אוניברסיטת חיפה 18.05.2026

שבוע 27 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי

הגענו לחלק האחרון בתוכנית השנתית שלנו - פוליפוניה, רב־קוליות. קראנו את ההגדרה של באחטין כפי שמנוסחת ומצוטטת באנציקלופדיה של הרעיונות, חזרנו לדיאלוג תאיטיטוס, שם סוקרטס מספק את ההגדרה שהשפיעה על המשך הפילוסופיה, על שיחה שהנשמה סחה בינה לבין עצמה, וראינו גם קטע קצר מתוך הסרט "הקול שבראש", שם השיחה הפנימית היא בין מספר קולות שמצויים בקונפליקט - פוליפוניה פנימית. 

המשכנו עם חנה ארנדט, שמנסה להבין את מושגי היסוד של המחשבה הפוליטית ואת השפעתם על חיי היומיום, ועם החלוקה שלה בין חיי המעש וחיי העיון/המחשבה. התמקדנו בחיי המעש של המצב האנושי - בפעולה שחושפת את החד פעמיות שלנו, גרעין של עצמיות שמבוסס על ייחודיות, כשהיא יוצאת מהתחום הפרטי אל התחום הפומבי - כשדברים מופיעים בפני ריבוי של אנשים ונוצר משהו משותף שיוצר אובייקטים יציבים בעולם.  דיברנו על מושג הריבוי, שמכיל אספקט של זהות, שוויון בין אנשים, וגם של שוני, הבדלים, ועל הסכנות בקונפורמיזם חברתי - הליכה בתלם כביטול הייחוד ולכן גם ביטול הריבוי, מצב שהוא אנטי דמוקרטי במובן העמוק, ועל אטומיזם חברתי שהוא מצב של אובדן העולם המשותף ולכן גם של העולם, בהיעדר אובייקטים יציבים. עומר אמר שהיא מתייחסת לתקשורת כאל משהו הישרדותי. יולי הדגישה את הקול הייחודי של כל אחד שבא לידי ביטוי, וליהיא התייחסה לשוויון ולהיבדלות. בחנו גם צילום מהפגנה, שמביא לידי ביטוי קולות שונים, מאבקים שונים שמתכנסים יחד אבל לא מבטאים מסר אחיד. זיהינו את הריבוי כמצב אנושי וגם כתנאי לאנושיות. 

אחרי ההפסקה הייתה לנו שיחה מאירת עיניים ומחשבה עם נויה על עבודות הגמר, שיחה שעוררה הרבה עניין ושאלות, והמשכנו לרב־קוליות של פסואה, שקורות חייו נשמעות דלות מדי עד שנכנסים ההטרונימים - שהופכים אותן לעשירות מדי. הצבנו את שלושת ההטרונימים המרכזיים שלו, על קורות חייהם - את אלברטו קאירו משורר הטבע, את אלווארו דה קמפוס המודרניסט ואת ריקארדו רייס הסטואיקן חובב הוורדים, וקראנו שירים של כל אחד מהם, וגם שיר אחד שהוא של פסואה "עצמו". עמדנו על ההבדלים התהומיים בין כל הישויות האלה, בלשון, בתפיסת העולם, בתחומי העניין, ולריבוי עצמו - שיכול היה להסתכם במשחק מטורף אלמלא הערך השירי של כל אחד מההטרונימים. 

בכיתה יא' גל לזר ועופר שור

נפגשנו ועשינו הקדמה קצרה לזרם האבסורד באקזיסטנציאליזם. עשינו ניתוח קצר של הדימויים העולים מכריכת הספר ולאחר מכן צללנו פנימה, תוך דיון על פעולותיו של האדם ועל חתירתו הבלתי נלאית לעבר מטרות שאולי לא תתגשמנה לעולם. הפגשנו את הדברים העולים מהספר עם המציאות הישראלית ועם אסכולות פילוסופיות אחרות. לאחר מכן בחלקו השני של יום הלימוד ישבנו בספריה והלומדים התקדמו בעבודות החקר שלהם תוך כדי ליווי והערכת מצב.

