אין שום סיכוי שבעולם שהתלמידים שלנו היו נחשפים לכל הטוב הזה במקום אחר! ומי שחושב אחרת, חובת ההוכחה עליו. רק שיאפשרו לנו להמשיך ולפעול 😊 :
מחזור ג' (יב')
ספרות (ענבל המאירי) - תכננתי להתחיל עם דליה רביקוביץ אבל שיחה ספונטנית על חלומות וסיוטים לקחה אותנו לתרגיל כתיבה על חלום. כולן הקריאו ודיברנו קצת על מוטיבים בחלום, על חלומות חוזרים, נשכחים, סמליים...
אח"כ חילקתי להן את השיר "גאווה" אבל בהשמטת שמו והשורה האחרונה (בעקבות סדנה של אלישבע גרינבאום), וכל אחת קראה, נתנה לו שם והוסיפה שורה. תוך כדי התרגיל עלו תהיות, לאחת מאיתנו השיר נראה שלם כפי שהוא והיא בחרה לקרוא לו "תחת פני השטח", עוד עלו שמות כמו "דבר שלמדתי מסלע" או "לבחור להיפגע", ושורות אחרונות כמו "ואילו אנחנו נשברים תוך כדי תנועה" או "אין הם יודעים למה לצפות ולאיזו פגיעה".
מהר מאוד עלה עניין האנשה שבשיר וביחד עם גילוי שמו והשורה האחרונה התעוררה שיחה על מצבים של הדחקה, של העמדת פנים ש"הכל בסדר" עד שמגיע משהו קטן, כמו כלב הים הקטן בשיר שרק מתחכך בסלע, וגורם לשבירה.
דיברנו על מצבים כאלה ועל אופנים שבהם תמונה של חוץ משקפת מצב נפשי ורגשי. עלו דברים אישיים, וגם קראנו טקסט שכתב פסיכולוג בעקבות השיר, ויצאנו לתרגיל כתיבה כזה בדיוק, של תמונה שמשקפת פנים (יצאו דברים נהדרים, עם פרחים שמתמתחים וחום שחודר לעצמות). בחלק השני של השיעור חילקתי דוגמאות לשאלות מתוך הבגרות, בחרנו שתי שאלות ודרכן ניסינו להבין מה בעצם מבקשים מאיתנו.
התגובות היו בין מבוהלות למסויגות (עלתה ההכרזה שזה downer) אבל התחלנו לפרק קצת את השאלות, גם מבחינת היקף היצירות שצריך לדעת לעומק וגם מבחינת האפשרות שלהן לתת לנו נקודות מבט לאופני הקריאה של היצירות עצמן.
קבענו שכל אחת תבחר שאלה שמעניינת אותה ותקרא דרכה את "חופן של כוכבים" ואז תציג בפנינו את המהלך, ושבשיעור הבא נענה ביחד על שאלות עפ"י היצירות שלמדנו עד עכשיו.
סיימנו עם קריאת שיר נוסף של דליה רביקוביץ ("חול אפסי") לבקשת הקבוצה, וזיהינו גם בו את התמונה שמשקפת מצב רגשי.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו עם השיר Les amoureux des bancs publics (האוהבים על הספסל הציבורי), שכתב המשורר, המלחין והשנסונר הצרפתי הנודע ז'ורז' בראסנס. תרגם את זה יפה דן אלמגור, אז קראנו היטב והאזנו ברוב קשב כיצד ספסלים תמימים לכאורה ממלאים תפקיד חשוב כל כך של עידוד האהבות הראשונות. "האוהבים המתנשקים בשקט על הספסל, הספסל / ומצפצפים על מבטי העוברים בדרך".
ומכיוון שהעפלנו לסוג של פסגה בתחום רוממות הרוח, אף על פי שבסוף השיר חלומות אש האהבה הופכים לרמץ קל ולגיצים, קראנו שיר נוסף של ברטולט ברכט, משורר נודע אחר, גרמני שהיה גם מחזאי ומתנגד חריף של המשטר הנאצי: "אני חרא", ככה ישיר כמו שזה נשמע עם תקווה להשתפרות: "עוד מעט לא אהיה עוד חרא, כי אם / הטיט הקשה שממנו / נבנות הערים."
