מכללת תל-חי 27.10.2025

שבוע שני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

שיעור שני, כבר יודעות בערך למה לצפות. הקבוצה מתהווה לנגד עיננו והתלמידות והתלמידים מתגלים לעצמם, לקבוצה ולנו.

פתחנו את השיעור עם המיתוס באשר הוא, ומיתוס לידתה של אתנה באופן ספציפי. עמדנו על המאפיינים והתפקידים של המיתוס (סיפור, אלים, רוצה לחנך, להכניס לתרבות. מדגם מתשובות התלמידות), וקראנו את הסיפור על לידתה של אתנה מראשו של זאוס (מתוך "מיתולוגיה יוונית" של אהרון שבתאי). ניתחנו את הסיפור על דמויתיו, המאפיינים שלהן ויחסי הכוחות בינהן. גילינו שזאוס הוא למעשה רודן רדוף פחדים שלא מהסס להשתמש בכוח כדי לשמר את שלטונו (מוכר?), שמטיס היא קורבן אונס (ועל הדרך למדנו אנכרוניזם מהו), שגאיה היא תככנית במסווה של דאגה ושללדת זה בכלל לא קל, וביתר שאת כשאישה חמושה היא הולד.

המטרה בקריאת המיתוס היתה לעמוד על מאפייניו בהשוואה לחקירה הפילוסופית, וכדי לראות את הדברים בבירור ניסינו לחלץ מהטקסט את התשובות לשאלות הסמויות. היינו צריכות לעזור לתלמידות לראות שבעצם מסתתרות בטקסט שאלות על החוכמה (אתנה), על היחס בינה לבין כוח, בינה לבין צדק. ניסינו שאלות פילוסופיות וניסינו לחשוב איך חקירה פילוסופית מתמודדות איתן (שוב, בהשוואה למיתוס). אנחנו כבר שעה לתוך השיעור והתלמידות מאבדות ריכוז... בשבוע הבא נצטרך לברר איך תאלס וקביעתו שהכל מים, נחשבים לראשית הפילוסופיה.

אחרי ההפסקה חילקנו את הכיתה לזוגות, ציידנו כל זוג בקטעים מפרק ב' וג' מבראשית (הגירוש מגן עדן) ושלחנו אותם למשימה דומה למה שעשינו בשיעור הראשון: מתוך הטקסט, דרך אפיון הדמויות, הם התבקשו לברר במה עוסק הטקסט, איזה הסברים הוא נותן ואיזה שאלות פילוסופיות ניתן לחלץ ממנו. אח"כ התכנסנו לדיון שנע בין לימודי מגדר לתיאולוגיה. את דמיון המעמד בין החוכמה בטקסט היווני לדעת היהודית היינו צריכות לחשוף בפניהם.

לקינוח, חילקנו את המקראות השמנות שילוו אותנו השנה. אילה ביקשה מכל אחד לפתוח באקראיות, לבחור שורה או קטע ולהגיב לה בכתב. מי שהסכימה לשתף שיתפה , ויצאו כמה מיני טקסטים מעניינים. סיימנו עם ההבטחה (שאולי נפר) שבמהלך השנה כל אחד יפגש עם החבר הטקסט החדש שלו.

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

חזרנו לשיעור הקודם בו תלמידה טענה שלבחור בדמותו של אודיסאוס כמודל לשיר המהלל את חשיבות הדרך זו טעות כי אודיסאוס רצה לחזור הביתה. עמדנו על האמביוולנטיות של הרצון להגיע הביתה והרצון לחוות שקיים בנו בעת ובעונה אחת לפעמים ולכן הספרות (ובוודאי הקאנונית) נוגעת מאד לנפש האדם.

בהמשך היה לנו הרבה זמן קריאה. נזכרנו בסיפורי המיתולוגיה שקדמו למלחמת טרויה ולאיליאדה והאודיסאה. ואז בילינו את מרבית השיעור בקריאת השיר התשיעי באודיסיאה, סיפור המפגש עם הקיקלופ. הסברנו את הסיפור ומידי פעם עצרנו לנסות ולשער את מהלכיו הבאים של אודיסאוס. הסיפור מוצג כעלילה שבה אודיסאוס מתכונן למפגש (לוקח את מתנת היין) ומתכנן בריחה מתוחכמת (הסתרת שמו  (שאלנו: האם זה עומד במבחן התרגום ?), והסתרת הגוף בהיצמדות לחיות השעירות הזכיר לנו את סיפור גניבת הבכורה של יעקב מעשיו.