הייתה נוכחות רחבה ויעל הייתה איתנו וזה היה באמת נפלא ולא הרגשנו את האבסורד בתוכנו ;)

בכיתה יב' של עדי חבין וקובי אסולין

בזמן שקובי השגיח על הנבחנות במועדי ב׳ לבגרות ולמתכונת, אני (עדי) המשכתי לקרוא עם הכיתה את ״בדלתיים סגורות״. סיימנו לקרוא את המחזה, שלתחושתי עניין את התלמידים והתלמידות, גם מבחינת הדרמה שמתחוללת בו אבל גם מבחינת הרעיונות שסארטר מביע לגבי ״המבט״ והפעולה הלוכדת והמעצבת שלו. קיבלתי את הרושם שברגעים מסוימים בקריאה הצלחנו לעשות את החיבור בין הסיטואציה הקונקרטית במחזה, בין הרעיון שמובע באמצעותה ובין מצבים דומים בחיים שלנו. 

בסוף הקריאה הצגתי לכיתה שאלות דמויות שאלות הבגרות על המחזה, ויחד הצבענו על תשובות אפשריות לשאלות אלו. בחצי השני ערכנו חזרה על ״האורח״ מאת קאמי, גם כן לקראת הבגרות. אחרי שקראנו את הפתיחה של מאמרו של א.ב. יהושע על הסיפור, לצורך רענון הזיכרון, הצגתי שאלות שעשויות להישאל. פירקתי את השאלות להנחות ולטענות שמופיעות בהן, ולבקשה הספציפית שהן מציבות בפני המשיבות. שילחתי את הכיתה לקרוא את המשך המאמר, עם המשימה לדלות מתוכו כמה נתונים ספציפיים שיהוו בסיס לתשובה. לקראת הסוף הכיתה כבר התעייפה, אז אני לא בטוחה שעבודת האיסוף באמת היתה יסודית, אבל כן הספקנו לבאר כמה מהטענות במאמר ואני מקווה שהן יהיו שימושיות בבחינה.

בכיתת הספרות הערבית של עלי ויעל

בחלק הראשון של השיעור עסקנו בעבודות המחקר של תלמידות ותלמידי י"ב, אני ודימה חילקנו את הקבוצה ועבדנו על המבנה של העבודה, איך מפתחים את שאלת המחקר לנושאים ופרקים, היה ברור כי התלמידות מתקשות בכתיבה המחקרית. נתתי להן כמה דוגמאות על איך כותבים הקדמה, בסיפורו של כנפאני, בעבודתה של אנג'ל, גם עסקנו בשאלה המעבר התרבותי סביב דמותם של הישראלי והפלסטיני בספרות. בעבודתה של רימא גם חלקתי איתה פיתוח הכתיבה והעבודה, דחפתי את דימה לעזור להאדי בסיכום העמודים הראשונים של סיפור איבראהים נסרללה.

לאחר ההפסקה, חזרתי לסרט דייג המלח של בכרי אותו הצגנו לפני שלושה שבועות בשיעור אני ויעל, כי חלק מהתלמידים לא צפו בו, ולאחר הצפייה עלו הרבה שאלות על איך אפשר לקבל ולפרשן סרט שקט, מה הן המרכיבים הוויזואליים שצריכים לקחת בחשבון. איבראהים ניסה לפרש מנקודת מבט פוליטית, ורימה הלכה לפרספקטיבה פילוסופית. היה דיון ארוך ומעמיק.

העלנו בסוף את הבקשה להשתתף ביום האחרון בלשאת דברי סיום בשם תלמידי הכתה, רימה והאדי אמרו שהם מוכנים, וזיזי אמרה שהיא רוצה לשיר עם יעל שיר לאום כלתום.