התלמידים לא עמדו במשימתם, לא קראו מה שקאנט כתב בדחיסות בעניין אפשרותה של המטפיזיקה, ולא כתבו מה למעשה הוא טוען. אם לא לבד אז ביחד – קראנו, דיברנו וכתבנו על הלוח נקודות עיקריות: על מקורות המטפיזיקה, על אופן ההכרה שרק אותה אפשר לכנות בשם הכרה מטפיזית, על החלוקה הכללית למשפטים סינתטיים ואנליטיים וכמובן על אפשרותה של המטפיזיקה.
הדגשנו כי משפטים מטפיזיים הם כולם סינתטיים (מרכיבים), וכי מושגים ומשפטים אנליטיים (מנתחים) יכולים להיות קשורים למטפיזיקה, אך הם אינם המטפיזיקה עצמה.
לקראת סוף השיעור עינת הצטרפה עם נשיקות מתוקות ומנה מכובדה של סוכר לשמוע חלק מהדיון. במקביל הקשבנו לכמה דקות מהרצאתו של פרופ' ירמיהו יובל במכון ון ליר בירושלים. המשך ההאזנה להרצאה תהיה בבית, הלינק בקבוצה.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - השתתפנו אמש בהקרנה של הסרט (המבוסס על מיני סדרה באותו שם) 'המדריך לג'נטריפיקציה', שעוסק בהיסטוריה של דחיקתם של תושביה הערבים של יפו, הזנחתו וריסוקו של המרחב האורבני היפואי בשנות הששים והשבעים והפיכתו לפנינה נדל"נית מאמצע שנות השמונים, מהלך שהתבטא בכניסה מאסיבית של אוכלוסייה עתירת משאבים ליפו, נישולם של התושבים המקומיים מבתיהם וריסוקה הכלכלי של החברה הפלסטינית היפואית.
בסוף הסרט והדיון בהשתתפות אחת מיוצרות הסרט, הבמאית אסנת טרבלסי, חבר מועצת עיריית תל אביב והפעיל היפואי עבד אבו שחאדה והגיאוגרפית נורית אלפסי, התכנסנו גם אנחנו לדבר על הרישומים שהותיר הסרט ועל השאלות שהוא מעורר גם מחוץ למרחב העירוני של יפו, על באר שבע, ירוחם ועוד. דיברנו על מקומן של הרשויות האמורות להגן על אלה שאינם בעלי הכנסה מידי כוחו המשתולל של ההון וכנגד התפיסה של "ככה זה עובד" שמאחוריה ההנחה הסמויה שמדינה אמורה לאפשר למרחב הכלכלי לפעול "בעצמו".
מחזור ד' (יא')
ספרות (עידו פלד) – סוגרים שנה אזרחית בסימן של התחלות וסיומים: בחצי הראשון של השיעור התחלנו את "הגלגול" של קפקא, בתנופה, בלי הקדמות, אבל עם הרבה עצירות. בעיקר התעכבנו על התמונה של האישה הלבושה פרווה שתלויה בחדרו, כטיזר לדיון במזוכיזם שיהיה בשבוע הבא. קראנו עד שסמסה הצליח לצאת מהמיטה (זה לא מעט...) ובבית הן ימשיכו עד סוף הפרק הראשון.
בחלק השני עזבנו את קפקא וחזרנו לפטררקה, שהתחלנו בשבוע שעבר. קראנו לצידו גם סונטה של גולדברג, מאמר קצר ויפה של אלי הירש ולקינוח - סונטה 130 הידועה של שקספיר. בין לבין היה קוויזלט, שירים בעל פה, ודיברנו על חבר ילדות שאנחנו כבר לא בקשר איתו.
הצטרפה תלמידה חדשה (!), לשבוע הבא אלון מכין הרצאה על קפקא האיש והמושג "קפקאי", אביב ומיקה מכינות הרצאה על המודל הסטרוקטורלי על פי פרויד, וביקשתי מכולם לסיים לקרוא את פרק א' של "הגלגול" בבית.
