אוניברסיטת בר אילן 14.12.2025

שבוע תשיעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן.

בכיתה י' של מורן בנית ושי אטר

השבוע בדרך רוח המשכנו עם אדריאן ריץ׳ ואריסטו.

בחלקו הראשון של השיעור המשכנו לקרוא (כאילו חיינו תלויים בכך) את המסה של ריץ׳ על אודות כתיבה וקריאה. חגנו סביב הרעיון שקריאה וכתיבה היא ״לא בשבילך״ וניסינו להבין אותה ביחד. מה כן בשבילך - הקוראת של ריץ׳? היו שהציעו שאמהות, ניהול משק בית וכיוצא באלה, והיו שהציעו שבשבילך אולי התנהלות כלכלית, אבל בוודאי לא קריאה וכתיבה כדבר מה נושא משמעות כשלעצמו.

המשכנו משם לעבר השאלה מה הכוונה בקריאה של האמונות שלך - וכאן מורן הסבה את תשומת ליבנו לקריאה הפוליטית של הטקסט. מצד אחד, כפי שכמה תלמידות הציעו - לקרוא את האמונות שלך משמעו לחפש את נקודת המפגש של הטקסט עם החיים שלנו, את קווי הדימיון למוכר, ורק אז לפרש את הטקסט מתוך האמונות שלנו על אותם דברים מוכרים. מנגד, לקרוא את האמונות שלנו משמעו לתת לטקסט לשנות את אותן אמונות שאיתן אנו מגיעים מתוך המוכר. כאן לטקסט יש פוטנציאל פוליטי, והוא מתחבר לפרויקט הפמיניסטי שריץ׳ לקחה בו חלק. לקרוא טקסט עבורה משמעו להיפתח לאפשרות של שינוי רדיקלי במציאות מחוץ לטקסט.

באותו שלב התעניינו כיצד חשים הבנים בכיתה, למשמע טקסט שמנוסח כולו בלשון נקבה ומדבר על העמדה המוחלשת של נשים ביחס לקריאה וכתיבה נושאת משמעות. ניסינו להבין האם זה מהדהד אצלם באיזשהו אופן ואם כן איך. אחד חש שהטקסט מדבר אליו באופן שאינו שונה מלנשים, משום שגם הוא מוצא את ההזמנה רלוונטית. אחר אמר שמשום שאין מאבק כמו המאבק הפמיניסטי שהוא מרגיש שחשוב לו, הוא מעט מרוחק מהטקסט.

שמנו לב שהיות שאנחנו קוראים טקסט מתורגם, ייתכן שהטקסט המקורי כלל לא פונה במובהק לנשים! אכן, לאחר בדיקה שערכה מורן בשידור חי מול המתרגם הובהר שהטקסט המקורי אינו פונה במפורש לנשים, והבחירה בלשון נקבה הייתה ניסיון של המתרגם לשמור על כוונת המחברת.

אחת התלמידות הציעה מעין קריאה אקזיסטנציאלית בטקסט, לפיה קריאה וכתיבה הם מהדברים שהופכים אותנו מ״קיימים״ ל״חיים״. תלמידה אחרת הציעה קריאה כנגד נורמות, לפיה קריאה של האמונות משמעה התבוננות ורפלקציה על המבנה הנורמטיבי בו אנו חיים. אחרונה היא הקריאה הפוליטית הפמיניסטית. שמנו לב שלפחות שתי הקריאות הראשונות, וגם האחרונה אם כי בצורה מורכבת יותר אולי, רלוונטיות ללא ההבדלי דת, גזע ומין.

מן הדיון הזה סטינו לדיון צד סביב פמיניזם ונורמות, שבשנתיים האחרונות עלה בצורה זו או אחרת, ואולי עוד נשוב עליו.

אז הדלקנו נרות ואכלנו סופגניות.

בשיעור השני המשכנו עם אריסטו והחיפוש אחר הטוב העליון. ניסינו להבין מהם מאפייניו, ולמה אריסטו מזהה אותו עם האושר. טוב עליון דרוש משום שהוא מה שמעניק תכלית לכל התכליות האחרות של פעולתנו בעולם, ולכן הכרחי כדי להעמיד תורה אתית שבוחנת פעולות לפי מטרתן. האם יש אחד כזה ב-ה׳ הידיעה היא כבר שאלה אחרת.

קראנו קריאה צמודה בטקסט. לא קל אבל גם לא בלתי אפשרי. שמנו לב שאם האושר הוא הטוב העליון (הזכרנו שבשיעור הקודם הצענו גם אלטרנטיבות אבל אנחנו הולכים עם אריסטו), הוא צריך למלא את התנאי שבוחרים בו בשביל עצמו ולא בשביל משהו אחר - הוא רק תכלית ולא אמצעי. כך למשל אני רוצה להיות עשיר כדי להיות מאושר, אבל לא מאושר כדי להיות עשיר. אני רוצה להיות מכובד כדי להיות מאושר (אולי) אבל אין היגיון בלומר שאני רוצה להיות מאושר כדי להיות מכובד.

המשכנו לטענה שהאושר, בתפקידו כטוב העליון, צריך למלא תנאי של מספיקות עצמית, וניסינו להבין למה הכוונה. הציעו כמה פירושונים לטענה הזו: מצד אחד, שהאושר אינו דורש החלפה במשהו אחר, לא דורש תכלית חיצונית (אולי כוונת המשורר כאן), ושהוא מבטא תחושת שלמות עצמית. לאלה הוספנו את ההסברים של אריסטו עצמו - האושר הוא מה שמספיק כדי לבחור בחיים (כלומר, שמהעבר השני יש סכנת אובדן ערך לחיים), ושהוא קשור במצב בו לא חסר כלום - מה שהזכיר את התיאורים המאוד ראשוניים שעלו בכיתה של מהו אושר - תחושת שלווה בה אין שום חסר.

