יסודי בת ים 07.11.2024

שבוע שני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

הדר הירש : התחלנו את שגרת המפגשים שלנו. התחלקנו לשתי קבוצות ופתחנו בפילוסופיה.

לא התעכבנו הרבה על מה זו פילוסופיה. רק ציינתי שהתחום שייך למדעי הרוח, קיים כבר אלפי שנים, פירוש המילה - אהבת החכמה ושפילוסופים הם אנשים שמדברים על כל מיני תופעות אנושיות שקשורות לבחינת ערכים, לתובנות ומחשבות על מוסר.

הנושא בו נעסוק במפגשים הקרובים הוא ילדות. לא ציינתי זאת בפני הילדים.  בחרנו קטע מתוך הספר "יש ילדים זיג זג" בו הדובר מביע אי נחת וספקנות בנוגע למבוגרים הטוענים שהם "אוהבי ילדים". קראנו את הקטע. חוץ מאיתי הילדים שיתפו פעולה. אחר כך אני קראתי ברצף.

השאלות שנכתבו:

האם באמת יש הרבה אוהבי ילדים?

למה צריך להיזהר מאוהבי ילדים?

למה האדם שכתב את הטקסט השתמש במילים בוטות?

למה קראנו את הטקסט?

למה מבוגרים חושבים שילדים הם יצור כללי עם אופי אחיד?

אני לא מאמין שמי שאומר שהוא אוהב ילדים,  באמת אוהב ילדים. מה אתם חושבים?

למה כתוב שכולם אוהבים ילדים,  אני דווקא חושבת שמבוגרים הם חמודים. כשההורים שלי אוכלים יש להם פרצוף חמוד כזה.

המחשבה האחרונה קבלה הכי הרבה הצבעות.

גלי- אני חושבת שמבוגרים חמודים. ההורים שלי חמודים כשהם אוכלים

אוולינה- חושבת שהורים הם חמודים כי נגיד אם הם ישנים כמו תינוקות ואי אפשר להעיר אותם אז זה כמו שהם נהפכו לילדים

דניאל- אח שלי הגדול מגיע לביקור ומשחק כאילו הוא ילד קטן

אלמה - מבוגרים הם הכי לא חמודים בעולם. לא רואה מה דומה בין מבוגרים לתינוקות.  אין0 להם פרצוף חמוד כמו לתינוקות

גאיה- הם עברו את השלב שלהיות חמודים

ארז- הורים חמודים יותר כי אחי הקטן כל הזמן מרביץ לי

גלי- גם אני חושבת שילדים חמודים, אבל לא ראיתם כמה חמודים הם ההורים שלי!

אלמה- הורים אוכלים מגעיל. זה לא חמוד

אוולינה- מוזר להסתכל איך הם אוכלים

דניאל- לא מנומס להסתכל בצלחת של מישהו אחר

ארז- עדיף מבוגר אוכל על תינוק

אלמה- חושבת הפוך מארז

גאיה- להסתכל על ילדים או מבוגרים ולהגיד שזה חמוד זה לא קשור

שקד- לא מנומס להסתכל על מי שאוכל

גלי- ההורים שלי אוכלים בפה סגור

גאיה- כשאני רבה עם אבא ואמא ואז הם מביאים מתנה, הם הופכים להיות אהובים. זה קורה כשהם עושים משהו שמוצא חן בעינינו

אלמה- פדופילי זה כשמבוגרים אוהבים קטינים. אם מישהו בן 50 אוהב בן 5 זה מטריד

אוולינה- יש הרבה מצבים שמבוגרים היו חמודים מתישהו. אם הורה שאין לו כסף אבל הוא אוהב את הילד שלו, זה חמוד. הילד, בגלל שלאבא אין כסף, יכול להשתגע ולהגיד "אתה לא נותן לי כסף". במקרה כזה הילד הוא לא חמוד וההורה כן חמוד כי כסף לא חשוב.  אהבה חשובה.

