מכללת תל-חי 16.02.2026

שבוע 17 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

אם בתחילת השנה סיון ואני חשבנו שנפלנו על כתה שקטה והססנית - אפשר להסיר את החשש! מפעם לפעם הם נהיים עליזים ותוססים יותר, מה שיפה מאוד בהפסקות אך עשוי לאתגר במהלך השיעור. יחד עם הקושי שלהן לשמור על שקט וריכוז לאורך כל השיעורים, הן מנומסות מאוד ומתנצלות כל פעם שרואות שאני מתאמצת יתר על המידה. ולרוב, לשמחתי, הבלאגן והרעש נובע מהתכנים הלימודיים.

אחרי שבשיעור הקודם (קודם) צללנו למים עמוקים מדי לדעתי, עם קריאה של שלושה שירים בשיעור אחד, החלטתי הפעם לחזור להתחלה ולעשות יישור קו לפחות לגבי כמה מושגים בסיסיים. פתחתי בתרגיל כתיבה בו הם התבקשו לבחור שם עצם, להוסיף לו תואר, להוסיף מיקום וגם לו תואר (הדיוק הלשוני לא רלוונטי). כך 3 פעמים. עשינו סבב בו כל אחד הקריא משפט אחד שנוצר לו ובחנו איזה תמונות נחקקו לנו בזיכרון ולמה. גילינו שמשפטים שיצרו ניגודים, או שהיה בהם סוד או הפתעה, שהיו מאוד ויזואליים או קרובים לליבנו הם אלה שהותירו חותם. לאחר מכן ביקשתי מהן להוסיף את המילה אני בתחילת כל משפט כזה, לדוגמא: אני עלה יבש על אדמה סדוקה, או: אני פרג לבן בעולם גשום. התרגיל עורר מיד מבוכה וצחוקים. דיברנו על מה קרה באותו רגע? מה נחשף או מה זייף? הם התבקשו להוסיף למשפט הראשון שתי שורות משל עצמם ולסגור עם המשפט הראשון, כך עם שלושת המשפטים. התקבלו בתים של שירים שהפתיעו, שימחו וסקרנו אותם מאוד! ערכנו סבב הקראה וחשבנו ביחד מה מספרת לנו המטאפורה על הדובר בשיר, מה היא מאפשרת, ובכלל מה קורה במעבר ללשון ציורית משפת היומיום הטכנית. תלמידים רבים התחילו להשתעשע עם דימויים שונים ולבדוק מה אפשר לספר ככה.

אחרי ההפסקה החלטתי להמשיך עם שיר נוסף, הפעם שנקרא אותו ביחד. קראנו את "ילדה מאושרת מאוד" של חדווה הרכבי, וביקשתי מהן לסמן על הדף את כל מה שהן מוצאות בו. בשלב הזה גיליתי שיש מספר תלמידים בכתה שמעולם לא היו באף שיעור ספרות! הן לא מכירות שום מושג ולא התנסו בקריאה כמעט בכלל. ערכנו סבב בו רשמתי על הלוח את כל מה שמצאו בשיר ונתתי לחלק מהדברים שמות - משלב לשוני, מטאפורה, ארמז מקראי, דוברת, כותרת ועוד. חילקתי את הכתה לקבוצות בהן כל אחת התבקשה להיכנס לשיר מכיוון אחר כדי ללוש את השיר יותר לעומק. מספר תלמידים לא התאפקו מלהציע פרשנויות עם סימני קריאה, למשל שבעצם מדובר בכלבה / בילדה מתה / בילדה מאומצת וכל ניסיונתי להציב סימני שאלה ולבקש השתהות עוררו בהן אי נחת. עם האי נחת נמשיך לעבוד במפגש הבא (יש לי כבר תכנית :))

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

בתחילת השיעור דיברנו על שירה. על חשיבות השירה, קשב לשירה. הזכרנו את מתי כספי שנפטר ואת השיר 'איך זה שכוכב אחד מעז', של זך. דקלמתי והם הקשיבו, דיברנו על משמעות כוכב -כוכב מאיר, על להיות סטאר... לאט השיר קיבל פשר.

התחלנו בקריאת 'שירועים' של אבידן ודיברנו על הפארודיה של שירי רועים, נערה, אמונים וכו לעומת מה שאבידן מציג. דיברנו גם על הפרודיה בכותרת.

