יסודי בת ים 21.03.2024

השבוע ה-17 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

פילוסופיה (אופק נגאר):

קראנו קטע קצר מתוך ״המשתה״ לאפלטון, העוסק באהבה, ביופי ובטוב. השאלות שנשאלו: האם דיוטימה רוצה להתחתן עם סוקרטס? האם לסוקרטס היו חברים? למה הם מדברים על אהבה, מאהב ודברים כאלה? למה כתוב ״המאהב משתוקק לדברים יפים״? למה דיוטימה מדברת על דברים יפים? מי המאהב שמתכוונים אליו בטקסט? האם הוא [סוקרטס] פגש אותה [דיוטימה] בחיים האמיתיים? ולבסוף השאלה שנבחרה: מה היה קורה אם סוקרטס לא היה שואל שאלות, איך החיים שלו היו נראים? (השאלה הושפעה מההקדמה הקצרה שנתתי לטקסט, שבה סיפרתי על חייו של סוקרטס כשואל שאלות ועל הוצאתו להורג).

עדי - החיים שלו היו נראים אותו דבר פשוט בלי שאלות.

אמה - החיים שלו היו נראים חיים - הוא היה חי, כי הרגו אותו בגלל שהוא שאל שאלות.

מאיה - יכול להיות גם שהיו לו חיים רעים, והוא היה מת לא בגלל שהוא שאל שאלות. יכול להיות שהיו הורגים אותו מסיבה אחרת.

אלמה - הוא היה [נשאר] בחיים, הוא לא היה מת. אם היו לו חברים הוא לא היה משתעמם ושואל שאלות ואז הוא לא היה מוצא להורג.

עדי - אם היו לו חברים הוא היה לא שואל שאלות והם [החברים] היו יותר איתו. אם אתה שואל שאלות אנשים לא רוצים להתקרב אליך, אתה חופר עם שאלות.

ירין - לדעתי החיים שלו היו משעממים. בלי שאלות הכל משעמם.

מאיה - נכון, בלי שאלות לא היו יודעים כלום.

אמה - אפשר להסתדר גם בלי שאלות. פשוט מלמדים את התשובה, את הדרך, שזה גם נחשב שאלה אבל אפשר לסמן עם העיניים…

אלמה - נכון, אפשר ללמד את התשובה, לקרוא ספרים ולהבין את השאלות בעצמך, בלי לשאול אנשים. ואפשר לשאול שאלות עם מבטים.

ירין - אני גם מסכימה עם אמה, בסדרה אחת רואים איך אנשים מדברים עם העיניים.

מאיה - לא התכוונתי לדברים שלומדים בבית־ספר, יש שאלות שלא קשורות לבית־ספר, דברים שיש בספרים. אין ספר עם כל התשובות.

אמה - חייב להיות ספר שיש בו תשובות. אם אין אז איך המורים למדו ומי שלימד את המורים איך הוא לימד אותם?

עדי - אפשר ללמוד איך להשתמש בשפה שלא מדברים או שואלים, אלא עושים בה סימנים וככה יכולים לענות לך על השאלה בלי שתשאל אותה. ואם מקיימים דיון ורוצים לשאול שאלה אפשר להגיד בכוונה משהו לא נכון ואז יתקנו אותך.

אלמה - נכון שאפשר לעשות שפת סימנים, זה בלי דיבור, בלי שאלות - כאילו, זה עם שאלות אבל בלי שאומרים אותן.

ירין - אפשר להמציא שפות. הייתי עושה את זה עם אחותי כדי לתקשר בשיעור בלי שהמורה תבין מה כתוב על הפתק.

מאיה - יש ספרים שלא רשום בהם דברים. למשל ״איך קוראים לך?״, אם את שואלת מישהו איך קוראים לו או מה שלומו. אז בשפת הסימנים יש אחרים שיכולים לראות את זה ואז להגיד [לענות] בעצמם [על השאלה שלך].

אמה - אפשר לכתוב למורה תשובה לא נכונה בכוונה ואז היא תתקן אותך.

ירין - למשל ניסינו ללמד אותך, אמה, את שפת ה-ג׳.