אלמה- כסף כן קונה אהבה. זה לא כמו שבדרך כלל אומרים. אני אוהבת כסף

נועה- כסף לא קונה אהבה. אם מישהו טוב לב אז אוהבים אותו. זה לא קשור לכסף

אוולינה- יש גם הורים שחושבים שהם הכי חשובים כי הם עשו אותנו.  יש הורים ששונאים את הילדים שלהם אבל הילדים מנסים לאהוב. יש אנשים שאומרים שצריך לכבד את ההורים אבל אם ילדים מפחדים להגיד את הדברים שלהם כי יש דעות אחרות, נגיד שהורים מרביצים בבית והילדים לא יכולים להגיד את זה כי יצחקו עליהם או לא יאמינו להם

דניאל לנועה- אני אוהבת אנשים עם כסף. זה משנה משהו?

אלמה- כסף נורא משנה. כסף עושה טוב על הלב מכאן אני מבינה שכסף זה טוב

גאיה- בלי כסף אתה לא יכול להנות, אבל מסכימה עם נועה שצריך להיות טוב לב, חכם, כדי שיאהבו אותך.

גלי- מסכימה ולא מסכימה עם אלמה. עוף זה בסיסי, את צריכה נעליים, אבל אהבה... את מעדיפה כסף או את ההורים שלך?

נועה- צריכים כסף, אבל...

איתי- משפחה

אוולינה- אהבה

שקד- רגשות. למשל אתה מחבב מישהו. אתה לא יכול לקנות את זה.

תם הדיון הנהדר. שמחתי כל כך שאיתי שסירב לקרוא והכריז בתחילת המפגש שהוא לא מתכוון לדבר, דיבר בכל זאת. בכלל היתה לי תחושה שהילדים רצו להביע את עצמם, היה להם כיף. יופי של התחלה.

היתה הפסקה נחמדה. חזרנו למפגש ספרות

אמרתי שנקרא סיפור של דויד גרוסמן. הם שאלו אם הוא מת... זה הצחיק אותי. מיד במשפטים הראשונים נאלצתי לעצור כי אחת הדמויות, גבי, מעידה על עצמה שהיא שמנה. אלמה אמרה "היא גזענית! זה לא בסדר להגיד שמנה!" אמרתי את דעתי בעניין הזה, שיש מצבים שהם עובדות. יש אנשים שמנים, יש אנשים שחורים, יש אנשים עם עיניים חומות וזו עובדה. אם מישהו חושב שלהיות חום עיניים זה בעייתי אז נשאל על מה ולמה. לא שכנעתי את אלמה. המשכתי לקרוא (אחר כך מצאתי כמה דקות לשבת עם אלמה לבד. הסברתי את עמדתי וביקשתי שתחשוב על זה ושאשמח לדבר איתה שוב בנושא). הילדים היו מרותקים. הרגשתי שזו היתה בחירה טובה. בעשרים הדקות האחרונות של המפגש הילדים כתבו.  המשימה היתה לבחור דמות אחת מבין הדמויות בסיפור ולכתוב עליה. עדיין לא קראתי את שכתבו. הם כתבו בחשק רב.

בסוף המפגש שמחתי שאיתי בא בחיוך ואמר לי "כמעט שרציתי לא לבוא בשבוע הבא, אבל אני רוצה בעצם". מצפה מאוד למפגשים הבאים!

אופק נגאר : בשיעור פילוסופיה קראנו קטע קצר מתוך ״יש ילדים זיגזג״, שעוסק בתופעה שנונו מכנה אותה ״אוהבי ילדים״ - אנשים שמצהירים על עצמם שהם אוהבים ילדים. במהלך הקריאה אחת התעכבתי כנראה  יותר מידיי על משפט אחד שחלק מהילדים לא הבינו מכיוון שקראו אותו באופן מקוטע (כי התפצל על שתי שורות). השאלות שנשאלו היו בעיקר על שורה זו, אך לא רק: למה אוהבי ילדים מתייחסים דווקא בזלזול אל ילדים? (חלק כתבו ״למה ילדים…״, בגלל עניין הפיצול של המשפט לשתי שורות) מה זה אומר ״אוהבי ילדים״? למה אוהבי ילדים רוצים להיות מעוניינים בילדים? למי מתכוונים ב״אוהבי ילדים״, הרי כולם אוהבים ילדים? האם כל הילדים מתוקים ורכים? מה הכוונה שכל הילדים מתוקים ורכים? רשום ״אוהבי ילדים נמצאים בכל מקום״ - באיזה מקומות הם נמצאים? מה זה אומר ״קודקודם המרובע״? השאלה האחרונה נבחרה.

