יסודי בת ים 28.12.2023

שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

הדר הירש

פילוסופיה

למפגש שלנו בבת ים הגיעו 14 חברים. התחלקנו לשתי קבוצות.  הזכרנו קצת את הטקסטים הקודמים ופנינו לקרוא את הטקסט הבא שפתח נושא חדש, חושים. הטקסט נלקח מתוך הספר "נהגה בחשיכה", ספר שיחות עם ילדים.

השאלות שנכתבו: (היה קשה הפעם לכתוב שאלות. לא ממש הבנתי למה).

היא לא יודעת לראות אז היא עיוורת. גם חוש הריח שלה לא כל כך טוב (היא מריחה אחרת מאמא שלה). אז מה היא חוץ מעיוורת?

איך זה שהאמא לא הריחה כלום?

לורטה העיוורת יכולה להריח מים, פרח שלא פרח.  אנשים רואים לא יכולים. איזה ריח יש לדברים האלה שרק לורטה יכולה להריח?

אמא של לורטה אמרה בתחילת הקטע שהיא לא מריחה כלום, אז איך זה שלורטה מריחה ירק?

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה קולות. 

דניאל- היא עיוורת. כשחלק בגוף האדם משתבש חלק אחר מפצה עליו

נויה רביע- יש אנשים שחוש הראייה שלהם משתבש או חוש אחר. יכול להיות שעוד איברים בגוף משתבשים

אלירז- מי שעיוור החושים שלו מתעצמים, זה מפצה

דניאל- אם אמרת שכל החושים מפצים על חוש הראייה, למה לא להחזיר את חוש הראייה?

נויה רביע- נכון. איך זה מפצה באמת?

אלירז- אי אפשר להחזיר את החוש, זה לא אפשרי

דניאל- אפשרי. אם נרדמת היד או הרגל אז ככל שאתה משתמש בה יותר היד חוזרת לתפקד רגיל

נויה ו'- חלק בגוף נרדם. זה לא דומה לחלק בגוף שבכלל לא פעיל

נויה רביע- חלקים בגוף נרדמים אבל אחר כך מרגישים אותם ואחרי זה התופעה יכולה לחזור, הרגל שוב יכולה להירדם

שתיקה ארוכה. שאלתי אם יש להם חוויות חושיות שנחוות באופן אחר לגמרי מזולתם. 

עדי- יש הרבה דברים כאלה . במיוחד במה שקשור למגע,  לחוש המישוש. קלקר עושה לי גירודים

דניאל- אני אוהבת מחטים, דקירות. אחותי התאומה לא אוהבת. פרפרים למשל אני חושבת שהם ממש יפים. אחותי חושבת שזה מפלצת מפחידה

גאיה- כשנוגעים לי ביער זה עושה לי צמרמורת

אלירז- לדעתי חוש הראיה עובד הכי הרבה

דניאל- לדעתי חוש שמיעה עובד הכי הרבה כי הוא עובד גם ביום וגם בלילה. יש רעשים מיוחדים שאמא שלי שומעת

נויה רביע- חוש השמיעה עובד הכי הרבה ביום ובלילה כי יש כאלה שלא נרדמים בלילה

גאיה- לא מסכימה. יש מי שלא שומע

עדי- מסכימה. בלילה אם ינסו להעיר אותי אני לא שומעת כלום אני בחלום שלי

גאיה- חוש הראיה, משתמשים בו כל הזמן

נויה רביע- כשאת ישנה העיניים שלך סגורות, את לא רואה כלום.  לא הבנתי למה אמרת שחוש הראייה הכי חשוב

נויה ו'- בלילה לא שומעים ולא רואים. שום חוש לא פועל כי אתה ישן

אלירז- מבחינתי זה לא נכון.  כשיש חלום אז רואים ושומעים אותו. כשמתעוררים זה בגלל רעש או שיש אור

עדי- החושים הכי חזק זה חוש המישוש. מרגישה כל נגיעה

דניאל- שמיעה ומישוש פועלים הכי הרבה. מזיזים דברים עם הידיים,  חוש שמסיח הכי הרבה את הדעת זה חוש הראייה. אם משהו יפה מושך את תשומת הלב שלך אתה כבר לא יכול להקשיב למשהו אחר. מעניין מה קורה בחלום...

נויה כהן- חוש ראייה ומישוש עובד הכי הרבה כי אתה רואה דברים ורוצה לגעת בהם.

אלירז- כשאנחנו עושים על האש אצל דוד שלי אני לא אוהב את הריח אבל הטעם טעים

דניאל- אתמול הבנות עשו מסיבה וכל אחת הביאה משהו בטעם וצבע שונה. היה חטיף עם ריח מגעיל אבל טעם מדהים

אלירז- קרה לי הפוך, שהריח היה טוב והטעם לא

גאיה- חוש הריח פועל גם בשינה. כשאמא מכינה משהו טעים כשאני ישנה אז אני מתעוררת מהריח הטוב.

