שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס המפגש הוקדש כולו לכתיבת המסות. בחלק הראשון קראנו את המסה "איך להיות ילדה" של ארנה קזין. תחרות העותק המקושקש המפורסמת שהגתה יעל איזנברג השאירה אותםן מרוכזיםות מאוד, והם העירו ותהו וסימנו על גבי העותקים שלהם. המסה עוררה הרבה עניין בכיתה וגם פתחה הזדמנות לדבר על כתיבה בגוף שני, על סוגי כותרות, על אירוניה ועוד ועוד. בחלק השני, חזרנו לעבודה על המסות שלהן. רוב התלמידים היו לאחר הגשת

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס השיעור שלנו היום מחולק לשלושה חלקים: חלק ראשון: בונים חומר לבד חלק שני: חווים חומר חלק שלישי: מדברים מעט על החומר ומדברים הרבה על עבודות גמר. אנחנו מתחילים בשאלה: למה אתם מדברים ולמה בלגן בכיתה? הרי אור ואני כאן. לא רואים? התשובות צפויות, משמחות ומרימות לנו להנחתה. "אנחנו לא מפחדים מכם". היא התשובה הבולטת. "אין דיסטנס" אם היה כאן כמו בית ספר היינו פוחדים ושותקים. מכאן אנחנו מגי

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי עם נוכחות קצת מצומצמת ורצף התרעות לחלקנו, פתחנו בסבב מה נשמע (מסובך, רוצה לישון, מסתדרים, עייף - מלא אזעקות, מסובך וגם קצת חופש...), ויצאנו לתרגיל התבוננות מבעד לחלון החדר - דברים שרואים, ששומעים, מחשבות/שאלות שמתעוררות, וגם כתיבת פיסקה שמחברת בין אחד או יותר מהאלמנטים שבכל רשימה. מי שרצו קראו, וקראנו גם שיר איראני - "חלון" של פרוע' פרח'זאד - וקטע קצר מריאיון איתה שבה תיארה את השיר

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן. בכיתה י' של מורן בנית ושי אטר נפגשנו השבוע בזום בהרכב חלקי (7 ועוד אחד שהוויפיי הכניע), לשיעור קצר (3*40 דק׳ עם הפסקות ביניהם). השיעור נקטע פעמיים בשל אזעקות, והספקנו הרבה פחות ממה שתכננו אבל יצאו דברים יפים. התחלנו בסבב עדכון מה נשמע, וכצפוי יש הבדל בין מי שזה קשה לו יותר ומי שפחות. קראנו שיר/קטע שפרסמה ענת לוין (בפייסבוק - גלוי לכולם למי שרוצה לקרוא), אלא שעצרנו את הקריאה לפני הסוף, וביקשנו מהתלמידות להמשיך

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי השבוע המשכנו בדיון שלנו על פנומנולוגיה ואיך היא יכולה להעשיר את הכתיבה שלנו. פתחנו בחזרה קצרה על הנלמד בשיעור הקודם, ואז קראנו את השיר "הגיבונים" של נתן זך. בשיר ראינו איך זך משתמש בשני ערכים אנציקלופדיים זה מול זה באופן שאנה אבחנה יפה כאירוני. דיברנו על איך הוא יוצא מתוך הגדרות (בדומה לפנומנולוגיה השואלת את שאלת ההגדרה/מהות מהו X) וכן יוצר איזושהי הזרה ביחס לאנושי והחייתי, שמאפש

שבוע מס׳ 20 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. בתחילת המפגש שלנו זכרנו במה עסקנו בפעמים הקודמות (טקסטים שנוגעים באמונה). הפעם הבאנו קטע קצר מהסרט בריאן כוכב עליון של מונטי פייטון. בקטע ההמון הצמא לגאולה מתקבץ סביב בריאן ומכריז עליו שהוא המשיח. בריאן מתקומם לקביעה. אחת המאמינות מציינת שזו דרכם של משיחים, להתכחש לקדושתם. בריאן היה במלכוד שאין איך לצאת ממנו. השאלות שנכתבו: למה הם עושים פארודיה על המשיח שלהם? למה הנוצרים מאמינים שישו הוא המשיח שלהם? למה הוא אומר שהוא ל

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר והדר הירש: פילוסופיה: לקראת ביקורו של הפילוסוף יהודה עתי בבית־החינוך שלנו בשבוע הבא, קראנו את אחד משיריו שנקרא ״זה כמו לבחור בין שמחה לעצב״, מתוך ספרו ״מה לך רוח?״. השאלות שנשאלו: למה צריך להבין שאין בחירה בין עצב או שמחה? למה קיים הדופק כשיש עצב ושמחה? למה רק החום דופק ופועם, האם הלב לא אמור לפעום גם? מה משמעות ״הדופק הפועם״ בהקשר של שאר השיר? עם מה הוא דיבר - על קושי בחיים? כשהוא אומר ״איפה אתה״ למה הוא מתכוון

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. הדר הירש: היה כיף להיפגש שוב עם הילדים בבת ים אחרי שלא התראינו בשבוע שעבר. את מפגש ספרות התחלנו בשיחה על כתיבה. אמרתי להם שהיה מעניין לקרוא את תרגילי הכתיבה שלהם. המשימה היתה לכתוב על עולם ללא כסף, כמשאלת הלב של דוקטור דוליטל. רובם (או ליתר דיוק כולם חוץ מטקסט אחד, של ליה, שבאה לדבר איתי קצת, לקבל דחיפה קלה שתתניע את הכתיבה) כתבו על עולם מדכא מאוד, אלים מאוד, מכוער, עצוב. תיאורים של דיסטופיה נוראה. תהיתי בקול למה. עדי אמר

השבוע ה 15 ב'תרבוטק' בבת ים. אופק נגאר: פילוסופיה: התחלנו בשיעור משותף. קראנו קטע מתוך ״הנסיך הקטן״ שהביאה הדר. השאלות שנשאלו: למה שמישהו ימכור גלולות שמרוות את הצימאון? מה אנשים יעשו ב־53 דקות? למה הוא רוצה ללכת למעיין? אנחנו צריכים מים אז למה לקחת גלולה? מה באמת אפשר לעשות ב־53 דקות (אולי המעיין רחוק ולוקח זמן להגיע)? למה צריך לחסוך 53 דקות? למה המוכר רצה לוותר על המעיין? השאלה שנבחרה: למה צריך לחסוך 53 דקות? דניאל - אולי הוא רצה שיהיה לו זמן, ולאנשים. עדי - הוא רצה שיהיה ל

שבוע שישי של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. הדר הירש: המפגש השבועי בבת ים החל בקריאת הפרק השלישי של ג'ורג'י. תוך כדי עצרנו לדבר על אירועים בספר שהזכירו לילדים התמודדויות שלהם בחיים האמיתיים (לחץ חברתי, בריונות ). המשכנו לתרגיל כתיבה- המשימה היתה לכתוב על אוהד, דמות בסיפור שאימו מתה. למרות הציפייה של גיבורת הסיפור שיהיה עצוב, מופנם, חלש, הוא מתגלה דווקא כמצחיק, כריזמטי, רב כישרונות וסוחף. ביקשתי שיכתבו על אוהד כשהוא בבית עם אביו ואחיו, בלי חברים ובלי אמר. עם מה הוא מתמודד, איך הוא