יסודי בת ים 11.01.2024

שבוע שביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

אופק נגאר

פילוסופיה:

קראנו את הקטע של פרוסט על עוגיית המדלן. הקריאה הייתה קשה, עצרנו הרבה לבאר מילים לא ברורות. גם כתיבת השאלות הייתה קשה: השאלות: למה היא רעדה ועבר בה עונג? [הכוונה ״הוא״ וכו׳] מה הוא מנסה להשיג? האם הטקסט מנסה להעביר מסר ומהו? למה יש בטקסט הרבה נושאים ומילים לא קשורות? למה הוא הרגיש בן־חלוף? האם זה טקסט של גדולים? השאלה האחרונה נבחרה.

נויה ו׳ - הטקסט לא נועד לגדולים, זה תלוי אם אתה בנוי למילים האלה, אם יש לך אוצר מילים גדול ושפה גבוהה.

אמה - תלוי גם כמה אתה משקיע [בלימודים]. למשל יש עכשיו את התחרות של העברית, אם אתה משקיע אתה תצליח.

עדי - הטקסט נכתב לכל אחד, אבל לא כולם מבינים. אבל אם מסבירים [את המילים] אפשר להבין. הוא מיועד לגיל 8 ומעלה, שיבינו.

ירין - מסכימה עם נויה, כל אחד יכול לקרוא רק להבין את מה שכתוב. אם הטקסט לא מובן לנו זה כי יש לנו אוצר מילים דיי נמוך כי אנחנו דור של טלפונים וכאלה.

אמה - הכל אנחנו בודקים בטלפון. גם אוצר המילים לא גבוה כי הכל בודקים במתרגם.

נויה ד׳ - אם ילד לא ילמד הוא לא יידע. אם הוא למד הוא יידע יותר טוב.

עדי - נכון שבודקים במתרגם ואז לא זוכרים את המילים כי זה לא בא ממנו אלא מהטלפון.

נויה ו׳ - יש ילדים שלא מסתכלים בתרגום, הם עושים מהראש.

עדי - התכוונתי חלק.

עלמה - כל דבר יכול להרחיב את אוצר המילים, גם לקרוא ספרים.

ירין - מסכימה עם אמה, לא כולם בודקים מהראש וממש לומדים כדי לדעת את זה. יש אנשים שלומדים למבחנים מהטלפון. אני לומדת מאפליקציה שנוחה לי.

נויה ו׳ - לא הכל אפשר לבדוק במתרגם. אם אתה רוצה משלב לשוני גבוה צריך לקרוא הרבה ספרים. כי אי אפשר לתרגם עברית גבוהה ועברית נמוכה - צריך לקרוא.

דניאל - יש עוד דרכים, אפשר לתרגם משירים, לשמוע שירים בצרפתית או אנגלית. ואז כשיש מילים שלא מבינים הולכים למתרגם או שואלים מישהו שיודע.

אמה - יש כאלה שמשתמשים במתרגם כדי לקבל תשובות ולא לומדים.

עלמה - נכון שאם קוראים ספרים זה מגדיל את אוצר המילים.

נויה ד׳ - יש משחק שלומדים בו אנגלית.

            אופק - נתתם דוגמאות שונות ללמידה בדרכים שונות, אבל מה זה אומר בכלל ללמוד?

עלמה - ללמוד זה אומר שאתה מעשיר את הידע שלך בעוד דברים.

ירין - ללמוד זה לפתח את המוח שלנו, פעולות חשבון למשל וכאלה.

עלמה - ללמוד זה לשבת להתרכז ולפתח אוצר מילים.

אדם - ללמוד זה מאוד־מאוד לחרוש. לקחת את הספר ולעשות ככה [מצמיד את הידיים לפרצוף] במקום לשחק בפורטנייט.

נויה ו׳ - לא הבנתי את עלמה. אני עכשיו יושבת ומקשיבה לכם, אז זה אומר שאני לומדת? לדעתי המילה שהכי מתאימה זה להשקיע.

דניאל - מסכימה עם נויה, כדי באמת ללמוד למבחן צריך להשקיע.

עדי - ללמוד למבחן זה לא להסתכל בדפים, העיקר זה להשקיע, להסתכל, לחשוב…

אמה - המחנכת שלנו אומרת שידע זה כוח. ושאם לא נלמד לא יהיה לנו כוח.

ירין - היא גם אומרת שזו השנה שהתעודה הולכת לחטיבה. היא מאוד משקיעה בנו. חשבון ומדעים זה מקצועות ליבה אבל גם שפה זה חשוב - אנגלית. צריך להשקיע כדי להתקבל לחטיבה.

עלמה - אני לא מסכימה עם [אדם?] כי לא ככה לומדים באמת. כמו שנויה אמרה זה להשקיע בלימודים, זה לא סתם לשבת ככה ולקרוא. כמו שבמבחנים אנחנו מתרכזים.

            אופק - ואז במבחן עצמו לומדים?

עלמה - ואז במבחן אנחנו מבינים עוד יותר טוב ממה שהבנו לפני המבחן.