עדי- גבינה בפיצה הורסת הכל...

נויה כהן- פעם במסעדה קיבלתי המבורגר שרוף לגמרי. זה היה טעים.  מאז אני מזמינה רק שרוף

דניאל- לדעתי חוש טעם יכול לפצות על הכל. אין דבר שהאוכל של אמא שלי לא יכול לפצות עליו, אפילו היום הכי רע. אני אוהבת כשהיא עושה ממולאים

נויה רביע- אם היה לי יום רע עם הרבה שיעורי בית ולא היו לי חברים לשחק איתם בהפסקה ואמא מכינה אוכל שאני מאוד מאוד אוהבת כשאני חוזרת הביתה זה מפצה על היום הרע שהיה לי ואז, מתחילים לשמוח, גם השיעורים לא כל כך מעצבנים

דניאל- לפי מה שאמרנו כל החושים מפצים,  פעילים כל הזמן.

עדי- אני לא יודעת איזה חושים עובדים כשאני ישנה כי כשאני חולמת אני רואה דברים וזה כאילו חוש הראיה אבל העיניים שלי עצומות. אני גם שומעת קולות בחלום אבל זה לא באמת שחוש השמיעה שלי עובד. יו זה מפחיד. אני אפחד לישון בלילה...

תם הדיון המרתק

ספרות

חזרנו לשבת יחד שתי הקבוצות בספרייה. קראנו טקסט של אלי אליהו "ירושה" ודיברנו עליו. היו ילדים שהתייחסו למשפט שעניין אותם. אחרים דיברו על מיני ירושות שהם שמעו עליהם (קופסת תכשיטים של סבתא, כסף). ביקשנו לדבר על ירושות לא חומריות. תרגיל הכתיבה גם היה בנושא הזה. הילדים כתבו במרץ. מעניין לקרוא את שכתבו.

אופק נגאר:

פילוסופיה

שיעור פילוסופיה התנהל אצלי עם המון הפרעות, גם מצד הילדים אבל בעיקר מגורמים חיצוניים: טלפונים שמצלצלים, מדפסת שקמה לתחייה לא משנה כמה מנסים לכבות אותה, והורים שדופקים בדלת כי חשבו שבספרייה מתקיים יום הורים או משהו כזה. בין לבין כל אלה, זה מה שהתרחש אצלי:

קראנו קטע מתוך ״נהגה בחשכה״, ספר שמתעד שיחות עם ילדים עיוורים. קטע מרתק העוסק בחוש הריח, שיפתח אצלנו את הנושא הבא שלנו: חושים. השאלות שנשאלו: למה מדובר על ריח אם ריח זה לא כזה חשוב? (שאלה מרתקת לדעתי שהתפספסה) למה כתוב שריח ״קיים״ ולא שאין ריח? איך היא זיהתה שזה פרח אם היא עיוורת? למה אמא של לורטה לא הריחה את הפרח ולורטה כן? איך היא מצאה פרח שעוד לא קיים? אם אנשים שרואים יודעים כבר מה הריח, אז אנשים שלא רואים יודעים מה הריח יותר [טוב] או פחות [טוב]? השאלה האחרונה נבחרה.

ירין - לדעתי הילדה מריחה יותר טוב כי מי שאין לו חוש אחד [שאר] החושים שלו הרבה יותר מפותחים.

מאיה - הם יודעים יותר כי מי שאין לו חושים יריח יותר.

אמה - נכון, מי שחסר לו חוש יש חוש אחר שיותר מפותח.

עדי - מי שאין לו חוש הוא מפוצה עם חוש אחר.

אדם - הילדה לא רואה אז החושים האחרים שלה יותר מפותחים. לחיות יש חוש לעוף, אז גם האדם יכול להשתמש בו אם נלמד. ואז החוש הזה יהיה יותר מפותח [אצל האדם]?

עלמה - לכל מיני חיות יש את האופציה לעוף, אבל בן־אדם לא יכול לעוף.

ירין - אם לאנשים אין את החוש [לעוף]ֿ, הם לא יכולים להשתמש בו. הוא לא מפותח בכלל.

מאיה - לגבי אדם, למה רק ׳ילדה׳, גם בנים…

עדי - בני־אדם לא יכולים לעוף. אין להם כנפיים, והם [גם] לא יכולים ללמוד לעוף.

אמה - בני־אדם לא יֵדעו לעוף אלא אם אלוהים יברא להם כנפיים. והם לא יכולים ללמוד לעוף.

אדם - פעם ראיתי ביוטיוב איש שנולד עם כנפיים במקום ידיים והוא יודע לעוף.

מאיה - זה פייק, לא אמיתי. כנראה ערכו את זה.

אמה - נכון, אתה לא יודע אם זה אמיתי כי אפשר לערוך.

ירין - זה יכול להיות רק או בסרט או סדרה מצוירים, או אם זה ערוך.