זו פעם ראשונה שאני נותן משימת קריאה לבית, נראה איך יילך.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - פתחנו את השיעור ב״עידכון קורונה״. ניסינו לנתח את הנתונים ואת השיקולים השונים שעומדים, ושראוי שיעמדו בפני מקבלי ההחלטות. בהמשך חזרנו לדקארט. התחלנו בדיון על מושג הידיעה של דקארט ושאלנו באיזו מידה הוא כפוי ומה שורד, מתוך מהלך הטיעון של דקארט במידה ואיננו מקבלים אותו. המשכנו בקריאה משותפת של ההיגיון השני. התעכבנו על הטענה של דקארט שאני יכול להטיל ספק בכך שאני מרגיש/חש.
מה יכולה להיות כוונתו של דקארט כך שטענה זו תהיה סבירה? בהמשך נעננו להזמנת דקארט לשאול ״מי אני?״ והצבתי את השאלה לתלמידים כשאלה פתוחה שהובילה לדיון מעניין. המשכנו בדיון על מסקנתו של דקארט: דואליזם.
ראינו כי התפיסה הדואליסטית של דקארט אינה מהפכנית רק בתפיסת הנפש שהיא מציעה אלא גם בתפיסת עולם החומר כמכניסטי ונטול תכליות, שאיפות ושאר מרכיבים מעולם הרוח.
מחזור ה' (י')
ספרות (עדי חבין) – המשכנו בקריאת המבוא של חנה נוה על סיפורת הווידוי, בשיטה העדינה של מנה קטנה כל שבוע. במנה של היום – לצד הקריאה הצמודה ניסינו להתבונן על המבנה של המאמר ועל האופן שבו טענה מוצגת ומתפתחת מפסקה לפסקה. אני לא בטוחה שהתלמידות השתכנעו שכל המאמץ הזה הוא מעניין או כדאי, אבל עשינו את זה בכל זאת, ובין אם ישירות או בעקיפין – מחשבות על מבנה של טקסט חזרו על עצמן גם בהמשך השיעור.
אחרי המאמר עברנו לקריאת השירים השונים שהתלמידות נתחו לבדן בשבוע שעבר. אלה הציגה את ״רגשי אשמה״ מאת דליה רביקוביץ׳, והתמקדנו בטענה (או אפילו, בתלונה) שעלתה בכיתה שהמבנה של השיר מבולגן, שהוא מתחיל בנקודה כלשהי, מבלבל עניינים כאלה ואחרים, ורק לקראת הסוף אומר משהו לגבי המוטיבציה שהולידה אותו. מכאן לדוגמה אחרת, מתוך התפילה של יום הכיפורים. דריה קראה את הטקסט וכתבה עליו מפי שתי דוברות שונות ומנוגדות, אחת שמאמינה באלוהים ובסמכותו ואחת שמבטלת אותו. נטפלנו לבקשה של דריה לדלג בקריאה על המשפט החוזר ״על חטא שחטאנו לפניך ב…״ והעלינו השערות לגבי התפקיד והאפקט של החזרה על המשפט הזה כחלק מהתפילה.
ברגעים האחרונים־ממש רפרפנו על כמה דוגמאות לציורים שונים שנוגעים בנושא של וידוי, שלהם נקדיש זמן בשיעור הבא, כשנעיין בכלים שבאמצעותם האמנות הפלסטית מתעסקת בנושא.
פילוסופיה (שי זילבר) - רחשי הלחץ שלקראת המבחן הראשון של הכיתה הורגשו היטב לפני
תחילתו. אלו היו השאלות, שמהן היה צריך לבחור שלוש:
1. הצג/י שלושה מניעים אפשריים של סוקרטס במשפטו והסבר מה/י לדעתך המניע האמיתי שלו. נמק/י תשובתך.
2. הצג/י שלוש סתירות שעולות בדברי סוקרטס במהלך משפטו. בחר/י אחת מהן והצע/י פתרון משלך לסתירה.
3. מהי תפיסת המוסר של אריסטו ושל סוקרטס? מה הקשיים שאפשר למצוא בכל אחת מהשיטות? נסח/י שיטת מוסר שונה משלהם והסבר/י מדוע היא עדיפה.
4. לפי אריסטו, כיצד נדע מהי פעולה מוסרית? האם לשיטתו המוסר הוא אמצעי או מטרה? הצג/י את התשובה במסגרת המהלך כולו וציין/י אילו בעיות לדעתך מעוררות שיטתו.
Comments