בעקבות הפארודיה הם ניגשו לשיר 'בעיות אישיות' של אבידן לעבודה בחברותות. הם זיהו את החזרתיות, את הפרודיות בחלק המחורז והמגחיך בדימויי לשיר אהבה. (היה מתוכנן גם תרגיל לכתיבת פארודיה אבל נגמר הזמן).

את שיעור הפילוסופיה התחלנו עם חזרה על העקרונות של קאנט מהשיעור הקודם והצו הקטגורי. קראנו יחד את סוף פרק א' ב"הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות" בכדי להדגיש מה המשמעות של גישה אתית הממוקדת בכוונות, ולהדגיש שאין קאנט מתכוון שמה שהתכוונתי הוא הדבר המוסרי, אלא שישנן חובות ומעשים שהם טובים או רעים בפני עצמם. הצגתי והרחבתי שגישה זו מכונה דאונטולוגיה.

מכיוון שתלמידים רבים החסירו, לא רציתי להמשיך בקריאה של קאנט, לכן פנינו ללמוד על ג'ון רולס ו'מסך הבערות'. דנו בכיתה על מהו צדק, האם חשוב לשאוף עליו, וכיצד יוצרים חברה צודקת. הצגתי מספר דילמות המדגישות כיצד האינטרס האישי מעורב בקביעת כללים/חוקים והתלמידים דיברו על הבעיה שכללים צודקים אמורים גם לעזור לחלשים, אבל גם לתגמל באופן הוגן את מי שתרם באופן ניכר למשאבי הקבוצה/מדינה.

כדי שנחזור להתמקד בקריאת טקסט וכדי להבין יותר טוב את הקשר בין גישתו של רולס לגישתו הדאונטולוגית של קאנט, התלמידים התחלקו לחברותות וענו על שאלות בעקבות קריאה במאמר 'ג׳ון רולס על צדק ושוויון' (של פניה עוז-זלצברגר) המנוסח באופן ברור וקריא.

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

השיעור של אתמול התנהל במתכונת מצומצמת. כמחצית מתלמידי הכיתה, תלמידי עינות-ירדן, משתתפים במסע לפולין וטסו אתמול בבוקר. איחלנו להם מסע משמעותי. למרות ההרכב המצומצם המשכנו במרץ בחזרה לבגרות במטפיזיקה. בשיעור הקודם עצרנו במהלך הספקני של דיקארט. עצרנו בדיוק אחרי טיעון השד המתעתע, הטלנו ספק בעצם יכולת הידע האנושי – ספק היפרבולי  - איך ממשיכים מכאן?

     דיקארט איננו ספקן ויש לו עניין להגיע לודאות. דימינו את המסע של דיקארט ליציאה מן המערה של אפלטון. שני ההוגים לוקחים אותנו למסע, מסע ממצב נחות של בלבול, ספק, שקר אל עבר מצב הכרתי גבוה של בהירות, ודאות או אמת. זה לא אותו מסע, ויש הבדלים בין דרכו של זה לדרכו של זה, אבל המהות קרובה מאוד.

      התחלנו לדבר על הקוגיטו ועל רכישת הודאות בנוגע ל'אני', הודאות הקרובה והאינטימית ביותר שיש לאדם. תהינו מה המשמעות של ודאות כה "קטנה", מה עושים עם זה? בשיעור הבא נפגוש את מהלך היציאה מן ה'אני' אל העולם. לסיום, תרגול מענה על שאלה:

 אפלטון במשל המערה שלו מחלק את המציאות ל 4 דרגות שונות תוך שהוא מספר לנו על יציאתו של האדם מן המערה. חוו דעתכם, לאיזו דרגה מתוך הארבע המופיעות במשל מקביל ה'קוגיטו' של דיקארט? נמקו תשובתכם.

     בחלק הספרותי המשכנו בתהליך הכתיבה של המסות. בשעה טובה התלמידים קיבלו גישה למחשבים של האוניברסיטה ולספריה. (מורן שואל: אנחנו סטודנטים עכשיו?) אלעד לקח את ה חברה לחדר המחשבים כדי שיתחילו להעביר את הטיוטות ומשימות הכתיבה השונות שלהם אל קובץ אחד שיהפוך בהמשך למסה שלהם. היה ממש כיף לראות אותם מעבירים את שארית השיעור בעבודה שקטה על המחשבים, בכתיבה, בעריכה ובמתן צורה ראשונית לתוצרים שלהם. נמשיך בכיוון זה גם בשיעור הבא.