שבוע שישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס הכרנו מקרוב את המספר האוקטורלי והמספר הפרסונלי. פתחנו בקריאה משותפת של שתי פתיחות של סיפורים - מדוע אני אוהבת לישון של מאיה קגנסקייה ודבר קטן וטוב של ריימונד קארבר. בדקנו מה סוג המספר בכל אחד מהם, ולאחר מכן שכתבנו בעל פה את הסיפור בחילוף סוג המספר. שאלנו מה אבד? מה השתנה? האם הנימה? האם המהימנות? הסצנה הפותחת של דבר קטן וטוב נדדה בין נקודות מבט - זו של הלקוחה, זו של בעל המאפיי

שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי אתמול חזרנו ל"שאלת המרק" של פרלוב - האם לתעד את המרק או לאכול אותו, הפעם דרך מושגי הסובייקט והאובייקט. ברגע שהוצגו המושגים של סובייקט (מלטינית:מונח-מתחת) ואובייקט (מונח-לפני) ויחסי ההכרה שביניהם, לתלמידים והתלמידות כבר צצו המון שאלות מעולות בראש. כמו: האם בן אדם אחר ממני הוא אובייקט או סובייקט, האם אני יכול להיות בו זמנית סובייקט ואובייקט (של תפיסה מסוימת), איך אני יודע שהאובייק

שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי אתמול הייתה לנו הזכות לחזור ממש אל מקורות הכתיבה המסאית וקראנו יחד מכתביו של מישל דה מונטין, אבי הז'אנר המסאי.  פתחנו את השיעור בדיבור על 4 המניעים לכתיבה שג'ורג' אורוול מעלה במסתו "מדוע אני כותב?" - המניע האגואיסטי, המניע האסתטי, המניע ההיסטורי והמניע הפוליטי. דיברנו קצת על מישל דה-מונטן והרקע ההיסטורי לכתיבתו (הרנסנס הצרפתי, החיבור לתקופה הקלאסית ובפרט לסטואה, מלחמות הדת) לאור

שבוע מס׳ 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פתחנו בפילוסופיה. הבאנו שני טקסטים שנוגעים לאמונה באלוהים. אחד של שפינוזה והשני מתוך קריאת שמע מספר דברים. השאלות שנכתבו: למה מדברים על קנאה? למה כתוב "האהבה לאלוהים אינה יכולה להיות מוכתמת ע״י רגש של קנאה" מי אמר שאני לא אוהב אותו עכשיו? מה ההבדל בין "בכל נפשך", "בכל לבבך", "בכל מאודך"? על מה הם מדברים, על אהבה, על קנאה, על אלוהים? אולי כל זה קשור? מי זה שפינוזה ולמה הוא חשוב בסיפור הזה? מה הקשר בין מה שמלובה לאנשים ש

השבוע ה-18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: (אופק נגאר) קראנו קטע קצר מתוך ״ספר הדאו״ על הפכים שמשלימים זה את זה. השאלות שנשאלו: למה צריך שכל העולם יידע שהיפה הוא יפה? למה כתוב רק הפכים? מה הכוונה ב: ״כל העולם יודע שהיפה הוא יפה, וזה המכוער״? למה בשתי השורות האחרונות הוא משתמש בשמות מעליבים (רע, מכוער)? למה כל העולם יודע ש״היפה הוא יפה״ וש״הטוב הוא טוב״ - יש כאלה שלא יודעים. השאלה האחרונה נבחרה. ירין - לא יכול להיות שכל העולם יודע וכמה בודדים לא. ״כל

שבוע מס׳ 15 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: (אופק נגאר)   אירחנו את אליאסף, המורה המלווה שלנו. קראנו טקסט נוסף מג'ואנג-דזה, "שמחת הדגים". (קראנו בהתחלה חלק אחד שלו. באמצע הדיון חילקתי את ההמשך שלו.) השאלות שנכתבו: מה הקשר "זו שמחה של דגים"? הטקסט נכתב בסינית, איך זה שהוא בעברית? למה השמות [של אנשים] ארוכים ולא-מובנים? למה ג'ואנג-דזה חושב על דגים? האם דגים יכולים לשמוח? השאלה האחרונה נבחרה. אמה – דגים יכולים לשמוח אבל לא רואים שהם שמחים. כל אחד יכול לש

שבוע מס׳ 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: צפינו בסרטון של אדם שמקריא את סיפור הילדים ״טרופותי״ בקולות של הדמויות השונות (מלווה בתצלומי הספר). הסיפור בקצרה מספר על עכבר קטן שמסתובב ביער, ולכל הטורפים הפוטנציאליים שהוא פוגש הוא מספר שהוא הולך לפגוש את ״טרופותי״ - יצור מומצא ומפחיד. להפתעתו הרבה בסוף הוא באמת פוגש את טרופותי שרוצה לאכול אותו, אבל העכבר מראה לו איך כביכול כל חיות היער מפחדות ממנו (כאשר למעשה הן מפחדות מטרופותי עליו שמעו סיפורי אימה). הש

שבוע שביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר פילוסופיה: קראנו את הקטע של פרוסט על עוגיית המדלן. הקריאה הייתה קשה, עצרנו הרבה לבאר מילים לא ברורות. גם כתיבת השאלות הייתה קשה: השאלות: למה היא רעדה ועבר בה עונג? [הכוונה ״הוא״ וכו׳] מה הוא מנסה להשיג? האם הטקסט מנסה להעביר מסר ומהו? למה יש בטקסט הרבה נושאים ומילים לא קשורות? למה הוא הרגיש בן־חלוף? האם זה טקסט של גדולים?  השאלה האחרונה נבחרה. נויה ו׳ - הטקסט לא נועד לגדולים, זה תלוי אם אתה בנוי למילים האלה, א