*אופק - שפת סימנים זו גם שפה, זה נחשב לשאול. אבל מקודם אלמה אמרה שסוקרטס שואל שאלות כי משעמם לו, ואילו ירין אמרה להפך: שאם לא היה שואל שאלות היה לו משעמם. אז שאלות זה משעמם או לא?

עלמה - אפשר לדבר בלי שישמעו ואז יקראו שפתיים.

אלמה - אני חושבת שכשהחיים משעממים לך אתה מתחיל לשאול שאלות. וכשלא משעמם לך הסיכויים שתשאל שאלות נמוכים. אתה תהנה ויהיה לך כיף.

מאיה - לגבי עלמה, אפשר לקרוא שפתיים אבל מישהו אחר רואה אותך שואלת שאלה עם השפתיים אז הוא יכול להבין, אפילו אם לא אליו התכוונת. והם יכולים לענות ואז יענישו אותך על זה.

אמה - לא יענישו כי אפשר להסתיר.

ירין - עדיין זה נקרא לשאול שאלה. אם לא היינו שואלים שאלות לא היינו יודעים דברים, ולא היה לנו מעניין.

*אופק - למה לא היינו יודעים דברים?

ירין - כי צריך לשאול מישהו.

*אופק - אבל יותר מזה, יש שאלות עמוקות יותר מאשר דברים יומיומיים כמו לשאול את אבא או אמא אם מותר לי לאכול ממתק. גם מדענים וחוקרים לא היה יכולים לחקור את העולם אם הם לא היו שואלים שאלות.

אמה - אבל מי המדען שמביא את התשובות למדענים? אם אין ספרים אז איך הוא למד?

ירין - הוא התכוון שאין מישהו שמגלה את התשובה. אם אין שאלה אי אפשר לחקור ולגלות את התשובה.

עדי - לא חייב שיהיה מישהו אחד שענה על כל השאלות. זה יכול להיות כמו שרשרת: אחד שואל אחר שאלה, ויש לו רק חלק מהתשובה. אז לא חייב מישהו שיענה על הכל, אלא אם כן הוא ממש ממש חכם.

אלמה - אמה צודקת, אם אתה שואל מישהו ששואל מישהו - בסוף כולם יצטרכו לשאול מישהו.

*אופק - אז מקור הידע היחיד שלנו הוא אנשים אחרים?

אלמה - כן.

מאיה - מה שעדי אמרה על שרשרת - אפשר להגיד שיכול להיות שאני אומרת לבן־אדם, אני שואלת אותו שאלה, ויש כאלה שלא חושבים ש… אז גם ילשינו עליך אפילו שאתם חברים טובים. יגידו ששאלת שאלה, ואם אתה שואל חבר טוב עדיין יכול להיות שהוא ילשין ששאלת שאלה.

ירין - לגבי אלמה - כשפונים למישהו ושואלים אותו שאלה, לא בטוח שהוא הכי־הכי חכם כמו הצ׳ייסר, ובכל מקרה הוא חייב לשמוע את השאלה.

אלמה - התכוונתי שזה לא משנה, גם אם את שואלת מישהו ששואל עוד מישהו, אין עוד מקור ידע חוץ מזה.

עדי - לא בהכרח כולם צריכים לשאול מישהו, אפשר גם לחפש בספרים או בגוגל. אתם לא שמים לב אבל אתם עושים את זה כל הזמן.

אלמה - אבל אם את שואלת מישהו והוא לא יודע אז הוא יצטרך לשאול עוד מישהו.

עדי - אבל התכוונתי שאפשר לבדוק בגוגל.

עלמה - זה לא כזה טוב כי פשוט יגידו לך את התשובה. את יכולה לדעת את זה לבד. למשל תרגיל חשבון בספר שאני לא יודעת, אז אם חברה אומרת לי את התשובה אני לא לומדת ככה, צריך ללמוד לבד.

ירין - אם אנחנו שואלים את אבא אם אפשר ממתק הוא יפנה אותנו לאמא שתפנה בחזרה לאבא, זה לא החלטי, זה כמו פינג־פונג.

עדי - אבל אפשר גם לקחת החלטה בעצמנו.

מאיה - לגבי עדי, אני מתחרטת על מה שאמרתי, יכול להיות שזה באמת כמו שאת אמרת.

אלמה - לגבי הפינג־פונג, יש השלעות ללהחליט בעצמך, את עלולה להחליט החלטה לא־נכונה.