[בשלב הזה כבר ראיתי שאדם מתכוון להתעקש במטרה להצחיק, ולא לקדם את הדיון למקום מעניין - למשל על ההבדל שבין להיוולד בלי חוש ריח לבין להיוולד בלי היכולת לעוף, או על המשמעות של להיות מסוגל ללמוד משהו, כלומר שיש כבר את היכולת באופן פוטנציאלי, וכו׳. לכן החלטתי לקחת את הדברים שאמר לגבי בעלי־החיים שמסוגלים לעוף, ולשאול את הילדים שאלה קצת אחרת.]

            אופק - אילו חושים או יכולות יש לנו כבני־אדם שמפצים אותנו על זה שאנחנו לא מסוגלים לעשות דברים שבעלי־חיים אחרים יכולים לעשות, כמו למשל לעוף?

אמה - למשל יונה רואה קדימה אבל היא רואה את הצדדים. והיא גם עפה אז זה מפצה אותה על זה שהיא לא יכולה להסתכל קדימה.

ירין - אותנו מפצה שאנחנו יכולים ללכת. לא בהכרח כל חיה שעפה יכולה ללכתץ למשל פרפר אף פעם לא ראיתי אותו הולך כי הוא עף.

אדם - ראיתי ביוטיוב פרפר שיודע ללכת בהליכת גנגסטר.

מאיה - גם זה פייק.

            אופק - [חוזר על השאלה]

מאיה - מי שעף יכול להיתקל במטוס ולמות. ואם נעוף גם אנחנו יכולים להיתקע במטוס.

ירין - אנחנו יכולים לעשות דברים עם הידיים, מה שאף חיה לא יכולה לעשות – לגעת, לקחת. כמו שכשאני מאכילה את התוכי שלי, הוא לוקח את האוכל עם הרגל אבל אם אני נותנת לו שני דברים הוא לא יכול לקחת אותם ביחד, רק אחד־אחד.

אמה - אנחנו יכולים גם לכתוב [עם הידיים].

עדי - [החיות] לא יכולות לשיר, לדבר ולרקוד. ובעיקרון לעשות דברים עם הידיים או עם הגוף.

מאיה - זה לא יפה להיות ציפור קירחת. לאדם יש פחות שיער.

ירין - האדם יכול לשכב או לשבת, וחיות אחרות לא יכולות.

אמה - החיות שעפות לא תמיד יש להם חוש ניווט, אין להן ג׳י פי אס.

            אופק - יש להן חוש ניווט פנימי.

אמה - גם לנו יש, אם אני הולכת מבית־הספר הבייתה פעם אחת אני כבר אדע את הדרך פעם הבאה.

מאיה - אין להן טלפון ואין להן איפור. הם יהיו מכוערים בלי איפור. כל החיים שלהם זה שעמום.

ירין - מה הם יעשו עם כל הדברים האלה? הם גם ככה לא הולכים למסיבות או לבית־ספר.

אמה - יש לזה יתרון גם [שהם לא הולכים למסיבות], כי הם לא יכלו ללכת למסיבת נובה.

אדם - איך הם חיים בכלל בלי ׳פורטנייט׳, מחשב ו׳קופה ראשית׳?

עלמה - לציפורים יש חברים והם יכולים לדבר. לא כמו שאנחנו מדברים, אלא עם קולות ׳וו-וואו׳.

נויה - איך הם יכולים לדבר? הם לא יכולים לקרוא לחבר.

עדי - זה מה שקודם אמרתי שהם לא יכולים לדבר, וגם אין להם שכל והם לא יכולים לחשוב על דברים - אם הם רוצים לחשוב מה הם עושים מחר, אם יש להם בכלל ׳מחר׳, הם צריכים שכל.

מאיה - לגבי ירין, לבית־ספר הם יכולים ללכת אבל לא ללמוד, רק לטייל. ולמסיבות הם יכולים להיכנס סתם.

אדם - אם פרפר לא יכול לבנות דבר… [?] וגם במסיבות אין להם מה לעשות. ויש להם שפה משלהם, יש להם מוח כמו גרעין.

עלמה - לגבי עדי, הם יכולים לדבר בדרך שלהם ויש להם גם מוח.

            אופק - עדי דיברה על שכל, לא על מוח.

עלמה ואדם - זה אותו דבר.

            אופק - האמנם?

פה הסתיים הדיון, שהיה מעניין למרות שקירטע.

בהפסקה שיחקנו הפעם ״סרדינים״ (מחבואים הפוך, שאחד מתחבא וכולם מחפשים אותו), ואיכשהו הצלחתי לגרום להם לחשוב שלהיות הסרדין זה פרס (בדרך כלל אף אחד לא רוצה להיות הסרדין, רבים על מי לא סרדין). מצחיק איך היוקרה סביב זה שיש רק סרדין אחד מעוותת את המחשבה.