נויה ד׳ - לא קל ללמוד למבחן. זה קשה ואתה בלחץ של ׳מה אם לא תצליח׳. קשה להתרכז.

            אופק - ללמוד למבחן זה דוגמה ללמידה. מה זה ללמוד באופן עקרוני? באופן כללי.

נויה - ללמוד זה קשה כי אתה צריך ללמוד חומר חדש.

אדם - בשיעור שפה אנחנו לא לומדים לדבר בעברית כי אנחנו כבר יודעים עברית. אנחנו לוקחים את החוברת ומעתיקים משם שאלות ועונים עליהן - שאלות על הטקסט. לא לומדים את השפה.

ירין - אנחנו לומדים על חגים. עכשיו חודש השפה העברית, חוגגים לאליעזר בן־יהודה, מלמדים אותנו על ההבדל בין להמציא שפה ללהחיות שפה. אצלנו צריך ללמוד שבוע בבית כדי לענות על השאלות.

עלמה - לומדים גם מילים חדשות בשיעור עברית.

פה הסתיים הדיון. החלק הכי מעניין בו היה כשנויה הגיבה לעלמה ושאלה: ״עכשיו שאני יושבת ומקשיבה לכם - אני לומדת?״ ניסיתי לכוון אותם לשיח מושגי ב״למידה״, אבל היה קשה. הם היו לא מרוכזים, היו הרבה צחקוקים תוך כדי. היה כיף למרות הכל.

ספרות:

קראנו שוב את ״שלוש יריות״ מאת המינגווי וקיימנו שיחה על הדמויות השונות: כיצד כל דמות מאופיינת ובאילו אמצעים? התמקדנו בדרכים השונות לאפיון ותיאור דמות. מטלת הכתיבה הייתה לכתוב על דמות שכולנו מכירים ולתאר אותה, מבלי לכתוב את שמה. בשבוע הבא ננסה לנחש על מי כל אחד כתב.

הדר הירש

פילוסופיה:

התחלנו עם טקסט דאואיסטי חידתי משהו.

היינו שבעה חברים. השאלות שנכתבו:

למה עושה החכם למען הבטן ולא למען העין?

למה צריך לעשות למען הבטן ולא למען העין? למה צריך לעשות למען הבטן ולא למען העין?

למה חמשת הטעמים מקהים את חיכו?

למה הטקסט קצר? (שאלה של אלירז. ילד חכם. הפעם גם מתוסכל כי לא אפשרנו לו להיות בקבוצה עם אדם החבר שלו. טען שהוא לא רוצה להיות בן יחיד בקבוצה. כמעט ולא שיתף פעולה בשיחה שלנו. נשארנו לדבר קצת בהפסקה. אמרתי לו שהקול שלו היה חסר ושאלתי למה הוא לא השתתף.  בהתחלה אמר שזה בגלל שהיה מבואס על הפרידה מאדם. אחר כך הוסיף שהוא לא הבין את הטקסט וזו הסיבה שלא השתתף. שמחתי שנתן לי הזדמנות להסביר שוב את מהות העניין במפגשים שלנו בדרך רוח). 

מה זה מעוורים?

למה החושים שלנו מעוורים אותנו או מחרישים אותנו? הרי הם אמורים לפעול.

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה הצבעות .

גאיה- אולי כי העין לא גדלה ובבטן יש הרבה חלקים שבעין אין וצריך יותר.  אני חושבת שצריך לעשות למען הבטן

נויה ר- גם אני חושבת שצריך לעשות למען הבטן כי יש בה המון חלקים והיא מתפתחת. בעין יש פחות חלקים

דניאל- מסכימה עם גאיה. אצל אישה צריך לעשות למען הבטן כי אצל האישה יש איבר שלגברים אין. בטן זה איבר שדואג שלא נהיה רעבים. הבטן במקום נמוך. אפשר לפגוע בה

נויה ר- נכון בטן חשובה כי היא למטה. הבטן גדולה היא יכולה לקבל מכה. העין פצפונת

גאיה- בבטן אפשר לפגוע. גם בעין. אם מכוונים לעין זה לא בהכרח יפגע.

דניאל- כשמנסים לפגוע בעין יש עפעפיים שמגינים עליה. אם רואים דבר שמתקרב לעין החושים דואגים שלא נקבל פגיעה

נויה כ- חושבת שפגיעה בעין זה יותר חמור כי אם זה פוגע לא נוכל לראות

נויה ר- כדי לפגוע בעין צריך אבן ממש קטנה.  העפעפיים מגינים על העין

גאיה- מסכימה עם נויה ר בערך כי גם דברים גדולים יכולים לפגוע בעין. חברה שלי התנגשה בעמוד וקבלה מכה בעין

נויה ר- כדור לא יכול לפגוע בעין, מקבלים פחות מכות מדברים גדולים.  צריך להזהר. אם לא נזהרים אפשר לקבל מכות מדברים גדולים

דניאל- עין זה איבר חשוב בגוף. אם משהו פגע לי בעין זה יכול לעשות נזק חמור. לא רק הבטן חשובה.  כל האיברים חשובים. צריך להגיד הפוך, לעשות למען העין ולא למען הבטן