כאן הסתיים הדיון המרתק שלנו על שאלות. יצאתי ממנו אפילו יותר מבולבל! כמה שאלות…

פילוסופיה (הדר הירש) :

במפגש בבת ים שמחנו לקבל שלוש בנות חדשות.  שתיים מהן היו בקבוצה שלי.  פתחנו בפילוסופיה.  ראינו את הסרטון הקצר משבוע שעבר עליו הוספנו טקסט קצר מתוך המשתה לאפלטון שעוסק ביופי. השאלות שנכתבו:

מה הבעיה של אנשים שהדברים הטובים שיש להם יהיו רק שלהם. למה אי אפשר לחלוק?

איזה דברים טובים יכולים לצאת לזה שיהיו לו דברים יפים?

למה להשתוקק לדבר יפה?

למה כתוב שאפשר להחליף את המילה יפה במילה טוב, הרי אלו שני דברים שונים לגמרי?

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה הצבעות.

נויה- לדעתי טוב ויפה הם דברים שונים, אבל יש משהו שמקשה.  טוב ויפה הן מילים יפות.  אפשר להגיד "קיבלתי ציון טוב" , "היום את יפה", אלו דברים חיוביים

גאיה- צודקת.  יש קשר אבל גם לא. "טוב" נשמע

פחות מוצלח מ"יפה", נשמע פחות מחמאה, אבל שתיהן טובות

שירה- נכון.  אם מחמיאים למישהו שהוא יפה אז אפשר להחליף

אלמה- הם דברו על אישה מסוימת  אמרו מה טוב בה, מה לא טוב בה

דניאל- טוב מתייחס לאופי. יפה זו תכונה פיזית,  משהו חיצוני ולכן אלו מילים שונות

גאיה- כשאני מציירת ואני אומרת "איזה ציור יפה יצא לי" אני בעצם אומרת שהציור טוב. לפעמים טוב נוגע לחפצים.  יפה נוגע למראה

נויה- טוב זה לחפצים יפה זה למראה ולאופי

אלמה - "את ממש טובה בחשבון" זה לא עובד כשאומרים "את יפה בחשבון". איך שאני עושה דברים זה לא חפץ

דניאל- המילה יפה מתאים לתיאור חיצוני.  לא יכולה להגיד "יפה בחשבון"

גאיה לאלמה- לא אומרים על כסא למשל "כסא טוב". אפשר להגיד שהכסא יפה

אלמה- לטוב וליפה יש משמעות שונה. כסא טוב זה כסא נוח. כסא יפה הוא נגיד בצבע שאת אוהבת או שיש עליו ציור יפה. זה לא אותה כוונה

שירה לאלמה- אפשר להגיד על כסא שהוא טוב או יפה

גאיה- כשאני חושבת על מה שאלה אמרה, אפשר להגיד שכסא יפה אבל למשל על מזגן לא יגידו שהוא יפה. אפשר להגיד על השיער של נויה שהוא ממש יפה אבל נויה אולי תגיד שהוא מלא קשרים וזה פחות טוב אבל אני לא יודעת את זה

נויה - אפשר להגיד כסא חזק, כסא נוח, כסא יציב ואפשר להגיד שהכסא טוב, יפה

דניאל- יש חפצים שמתארים אותם לא נכון. לפעמים בני אדם משקרים כי לא נעים להם להגיד על משהו שהוא לא יפה

נויה- כן. יש שיגידו שהצמה של הילדה יפה אבל באמיתי יחשבו שהיא לא יפה. מתביישים לומר את האמת. זה גורם לך לשקר. בסוף לא יהיה להם נעים עם עצמם שהם לא אמרו אמת

שירה- נויה צודקת. יש פעמים שמשקרים ובסוף מגלים את זה וזה עושה להם חברות לא טובה

דניאל- יש אנשים שמתארים לא נכון ריחות. אני יכולה להגיד על ריח שהוא טוב, אבל אי אפשר להגיד על ריח יפה כי לא רואים אותו

נויה- נכון.  אם מריחים עוגה אז אפשר להגיד שהעוגה נראית יפה אבל לא אומרים יפה על ריח. אומרים על ריח שהוא טוב

