יסודי בת ים 22.02.2024

שבוע מס׳ 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

פילוסופיה:

צפינו בסרטון של אדם שמקריא את סיפור הילדים ״טרופותי״ בקולות של הדמויות השונות (מלווה בתצלומי הספר). הסיפור בקצרה מספר על עכבר קטן שמסתובב ביער, ולכל הטורפים הפוטנציאליים שהוא פוגש הוא מספר שהוא הולך לפגוש את ״טרופותי״ - יצור מומצא ומפחיד. להפתעתו הרבה בסוף הוא באמת פוגש את טרופותי שרוצה לאכול אותו, אבל העכבר מראה לו איך כביכול כל חיות היער מפחדות ממנו (כאשר למעשה הן מפחדות מטרופותי עליו שמעו סיפורי אימה).

השאלות שנשאלו:

למה טרופותי לא אכל את העכבר? למה העכבר עשה את זה, רק בשביל תשומת־לב? למה העכבר משקר? למה העכבר קרא לחיות בכינויי חיבה כאילו הוא אמא שלהם? למה קוראים לטרופותי ״טרופותי״? למה טרופותי חשב שהם מפחדים מעכבר ולא ממנו? למה מי שכתב את הטקסט דמיין את טרופותי ככה (זה כאילו שהוא חלם את זה)? איך עכבר כל־כך קטן יכול להיות כזה חכם? איך רעין שהוא דמיון הפך לאמת, למציאות? בדרך כלל אומרים ששקר זה רע, בסיפור העכבר שיקר כדי להציל את עצמו, אז זה רע או טוב? השאלה האחרונה נבחרה.

עדי - בסיפור לא התכוונו ששקר זה טוב. התכוונו שזה לא טוב לשקר אבל זה לא יצא להם הכי טוב וברור. יש כמה אנשים שחשבו שזה שקר טוב, אבל זה נקרא לעזור לעצמכם. אבל מאיפה הוא ידע שזה עומד לקרות? 

אופק - לא הבנתי - זה כן היה שקר או לא? ;זה היה טוב או לא?

עדי - זה היה רע מה שהוא עשה, הוא שיקר.

גאיה - הוא שיקר בהתחלה אבל אחרי זה הוא באמת נפגש איתו [עם טרופותי], אז זה לא באמת היה שקר. הוא ניסה להגן על עצמו, אז זה שקר טוב, שקר לבן.

עלמה - יש גם שקרים טובים. הוא הציל את עצמו מטרופותי.

אלירז - הסיפור היה דמיוני, הוא שיקר בסיפור, אבל שקר בסיפור דמיוני הוא לא שקר.

אדם - אלירז צודק.

מאיה - הוא שיקר לטובה, אחרת הוא היה מת. הוא היה בתוך פיתה. 

אמה - הוא ידע שהוא משקר, אבל לא ידע שזה בסוף יהיה אמת. 

נויה ר׳ - הוא סתם המציא את זה בהתחלה. ואז הוא גילה שזה אמת. אם משקרים זה לא אומר שזה לא אמיתי, אתה יכול לשקר ואז לגלות שכן אמרת את האמת.

דניאל - הוא שיקר המון פעמים בדרך - [כשהוא אמר לכל אחד שהוא פגש בדרך] מה האוכל אהוב על טרופותי.

נויה כ׳ - זה שקר לבן כי הוא רצה להציל את עצמו.

אופק - שקר לבן זה לא כשאתה מנסה לחוס על רגשות של מישהו אחר? (ולא כשאתה מנסה להציל את עצמך)

אמה - כשהוא אמר לטרופותי שהוא אוהב לאכול את טרופותי - זה לא הגיוני ולא אפשרי. אם טרופותי היה מפעיל את הראש הוא היה מבין שזה לא אפשרי.

מאיה - היו עוד שקרים כמו שאמה אמרה.

אדם - אולי מי שהמציא את הסיפור משקר הרבה. ואולי זה סיפור לא אמיתי.

נויה ר׳ - אני מסכימה עם אמה. זה גם שקר וגם לא שקר. [אופק מקריא את מה שאמה אמרה] זה נכון, יצורים קטנים לא יכולים לאכול יצורים גדולים.

אדם - העכבר יכול לאכול את טרופותי בביסים קטנים.

מאיה - אי אפשר שהעכבר יאכל את טרופותי.

אמה - ואיך הוא יאכל את הקרניים?

עדי - הוא יכול לא לאכול את כל זה. הוא גם יכול לאכול רק חצי ממנו.

גאיה - הוא לא באמת התכוון לזה שהוא יאכל אותו. זה היה שקר.

אלמה - למה הוא ממציא שקרים סתם?

עלמה - הוא ממציא שקרים כדי להציל את עצמו מטרופותי.

דניאל - לדעתי זה הכל היה חלום של העכבר. זה נשמע דמיוני. זה לא הגיוני שהוא יפחיד אנשים אחרים, עם דמות שהוא המציא הרגע והיא בכלל קיימת. זה בלתי אפשרי.

אופק - מה החלק הדמיוני פה, מה החלק שנראה לך בלתי אפשרי?