גאיה- כל האיברים בגוף חשובים

עדי- לדעתי כל האיברים בגוף  חשובים והכי חשוב זה הראש כי בראש יש הרבה איברים: פה, עין, אוזן, מוח

נויה ר- יש כל מיני חוטי דם שעוברים דרך הראש. כל האיברים מתחילים בראש

דניאל- בית החזה הכי חשוב כי שומר על הלב על הריאות.  אם אין לנו ריאות אי אפשר לתפקד

נויה כ- המוח חשוב כמו הלב

גאיה- יש אנשים שאיבדו רגליים. ראיתי פעם מישהו בלי רגליים.  זה כל כך עצוב... הראש חשוב, הכל חשוב

נויה ר- בלי הראש אי אפשר להסתדר. אם אין ריאות אפשר למות

נויה כ- יש כסא גלגלים. אפשר בלי רגליים

גאיה- יש אנשים שאין להם כסף לכסא גלגלים

דניאל- לגבי מה שאיה אמרה, דברים קורים בגלל גורל או בגלל שמישהו מרביץ לך ועושים לך נזק ממש חזק. יכול לכאוב לך

נויה כ- אפשר גם למות ממכות

נויה ר- אפשר גם להיוולד בלי רגליים

גאיה- ידיים זה חשוב כי עושים איתם המון דברים, כותבים, נוהגים, מבשלים.  ידיים מחוברות לחזה. החזה מחובר לראש. ככה כל הגוף

נויה ר- אם אתה מקבל מכה או שאתה נולד בלי ידיים אתה לא יכול לאכול,  לשתות,  להתקלח לבד. בעיה...

הילדים ביקשו לעבור לשאלה הבאה שקבלה רוב בהצבעה: למה החושים שלנו מעוורים אותנו או מחרישים אותנו? הם אמורים לפעול

דניאל- זה ביטוי כזה. מעוורים זה כמו יופי. כמו שאני אגיד על משהו שהוא כל כך יפה הוא מסנוור אותי מרוב יופי. זה קשור לכל מה שכתוב בטקסט

שתיקה ארוכה מאוד

גאיה- יש הרבה דברים שמעוורים אותנו. ילדים שאומרים לאמא שלהם שהם רוצים שיקנו להם משהו, הם ממש מתעוורים מזה. אני לא יודעת איך להסביר.  זה ממש מסנוור אותך, מעוור אותך כשאתה רוצה משהו

נויה ר- אתה רוצה משהו ועוד דברים ועוד דברים.  זה עושה עיוורון

נויה כ- עד שעובר זמן זה נהיה פחות יפה ואז לא מסנוור ומה שקנית זה סתם דבר, כסף שהלך לפח

נויה ר- קנו לי תיק כי רציתי אותו אבל לא באמת הייתי חייבת

דניאל- יש לי תיק גב לבצפר. כשהלכתי איתו ברחוב ילד ראה אותי ואמר לאמא שלו "גם אני רוצה כזה". זה עיוור את עיניו, סנוור אותו

נויה כ- כשאתה מריח אוכל נפתח לך חוש הטעם

נויה ר- נכון.  כשמכינים לי אוכל אני מריחה ואני רוצה לאכול.  גם כשאתה רואה אוכל אתה רוצה לאכול. חוש הטעם נפתח

דניאל- יש עוד חוש. החוש השישי. חוש אהבה. כל אחד אוהב משהו או מישהו

נויה כ- ממש נכון.  יש כזה חוש שמופעל תמיד. אם יש אמא או כלב אז אוהבים אותו כל הזמן

נויה ר- זה לא סתם פועל מידי פעם. זה כל הזמן. כשאתה עם מישהו שיכול לחבק אותך אתה מיד מרגיש אהבה. זה מוריד לחץ במבחן כי אני יודעת שאמא באמת אוהבת אותי. היא יודעת שאני מתאמצת ואוהבת ללמוד.  היא לא תכעס עלי אם לא אצליח

דניאל- לכל אחד יש את האהבה שלו

נויה כ- יכולה להיות אהבה גם לחפצים

נויה ר- נכון.  אני אוהבת את בית הבובות שלי. זה דבר שאני קשורה אליו

דניאל- כשאומרים לי משהו על גוף האדם אני נזכרת שהרגשות שלנו באים מהמוח, לא מהלב.

תם הדיון. וואו איזה דיון.

ספרות:

אחרי ההפסקה איחדנו כוחות למפגש ספרות.  חילקנו תרגילי כתיבה. היו חברים ששמחו לשתף. אחר כך פנינו לדבר על דמויות בעלילה (תודה לדני על הרעיון). שאלנו מה הופך טקסט לסיפור, איזה סוגים של סיפורים יש, מהי דמות ראשית לעומת דמות משנית, באיזה אמצעים אנחנו לומדים על דמויות. קראנו את שלוש יריות של המינגווי. מיד עם סיום הקריאה כשהדלקנו את האור בחדר (הקרנו את הטקסט על הלוח) הם שאלו בקול אחד: ועכשיו בילבי??? חמודים!