אוניברסיטת חיפה 19.05.2025

שבוע 27 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:

מתחילים להרגיש את הסוף, והחלטנו שזה הרגע לשלוף את התותחים הכבדים ולדבר על מלחמות! פתחנו עם ה'לויתן' של הובס, דיברנו על ניסוי 'מצב הטבע' ועל התחזית הקודרת שהובס גוזר ממנו. אגב כך הזכרנו גם את עקרונות היסוד של האתיקה החוזית, לפיה מקור המוסר באמנה חברתית.

המשכנו לעסוק בצד האפל של הנפש מבעד לטקסטים ספרותיים אנטי-מלחמתיים: קראנו קטע מתוך 'מלכוד 22' ושוחחנו קצת על האבסורדיות שבמלחמה, ועד כמה היא מנוגדת לנטייה המדינית להאדיר אותה ולקשור אותה לגבורה. אחר כך קראנו שני שירים של חנוך לוין: 'כי גם במלחמה צודקת' ו-'אבי היקר כשתעמוד על קברי'. המשכנו לחשיבה משותפת בקבוצות ונפרדנו להפעם.

בכיתה יא' של עדי חבין וקובי אסולין:

הגעתי (עדי) לשיעור עם פעילות קצרה, משהו שייקח פחות משעה וחצי אפילו. יצא שהפעילות הזאת 'אכלה' כמעט את כל המפגש. בסך הכל רציתי שהתלמידים יכינו לקראת המפגש פסקה קצרה שבה הם מציגים את היצירה שיחקרו בעבודת החקר, ואולי יאמרו כמה מילים על למה בחרו בה ומה מעניין אותם. שמחתי מאוד שהרוב המוחלט באמת הגיעו עם משהו, וכל אחד או קרא או הציגה בעל פה. שמחתי גם מהתגובות האוהדות של החברות לכיתה, מהשאלות שהופנו זו לזו ומהאסוציאציות שעלו. הטקסטים היו יפים, ונראה גם שהיו כמה חיבורים מאוד מוצלחים עם יצירות (וכמה שפחות הצליחו ואולי נשקול אותם מחדש). אחרי ההצגה הזאת, ביקשתי מהתלמידה רותם שכותבת עבודת גמר על ספרות זרם התודעה ופנומנולוגיה להציג קצת את המחקר שלה, את המושגים והיצירות שהיא עוסקת בהם, ולהביא לכיתה איזשהו טקסט ספרותי שקשור לזה. היא הציגה יפה מאוד את המחקר, את הזרם הספרותי וגם את הפילוסופי - בעזרתו של קובי, שהוסיף והרחיב וסייע לה בהצגתך החלק שבו היא טרם התקדמה בעבודה.

אחרי זה קראנו יחד סיפור יפה מאוד שהיא בחרה: ״שלוש תמונות״ מאת וירג׳יניה וולף. בהובלה משותפת של רותם, של קובי ושלי דנו בסיפור, בסגנון שלו, במאפייני זרם התודעה שאפשר לזהות דרכו ובקשר ובהבדל שבין כתיבה בגוף כזה או אחר ובין זרם תודעה.

בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:

עוד שבוע הכנה לבגרות בחיפה.

השיעור מתחיל בהנחיה על כתיבת מושגים בבגרות.

ואז חלק שני של המגן: עבודה על שמונה מושגים וכתיבה שלהם.

ספק מתודי? יש

רושם חושי? יש

אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה, טלאולוגיה...כמה לוגיה ולוגיות.

אבל זה הזמן של הבחינה, ואין מה לעשות.

אחרי ההפסקה עוד רבע שעה או חצי שעה ואז....די....לא יכולים יותר.

אנחנו מתרעננים בשיחה על טוטם וטאבו של פרויד ואז ויכוח...עוד על הפילוסופיה של הדת?

חלק מבקשים על "אהבה".

התחלנו, אם כך, עם האוטופיה הרומנטית של אוה אילוז.

בשבוע הבא, המשך לימוד רציני

ספרות ערבית

בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט

התחלנו את השיעור בתזכורת על הטענה הסופיסטית שכל אדם יגרום עוול אם לא ייענש על כך, על טבעת גיגס ועם זיכרונות מתוקים מתרגיל שבו שאלנו מה הייתם עושים לו הייתם רואים ובלתי נראים?