במהלך הקריאה ציינה אחת התלמידות שדווקא הסיפור הזה א מוכיח רק את רצונו לחזור הביתה, כי אמנם הוא לא טעם ונשאר בארץ אוכלי הלוטוס אבל גם לא התאפק מסקרנותו לגבי הקיקלופ - היצור הפראי וחסר התרבות

לבסוף ערכנו מעין משפט לדמותו של אודיסאוס. היו שהגנו על דמותו בהיותו סקרן, אמיץ, לוחם הצועד בראש ולעומתם הייתה קבוצה שהדגישה את היותו נקמן, המסכן את חיי לוחמיו שלא לצורך. ניסינו לשאול גם לאיזה צד נוטה המספר (הומרוס) ביחס לדמות ולאופן שבו מסופר הסיפור.

גם בשיעור פילוסופיה נשארנו במרחב היווני והמשכנו ללמוד על דמותו של סוקרטס. הקריאה באודיסיאה העלתה מקורות השוואה רבים להבנת התרבות היוונית גם בשיעור הפילוסופיה (כך, אחרי הקריאה על קיקלופ הובן מדוע האישום כנגד סוקרטס על כפירה באלים הוא כה חמור באתונה, ומדוע סוקרטס בעצמו נעזר בסיפור על האורקל מדלפי במהלך הגנתו). עשינו חזרה על עקרונות המתודה הסוקרטית וניסינו להבין כיצד האופי של סוקרטס עזר לו לחקור את תושבי אתונה. המשכנו לקרוא בקצרה מנאום ההגנה של סוקרטס והתלמידות לא התרשמו מצניעות ה"אינני יודע" של סוקרטס ומהכתוב התלמידות העירו שהן מבינות את תושבי אתונה שהתעצבנו מדרכיו של סוקרטס, שנשמע להם יהיר. בכל זאת ניסינו להבין כיצד הפתיחות באמירה "הדבר היחידי שאני יודע הוא שאיני יודע" מאפשר לו לחקור, להסתקרן ולשאול שאלות שלא היה יכול לשאול בלעדיהן על הנושאים הבוערים והחושבים.

מכיוון שתלמידים רבים לא היו. תכננתי את השיעור כך שישלב נושאים מוכרים וקצת חידות מעניינות. לכן לאחר-מכן, התחלתי בריענון קצר למושגי עיקריים בלוגיקה בכדי להגיע לדבר על פרדוקסים שהיו נושא חשוב בעשייה הפילוסופית ביוון העתיקה ואפשרו לי להציג במה היה שונה סוקרטס מהפילוסופים שלפניו שהתעסקו בעיקר במהות הטבע, הזמן והחומר. זה כבר היה סוף השיעור והספקנו לדבר רק על פרדוקס הערמה אבל בכל זאת השאיר עניין וערנות עד סוף השיעור. 

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

מדי פעם אנחנו מקבלים תזכורת לנוכחות הגדולה של תלמידי עיינות ירדן בכיתתנו – זה קורה כשלבית הספר יש טיול שנתי ומרבית תלמידי הכיתה לא יכולים להגיע. חמישה תלמידים חביבים היו איתנו בכיתה והתאמנו את המפגש למצב. המשמעות היא שנוכל להיכנס לתהליך כתיבת המסות רק בשבוע הבא. אז החלטתי להשלים לתלמידים השלמה חשובה שעד היום איכשהו לא הגענו אליה – היכרות עם פרנץ קפקא. להפתעתי התלמידים לא הכירו את קפקא וגם לא את המושג "גורל קפקאי" או "סיפור קפקאי". הצגתי להם רקע על קפקא האיש, נפגשנו עם עקרונות מפתח בכתיבה שלו וסיפרתי להם על הצוואה הקפקאית שהופרה.

ראינו מערכון של "היהודים באים" שצוחק על סיפור הצוואה ואז ניגשנו לקרוא את "לפני החוק". קראנו לאט, וכל כמה שורות עצרנו לשאול שאלות על מה שקראנו – מהו שער החוק? מה טיב היחסים בין הכפרי לשומר? מה בוחר הכפרי לעשות? לבסוף הגענו לסוף המייאש שהשער נסגר בפני הכפרי רגע לפני מותו. עמדנו על המאפיין הקפקאי הזה והעלנו תובנות מהסיפור.

בחלק השני של המפגש קראנו סיפור סיני שטוען שהכל לטובה. את הדברים ניתן לשפוט רק בסופם, וגם כשקורים לך דברים שנראים רעים לבסוף יתגלה שהם לטובה. בחנו את הסיפור מכיוונים פילוסופיים ונזכרנו בתפיסות השונות של טוב ורע שלמדנו בשנה שעברה. אליעזר ביקש מהתלמידים לחשוב על המשך לסיפור לפי אותו היגיון, שבו הטוב הופך לרע והרע הופך לטוב. התלמידים כתבו במחברות ושיתפו בשלל סיפורים מפתיעים על אהבה נכזבת, כבוד אבוד וגירוש אכזר. לאחר מכן אליעזר ביקש מהתלמידים לכתוב דוגמאות לסיפור דומה מהחיים שלהם. הם שיתפו בסיפורים על הצבא, רישיון נהיגה ומבחני בית ספר.