דניאל - שהדמות הייתה באמת קיימת בסוף.

אופק - אם אני אומר לאמא שלי שהחדר שלי מסודר, למרות שאני חושב שהוא מבולגן, ואז אני מגלה שהוא כן מסודר (למרות שחשבתי שלא) - אז האם שיקרתי? הרי בסוף יצא שאמרתי אמת.

אמה - לא שיקרת כי רק חשבת ששיקרת.

אלמה - הוא [העכבר] סתם בהזיה ואז גילה שזה אמיתי.

דניאל - לדעתי הוא משקר סתם כדי להתנער מאחריות. אם הוא עושה משהו רע לאותן חיות, הוא אומר על החבר שלו כדי להתנער מהאחריות ולהשלים איתן.

נויה ר׳ - אני חושבת שהוא שיקר בגלל שהוא חיה. יש לו משהו שהוא לא עשה טוב או שפגע בהם בלי לשים לב, אבל הוא יודע שהוא עשה משהו רע, אז הוא משקר כדי לא לקחת אחריות.

הדר - קרה לכם פעם משהו דומה? ששיקרתם כדי לצאת מצרה? ושהשקר התגלה כמציאות?

נויה ר׳ - לא מזמן בחוג ריקוד. אמרתי לחברות שאני אתקבל לעשות את הריקוד ואז פתאום התקבלתי. ולא ידעתי באמת אם אני אתקבל או לא.

מאיה - דודה שלי לקחה אותי לחברה שלה ולא רציתי לשחק עם הבת שלה. דודה שלי שאלה [אם שיחקנו יחד] ואמרתי לה שכן. ואז גם אמרתי שהכרתי אותה יותר. אז היא הביאה אותי שוב ושאלה אותי כל מיני דברים עליה - וניחשתי נכון!

אלמה - נויה ואני עושות ריקוד של בובספוג. לא היה לי תפקיד מיוחד, הייתי רקדנית רגילה. והמורה שאלה אותי אם אני רוצה להיות בובספוג. ושמחתי כי לא ציפיתי.

דניאל - לי קרה שחשבתי שלא נספיק לסרט ואז באמת לא הספקנו.

אופק - אם אני אומר שהשמש זורחת גם כשאין לי מושג, נגיד שאני נמצא במערה חשוכה ולא יודע מה קורה בחוץ. ואז במקרה היא באמת זורחת באותו רגע, זה נחשב שצדקתי / ידעתי, או שבעצם שיקרתי?

נויה כ׳ - זה לא נחשב שקר כי זה נכון.

אלירז - אני ניחשתי את כל התשובות במבחן באנגלית וקיבלתי מאה.

אלמה - הוא ניחש ולא ידע. זה שהוא צדק לא אומר שהוא ידע את התשובה.

גאיה - אם התשובה הייתה נכונה זה טכנית נחשב. הוא ידע לכתוב את זה, ידע להסביר את זה נכון. אם היה צריך לפרט אז הוא ניחש וידע להסביר.

אלירז - לא הסברתי, לקחתי חלק מהטקסט והשתמשתי בזה לתשובה.

דניאל - ואם אני חושבת שאני אומרת אמת וזה יוצא שקר, זה נחשב שקר? נגיד אם אני בטוחה שיש גלידה במקפיא ובסוף אין - זה נחשב ששיקרתי?

אופק - אם היית מבטיחה לי גלידה ובסוף לא היה הייתי כועס, מבחינתי זה שקר.

עדי - אם אתה יודע את התשובות וצדקת, אז מגיע לך מאה.

אלירז - אבל לא ידעתי את התשובות. לקחתי חלק מהטקסט וזה היה נכון [במקרה].

נויה כ׳ - אני חושבת שמגיע לאלירז לקבל אפס כי הוא לא ידע את זה. הוא יכל פשוט ללכת למורה שתסביר לו.

נויה ר׳ - אם ניחשת ולא הוספת ידע ויצא לך נכון - אז במבחן [הבא] אתה גם תנחש?

אמה - אלירז היה צריך לקבל אפס, זה לא חוכמה לחפש בטקסט.

ירין - אני מסכימה [עם אלירז], לא צריך ללמוד למבחן באנגלית, מוצאים את התשובות מתוך הטקסט.

היה דיון פשוט מרתק! עלו שאלות של ידיעה, אמת ושקר, היה איזון בין חשיבה מופשטת לקונקרטית. היה כיף!

ספרות:

חזרנו על כללי כתיבת הסונטה, לטובת רוב התלמידים שלא היו איתנו בשבוע שעבר. קראנו את הסונטה שכתבנו יחד שבוע שעבר ופנינו לעבודה עצמית. רוב התלמידים סיימו לכתוב במהלך המפגש, מתוכם הספקתי לכתוב תגובה כבר אז לשניים-שלושה. את העבודות של השאר הדר ואני לקחנו אלינו לקריאה ותגובה, ואילו אחרים לקחו את זה איתם הבייתה להמשיך ולסיים. היה כיף לראות אותם כותבים ומשקיעים!