[א]

מאיה - אני חושבת שזה אומר, נגיד שילדים בוגרים יותר, נערים, ונגיד שיש פירמידה כמו פירמידת האוכל כזה, אוכל בריא או לא. אז זה כמו זה רק שהראשון זקנים והאחרון ילדים.

עדי - קודקוד זה עיגול, אז כמו עיגול אבל ריבוע. בראש שלהם יש ג׳ולה כזאת אבל מרובעת.

אמה - לא הבנתי את עדי.

עדי - זה בעצם ריבוע, ג׳ולה בקודקוד בצורת ריבוע.

בר - [לאופק] אמרת ״לתת להם צ׳אפחה על קודקודם המרובע״ [כשקראנו את הטקסט שאלו מה זה ״להחליק להם על קודקודם״]. אז זה לתת להם חזק, כלומר צ׳אפחה ממש חזקה.

רומי - הבנתי לתת צ׳אפחה אבל למה הראש שלהם מרובע?

אגם - נתנו לראש המרובע מכה, לא בכוונה… אז הראש שלהם מרובע.

בר - אבל הראש עגול, לא מרובע - הם לא בובספוג.

אמה - לדעתי זה פה [מצביעה באחורי הראש על מיקום הג׳ולה המרובעת].

מאיה - שכחתי.

רומי - אף אחד לא רוצה?

מאיה - אתם אומרים שזה הראש, אבל איך הראש מרובע? נגיד אגם תגיד לעתי ״יש לך ראש מרובע״ - זה נשמע לכם הגיוני?

עדי - חלק אמרו ראש מרובע - זה לא נשמע הגיוני. אבל כאן מאחורי הצוואר יותר הגיוני שיהיה משהו בולט מרובע. זה כמו ג׳ולה או קודקוד.

שתיקה.

[ב]

אופק - אולי אתם חושבים על זה באופן מרובע מידיי? דיברתם הרבה על ראש מרובע מהבחינה הפיזית, תנסו לחשוב יצירתי, מה זה להגיד על מישהו שיש לו ראש מרובע?

רום - ראש מרובע זה מחשבות ילדותיות. אולי זה ביטוי שחושבים על משהו ילדותי.

מאיה - הג׳ולה הזאת - איך זה קודקוד? זה עיגול. אז זה לא קודקוד מרובע.

אופק - [מחזיר את הדיון בעדינות לכיוון האלגורי ולא פיזיולוגי]

אמה - ראש מרובע זה ראש יצירתי, כמו שאומרים לחשוב מחוץ לקופסא.

אופק - לדעתי זה הפוך, כי הראש מוגבל בקופסא.

מאיה - אולי בתוך ראש מרובע יש יותר מקום למוח.

[ג]

עדי - לדעתי אמה צודקת ויש לי שאלה - הייתה שאלה שאמרה שכולם אוהבים ילדים. אני חושבת שלא כולם. זה כמו שתגידי ״כולם אוהבים סושי״. זה לא נכון.

מאיה - זה נכון שלאו דווקא כולם אוהבים פילוסופים.

ירין - זה נכון ולא נכון. הם נראים כל כך חמודים ומתוקים אבל כשמכירים אותם באמת זה לא כזה מתוק וחמוד.

מאיה - יש לי בת דודה שנראית מתוקה אבל היא תתקע לך אצבע בעין.

רומי - אני מכירה את בת-דודה שלי כבר ארבע שנים והיא עדיין מתוקה ורכה בשבילי.

עדי - יש לי בת דודה שרוצה לשחק איתי ואני לפעמים מסכימה לה כי לא נעים לי להגיד לה לא. אבל אני רוצה להיות עם בנות גילי.

מאיה - רומי טועה, יש ילדים שהם חמודים גם ביופי וגם באופי. ויש שהם נראים חמודים מבחוץ אבל מבפנים הם מכוערים, מתנהגים לא יפה. יש כאלה שנראים חמודים כשהם קטנים, אבל כשהם גדלים הם מקללים ומרביצים.

אגם - אם אחותי בת חמש למשל מבקשת ממני משהו ואני אומרת לה לא, היא מרביצה.

