אוניברסיטת חיפה 01.12.2025

שבוע שביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי

השבוע התחלנו לעבוד על הכתיבה המסאית באופן יותר ממוקד. עשינו זאת דרך המחשבה על איך פותחים מסה. תחילה, כדי לחשוב על נושאים לכתיבת המסה כל אחד כתב רשימה של 5-6 דברים שמעצבנים אותו בעולם ואז פירט והתמקד באחד מהם (בין התשובות: אנשים שמדברים כמו תינוקות, בורות, אי-סובלנות, שעון מעורר, אנשים ששופטים על פי רושם ראשוני).  

כמחצית מהשיעור הוקדשה לקריאה בארבע פתיחות של מסות אהובות עלינו במיוחד:

- מתי גיליתי שאני שמנה - בכל סרלואי

- איך לקרוא ספרים? - וירג'יניה וולף

- ארעיות - זיגמונד פרויד

- על הקריאה - מרסל פרוסט

קראנו כל אחת מהפתיחות (בערך 3 פסקאות ראשונות) ולאחר הבנה של מה שנאמר שם ניתחנו את האלמנטים הסגנוניים של כל אחד מהכותבים ואילו אפשרויות הוא מראה לנו באשר לפתיחת מסה (פתיחה בעזרת סיפור אישי, כתיבה ציורית, שימוש במשפטי מפתח, שימוש באירוניה, התייחסות לכותרת, ועוד). 

התרשמנו מאוד מהרגישות של הקריאה של הילדים בטקסט והזיהוי של מהלכים חמקמקים בתוכו (למשל, עומר טען שהנושא האמיתי של "איך לקרוא ספרים?" הוא ביקורת חברתית-מעמדית וקריאה להתנערות מסמכותנות). 

לאחר מכן, יצאנו למשימת כתיבה של חצי שעה, בה כל תלמיד ותלמידה בחרו נושא אחד מתוך רשימת הדברים המעצבנים וטקסט או שניים לקבל מהם השראה סגנונית, או אפילו "לחקות" את סגנונם בכתיבה על הנושא שלו. 

התוצאות שהוקראו היו מאוד מעניינות ואנו מחכים לראות לאן הטקסטים האלה יתפתחו.

בכיתה יא' גל לזר ועופר שור

במפגש אתמול התחלנו לקרוא את "הגיונות", חיבורו החשוב של דקארט, מחשובי הפילוסופים של העת החדשה.

התלמידים התחלקו לקבוצות וקראו ביחד את 2 ההגיונות הראשונים, ולאחר מכן ניסינו להבין ביחד למה התכוון דקארט - איך יכול היה להטיל ספק בהכל, מי השד הספקן שלוחש באוזנו, וכיצד הוא מנסה להגיע לידיעה ברורה של משהו, ולבסוף מגיע למסקנה "אני חושב - משמע אני קיים."

בחצי השני של המפגש דיברנו על סופר אמריקני איקוני, שגם אצלו הידיעה בדרך כלל אינה ברורה - אדגר אלן פו. קראנו ביחד את סיפורו המצמרר "הלב המדובב", העוסק באדם המבצע מעשה נורא ולאחר מכן מתייצב מול התוצאות, הפנימיות והחיצוניות, של מעשיו. זה סיפור קצר ומבריק, שמאיר שאלות

פילוסופיות כבדות משקל - מה אני יודע ומה איני יודע? האם תוצאות מעשי ממשיכות גם אחרי שהדבר נעשה? וכו'. למדנו הרבה ונהנינו מקריאת אחד המאסטרים הגדולים של הז'אנר.

בכיתה יב' של עדי חבין וקובי אסולין

בשל ההחלטה של קובי ושלי להפוך את עבודת החקר למעין מסה-אישית-חקר, לטקסט שיש בו את העוגן התיאורטי/אקדמי אבל גם את החיבור האישי לכותבת עצמה, עשינו שינוי מסוים בצורת העבודה. נסוגנו לעת עתה מהשאלות שניסחו התלמידות לגבי נושאים תיאורטיים או יצירות, וביקשנו מהם להסב את השאלות הללו ולנסח אותן באופן שיאפשר להן לכתוב על הנושא מנקודת מבטן שלהן. לא ויתרנו על כתיבה אקדמית ועל ניתוח של טקסטים תיאורטיים, אבל את השלב הזה נשהה ונגיע אליו מעט מאוחר יותר. אימצנו את צורת העבודה שלימדה אותנו ארנה קזין בסדנת כתיבת המסה, ובשיעור שעבר ביקשנו מהתלמידות לכתוב התנסות, אירוע, חוויה שקשורים מבחינתן לשאלה שבחרו. הייתי מאוד סקרנית לגבי התוצאות.