סיפור טבעת גיגס הוא אחד מהסיפורים שאפלטון מעלה ב"מדינה" שבא לתת פייט מכובד לאחת הטענות המרכזיות של אפלטון במדינה והיא שהצדק הוא לא רק יפה אלא גם משתלם ומועיל. אנו נחזור לבחון טענה זו בשנה הבאה, ובינתיים שמנו אותה בצד ופנינו למשל המערה, שהוא קטע אחר שמובא באותו הדיאלוג. הקראנו את משל המערה בעברית, ולצד זה תרגמנו לערבית, וכשעלה צורך הקראנו קטעים נבחרים מהטקסט בערבית. תוך כדי, האדי צייר על הלוח כל משפט שנאמר, כי המשל הזה ממש מוזר, ומתישהו זיזי החליפה אותו. לא סתם ציירנו הכל על הלוח כי זה באמת תיאור מוזר. לקח לנו שיעור שלם, להקריא את משל המערה עם תמיכה של ערבית, להסביר, להדגיש ולצייר במדויק את הדברים החשובים, כגון שהראש של האסירים פונה קדימה ואיפה הכל מונח ביחס לאש ולחומה וכולי… אחרי כל משפט בדקנו שהסיטואציה ברורה. מבניית הסצנה ועד לתהליך המסתורי של השחרור של האדם מהמערה כולל הבנת והמחשת כל הכאבים הפיסיים והנפשיים הנלווים לסיטואציה. ממש בסוף השיעור סיימנו עם זה ואז ירד איזה אסימון, מה הסיפור המוזר הזה רוצה לומר לנו. 

בשיעור השני שאלנו מה אפלטון טוען כאן? המערה היא לא סתם שקר או נתון לא נכון שהאמנו בו, אלא היא מציאות שלמה, מערכת שלמה שנולדים אליה ותופסים אותה כמציאות שהיא אמת, וצריך לעבור תהליך מאוד ארוך וקשה של חקירה, תהליך כואב בגוף ובנפש בשביל להתקדם לעבר היציאה ממנה, שלטענת אפלטון רוב האנשים בכלל לא עוברים אותו אלא חיים במערה הנוחה והחשוכה. שאלנו מה דרוש בכדי לצאת מהמערה, דיברנו על הרצון לחקור ועל אומץ לראות את האמת כי האמת כואבת ומסנוורת. 

נתנו להם תרגיל ובקשנו שיכתבו על מערה שהם חושבים שאנו כחברה נמצאים בה, והיא רחוקה מהאמת הגדולה. הם כתבו ברצינות הידועה שלהם, ורק שניים הספיקו להקריא. האדי אמר שכדור הארץ הזה הוא מערה צרה בעוד החלל הוא עצום ואנחנו רק פסיק בתוכו, והוא בטוח שיש עוד חיים מחוץ לכדור הארץ ואינסוף דברים שאנו רחוקים מלדעת עליהם, בעוד אנו כאן בכדור הקטן חושבים שזו היא כל המציאות וזהו העולם או לפחות מרכזו. זה היה יפה, אף פעם לא חשבנו על משל המערה במונחים אסטרונומים. 

דועא כתבה מאוד יפה ודיברה על כך שנשים צריכות לעשות דרך של יציאה מהמערה, בכדי לתפוס עצמן כעולם ומלואו שהן, בעוד הגברים והחברה שמים להן צללים וסיפורים שמנמיכים אותן וגורמים להן להרגיש נחותות, להרשות לגברים להטריד אותן מינית ולהתיחס לגוף שלהן ובכלל אליהן בהחפצה, ויש דרך ארוכה שדורשת אומץ רב מאישה כדי לצאת מהמערה ולתפוס עצמה במלאות שלה, כשווה וכעוצמתית, ולהפסיק להאמין לצללים האלה שהחברה יוצרת מאות שנים. זה היה מרגש להקשיב לדועא. השיעור נגמר והיא אמרה שהיא כבר מחכה לשיעור הבא. האמת שכולנו מחכים. ממש.