רומי - בת דודה שלי חמודה ואני מאמינה שתהיה גם כשתגדל. יש שכן ויש שלא.

אופק - אז אתם אומרים שלילדים אין ״פרצוף אחד״, כמו שהיה כתוב בטקסט, אלא הם שונים אחד מהשני.

מאיה - יש לי בן דוד שמתנהג ועושה שטויות, ואחד [נוסף] מתנהג כמוהו והשלישית חמודה ומתנהגת בסדר. [כלומר גם באותה משפחה זה לא אותו דבר].

בדיעבד, אחרי קריאה של הדיון, אני מבין טוב יותר מה קרה לנו. השאלה שנבחרה נראתה במבט ראשון כשאלה שאפשר לקיים עליה דיון, אבל למעשה היא לא הייתה שאלה פילוסופית. היא הייתה מעניינת אבל היה לה ערך ספרותי יותר מאשר פילוסופי - בסופו של דבר יש תשובה די ברורה על השאלה מה משמעות הביטוי ״קודקוד מרובע״.

אפשר לחלק את הדיון לשלושה חלקים, סימנתי אותם באותיות: א. דיון פיזיולוגי בקודקוד מרובע; ב. דיון ספרותי באותו הביטוי; ג. דיון פילוסופי בטבעם של הילדים. משמח אותי מאוד שעדי, שהיא ותיקה בדרך רוח, זיהתה שהדיון איננו פילוסופי יותר ושאלה שאלה אחרת - מתוך גחמה ובלי לקשור את השאלה החדשה לשום דבר שנאמר לפני כן. היא הרגישה בנוח פשוט להזיז את הדיון לכיוון אחר, וזה נפלא בעיניי. חבל שלא עשתה זאת קודם לכן!

ספרות:

בשיעור ספרות התחלנו לקרוא את ״יש ילדים זיגזג״ - מההתחלה ממש. קראתי עשר דקות רצוף, רוב הילדים הקשיבו בדריכות לסיפור המתגלגל. מידיי פעם שאלו שאלה קטנה, או צחקקו מאיזה משפט או תנועה שהדגמתי להם וכו׳. אחרי עשר דקות עצרתי ודיברנו קצת על הדמויות. רובם התחברו לגבי בעיקר, או לנונו - פחות לאבא שלו, ובטח שלא לדוד שילהב. ביקשתי שיסבירו על הדמויות בקצרה, הם דיברו על כך שגבי נראית להם קצת שטותניקית אבל קשה להם לומר בדיוק למה. אבא שלו נשמע אדם מאוד רציני, מאוד שונה מנונו. דיברנו קצת על הומור, ואז המשכתי לקרוא עוד עשר דקות בערך - הספקנו לקרוא את כל הפרק הראשון עד סופו. רציתי שימשיכו לדבר אבל ראיתי שהם כבר על קוצים, אז נתתי להם את מטלת הכתיבה: לכתוב ״סיפור רקע״ לאחת הדמויות, לספר על החיים שלה, מה היא עושה ביומיום, איך היא גדלה, מה השאיפות שלה לעתיד וכו׳. חלקם התקשו מאוד עם המטלה, בעיקר החדשים: היה להם קשה לשחרר מהמחשבה שיש תשובה ״נכונה״ ופשוט לדמיין בעצמם. ישבתי עם רום, למשל, ותשאלתי אותו: כמה אחים יש לגבי? הוא ענה בהתחלה ״לא יודע״, ואז ״חמש״. שאלתי ״למה חמש״, והוא לא ידע. שאלתי כמה אחים יש לו, והוא אמר ששניים (לזכרוני). שאלתי איך זה מרגיש לו, הוא דיבר קצת על איך זה לחיות עם אחים. שאלתי איך גבי מרגישה עם זה שהיא גדלה עם אחים, והוא אמר לי שזו הסיבה שהיא רוצה כל-כך ילדים משל עצמה, כי היא גדלה בבית עם הרבה ילדים והיא רוצה שלנונו יהיה אח. זה היה נפלא! איך מ״לא יודע״ הוא עבר ללתת הסבר למוטיבציה של הדמות. נהניתי מאוד לראות אותם מאתגרים את הדמיון שלהם.