היום פתחנו את המפגש בקריאת הטקסטים וב"מטר השאלות", על פי הנחיותיה של קזין. היה מדהים(!) לשמוע את התלמידות קוראות. כל אחד מהטקסטים שהספקנו לשמוע היה מעורר מחשבה, מרגש, נוגע בשאלות שמעסיקות את הכותבת, וגם - יפה. הכתיבה עצמה היתה יפה, וניכרו בה גם הקול האישי וגם השאלה העקרונית שאמורה להפעיל את הטקסט, גם אם לזאת ייקח עוד קצת זמן להתנסח באופן ישיר יותר בטקסט עצמו. 

השאלות ששאלה הקבוצה היו מעניינות ומפעילות, ואני מקווה שהן יעזרו לסלול את הדרך לטקסטים. אני מצפה מאוד לשבוע הבא, לשמוע גם את הטקסטים הנוספים שעוד לא הספקנו לקרוא.

לאחר הקריאה המרגשת קובי פתח מעבר שך "שארץ הבגרות" משבוע שעבר. התמקדנו בדבר החשוב ביותר בתשובה, קריאת השאלה, להבין מה נדרש ממך כתלמיד, במה להתמקד. עברנו בנוסף בקצרה על התשובה ה"נדרשת". לאחר מכן פנינו לדיון ביום , התחלנו במעבר על ההבחנה בין רושם למושג אצלו, איך נוצר המושג מהרושם. בנוסף הבחנו בין משפט אנליטי למשפט סינתטי. לאחר הכנה זו התחלנו לדבר על האופן שבו יום מחפש אחר מה שאינו בחושים ועדיין מהותי לכל שיח אנושי, היחסים, בעיקר זה של סיבתיות. נמשיך בשבוע הבא. 

בכיתת הספרות הערבית של עלי קאדרי ויעל אבוקרט

כשנכנסנו לכיתה, עוד לפני שהתחיל השיעור מצאנו את האדי ליד הלוח, עמל על שרטוט מפה חזותית מורכבת, שהוא מעתיק מהטלפון. מעין תרשים זרימה שתפס את כל הלוח בערך, המתאר את מהות התיאוריה הסופית, דרך קשרים בין הלב, הרוח, הנפש והאל, הדרך הרוחנית והפנימית של הסופיות. בעודו כותב הוא טורח לתרגם כל מושג מערבית לעברית, כדי להמחיש בשתי השפות השייכות להווייתנו המשותפת בכיתה (או במילים אחרות: "יופי יעל, בגלל בנאדם אחד אני צריך כאן לשרוף קלוריות ולתרגם הכל לעוד שפה… כאילו שפילוסופיה זה לא מספיק קשה גם בשפת האם…). קודם כל זה מרגש. זה מרגש וזה רב חשיבות. הילד פגש משהו פילוסופי, בתחום הרוח, והוא אוסף אותו ומביא איתו לכיתה. הוא אפילו לא כל כך הבין את הכל, אבל כשהוא נתקל בזה, הוא מצא בזה יופי, ועניין, וזו פילוסופיה, זה שלנו "בשותף", אז הוא הביא את זה, מגיש, מציע, מבטא, ושואל מה דעתנו על זה. בואנה איזה כיף! איזה כיף, באמת. מעבר לכל חומר שיעלה בשיעור, כשתלמידים פוגשים ביומיום שלהם מחשבה או רעיון ובאופן טבעי בלבם ובשכלם משייכים את זה למרחב שלנו, גם מחוץ לשעות הפעילות, מאמצים את זה לשיח המשותף שלנו, זה מראה שהוא תמיד מתקיים גם אם נפגשים בפועל רק בפעם בשבוע. זה מרגיש כמו בית. ברמה הפשוטה ואפילו הפושטית, זה מרגיש כמו שמצאתי אבן חן ואני מביא אותה הביתה, תראו מה מצאתי והבאתי לנו. לבית שלנו. בית של רוח, בית בטוח. כל כך מענג את הנפש ואת הרגש. חוץ מזה היה גם שיעור. 

הגיעו מעט תלמידים. בשיעור חזרנו לתשובות לשאלה שעליה הם כתבו בשיעור שעבר- "מהם החיים הטובים?". את מגוון התשובות שכתבנו בשיעור שעבר מתוך החיבורים שלהם, מיינו הפעם וכתבנו בארבעה טורים על הלוח. שאלנו מה מאפיין כל טור. 