בשיעור הזה היה יפה לראות שגלי מנהלת דיאלוג ישיר עם אריסטו. גלי שואלת על ריבוי טובים - ואריסטו מציע כיצד לבחור ביניהם. גלי שואלת מה לגבי היחס בין אושר לעושר - ואריסטו עונה. גלי שואת מה לגבי אחרים? כיצד האושר שלהם משתלב בסיפור? אריסטו משיב אם כי בצורה שאינה משביעת רצון, ויש הסכמה שיכול להיות שזו נקודת תורפה בטיעון. גלי שאלה מה לגבי מצב בו לאדם יש הכל, למשל מלך עשיר שיש לו משרתים שעושים עבורו מזה ומביאים מזה והוא לא חסר דבר. האם הוא לא משתעמם מהאושר (ב-א)? נחלצתי פה להגנת אריסטו ועמדתו שאכן זהו אושר אחד שאחריו אנחנו רודפים, ולא תחלופה של ״אושרים״, לא לפני שניצלנו את הנקודה כדי לזלוג לתיאור קצר ומתומצת של משל האדון והעבד - וכיצד במובן מסוים אכן אותו מלך חסר דבר מה משמעותי (גם אם זה לא שנמאס לו מהאושר).

הגענו לשאלה - אז מהו אושר? הרי זו מלאכה קלה (נגיד) לומר שהוא הטוב העליון. שמנו לב שמבחינת אריסטו - אם נענה על השאלה ׳מהו פועלו של האדם?׳ נדע לומר מיהו האדם המאושר. התחלקנו לקבוצות שנתבקשו לדון בשתי שאלות - האם לכל בני האדם פועל (תפקיד, פונקציה) אחד או שכל אדם ופועלו? ואם אכן יש לכל בני האדם פועל אחד - מהו? את השיעור הבא נתחיל בלנסות ולענות.

בכיתה יא' יעל איזנברג ואושי קראוס

שבועות תוססים עברו על הכיתה שלנו, וזה בשפה מכובסת אומר, שהתלמידים התקשו להתרכז והרבו להתפרץ ולדבר ומה שנקרא בלשון מחנכים "הפריעו" רבות למהלך השיעור.

לכן, בבואי ללמד את המהלך של דקרט ולסיים אותו – אני נוקט בשיטה הפוכה. שיטה שמטרתה להרגיע.

אני נותן לתלמידים ארבע שאלות בגרות, על חומר שלא למדנו ושולח אותם לקרא את כל ההגיון הראשון של דקרט.

זה עומד להיות מרכיב בציון הסמסטריאלי שנעביר לבית הספר.

זול?

כן.

אבל אפקטיבי, ולו חד פעמית.

התלמידים עובדים בזוגות ואני ויעל מרגיעים: הציונים יהיו טובים. העיקר הוא האתגר והמאץ.

והתלמידים מתאמצים ומאומצים.

חלק מהם עונים על שתיים מתוך ארבע השאלות ומותשים; פשוט לא מסוגלים יותר.

חלקם מצליחים.

לאחר שהגישו לי בווטסאפ טקסטים אני שמח לראות (שביחד עם ההסברים האישיים שנתתי לכל זוג) שהתוצרים טובים ונעשה לימוד.

בשקט ומתוך רצון אמיתי להבין באמת, אני סוקר את המהלך כולו והכיתה מאזינה בריכוז.

אחרי ההפסקה, אנחנו חוזרים עייפים.

דקרט?

די! מספיק להיום.

אני שואל אם יתעניינו לשמוע על ההבדל בין ימין ושמאל כלכליים מפיו של פון האייק הכלכלן הימני כלכלית האוסטרי.

הרוב מעוניינים.

ואנחנו מדברים על מדוון נושאים: המהפכה התעשייתית, אמת אפלטונית ואמת דרוויניסטית, על תכנון וזכויות, על זכויות חיוביות ושליליות, על עיר הגנים של המתכנן האנגלי אבנעזר הווארד ועל עיירות הפיתוח. על פונדקאות ועל רכוש לפי לוק. כמובן, הכל בצורה סדורה, דבר דבור על אופניו.

חג שמח.

בכיתה יב' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום

נר ראשון של חנוכה.

אנחנו נפגשות הפעם בבית הספר אהל שם ברמת גן. השיעור יהיה מעט קצר מהרגיל, ובסופו נצפה בהצגה בה משתתפות ארבע מתלמידותינו.

מסיבות שונות, לשיעור היום מגיעות רק שש תלמידות. אנחנו מקדישים את השיעור לשני חלקים: ראשית, השיר הנפלא "מוריד הגשם" לאהרון אלמוג. השיר המקסים מוביל אותנו לדיון על כוחות-על ועל יחסי הרוח והחומר. הנושא מתקשר בצורה טבעית עם המטאפיסיקה בה אנו עוסקים לאחרונה.

לאחר מכן עברנו לחגיגת חנוכה. שוחחנו על הדברים שמביאים אור לחיינו, וזו היתה הזדמנות לחלוק עם התלמידות את ההודיה שלנו על מקומן בחיינו. על האושר הטמון בהיותן שותפות לאהבתנו את הרוח.

את סיכומו של פרק המטאפיסיקה של קאנט החלטנו לדחות לשיעור הקרוב, כדי שלא יתפספס על ידי רבות כל כך מן התלמידות שנעדרו היום.

בסיומו של השיעור הנעים צפינו בהצגה המרשימה של כיתה יב מתיכון זומר: "בלוז לחופש הגדול". זה היה ערב מקרב ומרגש.