גאיה- אתה יכול להגיד שקר למי שעשתה את הצמה לא יפה. זה שקר לבן. כי החברה השתדלה. לא יצא לה יפה. לפעמים כשחברות מראות לי דבר שלא יפה בעיני אני אשקר כי זה לא נעים. זה גם מעליב את עצמך אם תעציב את החברה

נויה- נכון.  גם אני אשקר. לא הרבה. פעם בשנה. לדעתי לשקר כדי שלא יעלבו זה לא טוב. זה יתגלה וזה יהיה לא נעים לגלות.  עדיף שיתעצבו קצת מלשקר

שירה- נויה צודקת. לא יפה לשקר אבל מידי פעם עדיף. אני אומרת "חמוד" במקום לשקר לגמרי

גאיה לשירה- לפעמים עדיף להגיד דברים שהם שקר כי החבר חיכה הרבה זמן לחבילה. כדאי שהוא ירגיש טוב עם עצמו. בדרך כלל אמת מתגלה כשיש ריבים. כשאני משקרת שקר זה אישי שלי, אני לא מספרת לחברה אחרת ששיקרתי למישהו

דניאל- בין חברים לא צריך לשקר כי חבר אמיתי אין לו בעיה כשאתה אומר לו אמת. גם אם זה חבר רגיש, כדאי להגיד אמת

אלמה- קרה שפעם חברות אמרו לי שהתחפושת שלי ממש יפה ואז כשרבנו הן אמרו שזה מכוער.  זה היה ממש מעליב

שירה לגאיה- שקר יכול לצאת בפליטת פה ואז זה יגיע למי ששיקרו לה

גאיה- לזה התכוונתי כשאמרתי שזה אישי שלי.  אני לא אספר לאף אחד כדי שזה לא יצא החוצה. (פונה לדניאל ) יש מתבכיינים. אם אגיד את האמת, החברה תיעלב

נויה- הכי טוב, גם למי שנעלב, להגיד את האמת. כשאני משקרת אני יוצאת במצב רוח רע ששיקרתי וזה לא נעים לי. מעדיפה לא לשקר בחיים

גאיה- אסור לשקר אבל אם תשאירי את השקר אצלך בלב זה יביא לחברה שלך שמחה

שירה- לא יודעת אם אני מסכימה. טוב להגיד את האמת אבל הבעיה שאני לא רוצה להסתכסך עם החברה

לירי- אם לפעמים אומרים אמת אז נעלבים.  אם משקרים זה לא תמיד מתגלה. אפשר לשקר לפעמים אבל כששקר מתגלה זה יותר מעליב

נויה- זה מזיק כי אם אתה לא אומר אמת לא יודעים מה אתה באמת חושב

שירה- עלול לעשות חוסר ביטחון למי שמשקרים לו. אם אני אלך ברחוב עם חברה שהולכת עם בגד שממש לא מתאים לה ואני לא אגיד לה את זה, זה יכול להביא גם אותי כשנהיה יחד ברחוב ואנשים יראו אותנו

דניאל- שקר מסמל קנאה. מי שמשקר הוא מקנא. אומר הפוך את דעתו כדי להזיק למי שהוא משקר לו.

הדיון תם. שוב ילדי בת ים הרשימו אותי בחכמה שלהם, ביכולת הקשבה וביטוי לא רגילים.

אני רוצה להוסיף שבתחילת המפגש שתי הבנות החדשות שהצטרפו אלינו היו חסרות בטחון מכדי לכתוב שאלות.  כל כך שמחתי שגאיה עודדה אותן ואמרה: "גם אני הייתי לא בטוחה בהתחלה. לא ידעתי אם השאלות שלי טובות. היום אני כותבת שאלות בלי בעיה. אתן תראו, בפעם הבאה כבר יהיה לכן יותר קל"

נחת! פשוט נחת!

ספרות:

הזכרנו את כללי הקריאה המדויקת והנכונה. קראנו את השיר ״ולא היה בינינו אלא זוהר״ תוך הקפדה על כל הכללים. הלו״ז התאחר בגלל ארוחת הצהריים, כך שהספקנו לעבוד רק על הקריאה. הילדים קראו נפלא - רואים שיפור משמעותי. בשבוע הבא נתחיל לעבוד על השיר עם מטלות כתיבה.