הטור הראשון- השגת מטרות, כסף, אהבה, בריאות, העדר סבל… שאלנו עד כמה הדברים שכתבו תלויים בנו, האם אפשר להבטיח אהבה, בריאות או קבלה שלי על ידי האחר, ומה בעצם נמצא בשליטתנו. דרך השיחה בחנו את ההבדל בין דברים שקורים לנו מבחוץ לבין דברים שמושפעים מהגישה והבחירות שלנו. את הטור הזה אפיינו כ"מזל וחסד". אחר כך היו שני טורים של אופי, למשל שלווה פנימית, צמיחה, חיי התפתחות, הוקרה, חירות מחשבה ועוד…  ועברנו להשוואה ביניהם. הדגשנו את ההבדל בין אופי כמשהו קבוע או מולד, לבין אופי כתהליך של צמיחה. שאלנו האם "שלום פנימי" הוא יעד שמגיעים אליו פעם אחת או עבודה יומיומית, והאם בכלל אפשר להשתנות ולעצב אופי. 

המשכנו לרשימה הרביעית בה היה כתוב: משמעות, טעם, הגשמת חלומות…שאלנו על איזו שאלה היא בעצם עונה – "איך אני חי?" או "בשביל מה אני חי?".  אפינו אותה כייעוד.  

אחרי שדיברנו על ארבעת הטורים, ציינו שעוד נושא שעלה בכתיבתם על החיים הטובים לא כתוב על הלוח- "אושר" ושאלנו מהו בעצם אושר בעיני התלמידים – האם הוא רגש רגעי או מצב חיים יציב. שאלנו למעשה לאיזו מהקבוצות הוא משתייך: לחיצוניות, לפנימיות, לצמיחה או למשמעות, הם ענו תשובות חד משמעיות תחילה, אך בהתפתחות השיח הראנו שהוא שייך לכל הטורים. שאלנו גם האם אושר הוא תוצאה של חיים טובים או רכיב מרכזי שמגדיר אותם,. ואז שאלנו גם לאיזה מהטורים קשורה הפילוסופיה. שוב, עלתה התשובה המתבקשת "לטור היעוד והמשמעות" אחר כך סיכמנו שאם נחבר פילוסופיה לכל הטורים זה יכול להגביר את האושר בחיינו, ואנו נלמד בהמשך השנה, בהתייחס לכל אחד מהטורים. 

בשיעור השני הם קבלו עבודת כתיבה, והבינו שהיום נתנסה בכתיבה פילוסופית. כן כן, זהו! נגמר הבית מלון! טוב נו, זה קצת הורס את הכיף והיצירתיות, וכשמדובר בכיתה הזו, קצת בעסה, להכביד את הכנפיים, אבל זה משהו חשוב מכיוון אחר. אמרנו שכתיבה פילוסופית, מטרתה לחשוב בצורה מסודרת ולא לספר סיפור או לעורר רגש. הבהרנו שבניגוד לכתיבה יצירתית, כאן החשובים הם דיוק, הבהירות, מובנות, הגדרת מושגים, לכדי תשתית שיח אובייקטיבי. עלינו להגדיר מושג לפני שמדברים עליו או חווים עליו דעה. הגדרנו ותרגמנו מהי "טענה" – משפט שניתן להסכים או להתווכח איתו ובעל ערך של אמת או שקר. הבנו שכל כתיבה פילוסופית הטוענת טענה מתחילה בהגדרת מושגים ברורה. לאחר מכן הגדרנו מהו טיעון- טענה מרכזית הנתמכת בהסברים ודוגמאות, עד שמגיעה למסקנה שנובעת מההנחות שבחרנו. 

הם התבקשו לבחור אחד מהמשפטים ולכתוב אותו כטענה שמוסברת על ידי פסקה או שתיים. בתוך הכתיבה וההסבר שלהם יש להגדיר מהו אושר ומהם חיים טובים. האופציות היו: 1. אדם יכול להיות מאושר, בלי לחיות “חיים טובים”  .2 אדם יכול לחיות חיים טובים בלי להיות מאושר. 3. חיים טובים ואושר חייבים ללכת ביחד. והדגשנו שוב, את אופי הכתיבה שהם נדרשו אליו. הספקנו להקריא ולנתח את תשובתה של זיזי. ובמפגש הבא נמשיך עם השאר.  וואי וואי איך הם יצאו מאזור הנוחות. לא פשוט לתת להם עבודה שלא כתובה בצורה יצירתית, ולוותר על היופי הזה שיוצא מהם בעבודות הכתיבה… מה עכשיו כתיבה פילוסופית…השבתת שמחות… אבל מצד שני אני מקווה שזה כמו שעושים גיזום לשיח… בתקווה שהוא יתחזק, יצמח יותר ויפרח.