אוניברסיטת חיפה 05.05.2025

שבוע 25 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:

המפגש אתמול הוקדש רובו ככולו לכתיבת מסות. למפגש הגיעו ארבעה אורחים ואורחות, תלמידי יב' של עומר מאורנים. התחלקנו לשתי קבוצות והם הציגו לנו את המסות שכתבו במהלך השנה, ודיברו גם על עבודת החקר שכתבו.

הנושאים היו מגוונים, הן בתוכן והן בסגנון, (למשל - 1984 והמצב הפוליטי הנוכחי, אורלנדו של וירג'יניה וולף ושאלות מגדריות עכשוויות) והדוברים היו רהוטים ומקסימים במיוחד. הם פתחו בפני התלמידים שלנו מגוון של אפשרויות לחשוב על נושאים שמעניינים אותם ועד דרכים שונות להביע את מחשבותיהן ותחושותיהן במסגרת הז'אנר המסאי.

בחצי השני של המפגש התחלקנו לקבוצות קטנות יותר, וישבנו לסדנה עם האורחים שלנו. כל תלמיד כתב קטע קצר לפי הנחייה של האורחים, ואז הקריא וזכה למטר שאלות. גם כאן ההנחיות וההדרכה היו מעולים, והכתיבה היתה מעניינת ומבטיחה.

ללא ספק המפגש הזה תרם הרבה לקדם את המחשבות על כתיבת המסות, לקראת שנה הבאה.

בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:

היו מעט תלמידים, בגלל בגרות בלשון שגם נמשכה עד מאוחר, וגם זיכתה את התלמידים, לדעתם, בחופשה. בחצי הראשון הצגתי את המחזה "מקבת'" לקראת המליאה בשבוע הבא והפגישה עם עמית אולמן. הצגתי בקצרה את עלילת המחזה וכמה אפיונים צורניים שנראים לי מעניינים/חשובים, ופנינו לקריאה של התמונות הראשון. דיברנו על הכניסה למחזה דרך התעתוע הערכי של המכשפות, על האופן שבו הן מצביעות על העולם המיוצג, על הקונפליקטים שיתעוררו בו ועל הפעולה של מקבת', והצבעתי על ההבדל שבין גישתו של מקבת' לדברי המכשפות לעומת גישתו של בנקו. צפינו בסצנת הפתיחה בעיבוד של ג'ואל כהן, ואחריה בכמה סצנות מהעיבוד של עמית אולמן לתיאטרון האינקובטור, וקצת קצת השווינו בין הגישות, הפרשנויות ומוקדי העניין השונים.

בחלק השני קיימנו דיון בדקארט. התחלנו בסימון החשיבות של דקארט לפילוסופיה ולתרבות המערבית, בהציבו את ה'אני' כנקודת פתיחה לדיון, בהציבו את התודעה כמרכז הדיון החדש בפילוסופיה במקום העולם והפעולה שהיה מרכז החשיבה היוונית. לאחר מכן התחלנו לקרוא בדקארט, עמדנו על כך שדקארט לט במטא בכתיבתו חיפוש אחר הספק אלא חיפוש אחר הוודאות והספק הוא רק בבחינת מתודה (ספק מתודי) לכך.  התחלנו לדון ולקרוא את המהלכים של הספק: ספק בחושים, ספק בתחושות, העולם כחלום, בשלב זה הצגתי לתלמידים את התובנה של רייל (לפי משל המטבעות המזויפים) כי אין אפשרת לדבר על חלום מבלי להניח קיומה של מציאות כך שמבחינה אנליטית הטיעון של דקארט מתפורר פה. למעשה רבים מהמושגים שלנו לא יכולים להתקיים ללא הנחת ניגודם (סטרוקטורליזם בינארי). לאחר מכן פנינו לטיעון השד הרע וניסינו להבין ביחד למה שדקארט פונה דווקא לשד ולא לאלוקים, הבנו שהאל  מעצם מהותו לא יכול לרמות .בשלב זה ראינו והגענו לטיעון הקלאסי cogito ergo sum, אני חושב משמע אני קיים. לתלמידים לא היה פשוט להתמודד עם התובנה-הפשטה שקיום לא כול בתוכו בהכרח קיום פיזי אלא מה שדקארט מגיע אליו הוא לכל היותר קיום מחשבתי. בשלב זה קובי ניסה לראות את שקיום מחשבתי מהווה מחד בעיה לתחושת העולם שלנו כקים פיזית וכנקודת משען לביטחון קיומי,  אבל מחד הוא מהווה נקודת מבנה בדיון הפילוסופי שנמשך עד תחילת המאה ה-20 במלוא עוזו, כי זה היווה פתח דבר גם לעיגון הפנומנולוגיה וגם השיח הפילוסופי-פרוידיאני שמתמקד בנפש ובעצמי כישויות מנטליות וגם עד כמה זה היווה טריגר לכל הדיון בשאלת הדימוי שהיא מרכזית גם לתאוריות חברתיות פוסט-מודרניות ושמבחינות בין האובייקט לדימוי גם למקומה של הפרשנות כמגדירה של העצמי.

בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:

שיעור גדוש, עמוס, לא קל קוגניטיבית ומעניין מאוד בשבילי (לפחות בשבילי).

אנחנו חוזרים על יום. וכן, זה קשה, ולא, זה לא נופל בקלות לראש.

וזה דקיק ולא ברור.

וכרגיל, התלמידים החזקים מבינים מיד, ומאבדים סבלנות להסברים חוזרים וחוזרים ונשנים ונשנים.

לא פשוט ולא פשוט ללמד את זה.

בחלק השני, אנחנו מדברים על צורת החשיבה העמוקה, על המשימה או הג'וב שפילוסופים לוקחים על עצמם.

סוקרטס? הוא מילד מתוכנו אמת?

והפילוסוף האפלטוני אמור לדעת אותה ולשלוט לטובתנו.

אבל מה דקארט עושה?

ומה יום עושה?

כאן הכיתה מתפלגת.

התלמידים הפילוסופיים מתמוגגים מהדיון והבניה של החומר ביחד. ותלמידים אחרים מתרעמים; "זה בחומר?", אבל "אם אנחנו ממציאים את התשובה, זה חומר?".\

מעניין.

ספרות ערבית

בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט

גם השבוע רצינו לטעום עוד קצת ממקבת לקראת המליאה שתתקיים בשבוע הבא. היינו בנוכחות די דלה, אבל נוכחותם של מעט המשתתפים היתה מורגשת בטוב.  סיכמנו לתזכורת את המערכה הראשונה של מקבת עד לתמונה השביעית. נזכרנו על הדרך מה קרה בתמונה החמישית שאותה קראנו בפעם שעברה. בתמונה השביעית מקבת מתחיל להתלבט ומוצא סיבות טובות שלא לרצוח את המלך. הקראנו חלק בעברית עם תרגום לערבית, ומצאנו שיש חלקים שפשוט צריך להקריא בערבית כי הם גם ככה קשים להבנה. 

תוך כדי מפגש עם הטקסט ניסינו לקטלג את הסיבות שמקבת מעלה, שלא לרצוח את המלך. רגשית, תרבותית, מוסרית. למשל, רגשית המלך הוא אהוב והוא קרוב של מקבת. באשר לתרבותית והנורמטיבית, דיברנו על נורמות חברתיות ומנהגים, למשל על מנהג האירוח, מקבת מודע לנוהג המקובל, שכשיש אורח עליו להגן עליו כל עוד הוא בביתו, ובטח לא לרצוח אותו במו ידיו. שוחחנו על מנהגי האירוח בתרבויות ובתקופות שונות ונתנו דוגמאות, למשל אצל הבדואים, וחברות ערביות עתיקות ואפילו ביוון העתיקה בה האמינו שאולי אל התחפש לאורח. עלי הדגים על מנהג שבו שלושה ימים מארחים מישהו, בלי לשאול אותו לשמו, מי הוא ומאיפה הוא, ורק אחרי שלושה ימים שואלים אותו, ואפשר לגלות בדיעבד שהאדם הזה הוא אויב. אני ספרתי שכשהייתי מבקרת את חברתי סיהאם בכסייפה אחים ובני דודים שלה באו ללוות אותי עם ג'יפים מהכניסה לכפר ושמרו עלי מהכניסה ועד היציאה שלי. ולאחר דיונים ודוגמאות על מנהג כיבוד האורחים, שמנו את זה במקום שלו- זה מנהג תרבותי, ועדיין לא ערך מוסרי או אובייקטיבי. אחר כך ניסינו לחשוב על היכולת הביולוגית והנפשית לרצוח בנאדם. לתהות על המעמד הלא פשוט שאדם יכול לעמוד בו טרם פעולה כזו. 

לפני שנתפתה לדיון מוסרי על רצח אדם עשינו מפנה. סיפרנו בקצרה על הדיאלוג "המדינה" של אפלטון, שאחד הדברים שהוא בוחן בספר זה בין השאר, הוא את השאלה האם הצדק משתלם, האם משתלם להיות צדיק? לשם בחינת השאלה הזו עולה בדיאלוג משל טבעת גיגס ואיתו הטענה שכל אדם שיוכל לגרום עוול מבלי לסכן את גופו וחייו בעונש ואו לסכן את שמו הטוב יגרום עוול. אחרי שספרנו בקצרה את סיפור גיגס, ביקשנו מהן לכתוב מה היו עושות אילו היו רואות ובלתי נראות. בקשנו שיכתבו בכנות גמורה ולשמחתנו, הודות לאמון ולפתיחות שיש ביננו בכיתה כך הן עשו. 

הן הקריאו מכל קצוות האפשרויות, ומכיוון שאני תחת שבועת פסיכולוגים (אם אין כזה דבר אז הרגע המצאתי…) אנו לא נפרט ממש מה עלה בטקסטים, שנכתבו בכנות ובפתיחות אינטימית לאוזנינו. אך נאמר שמעט הטקסטים שהקריאו, תפסו מנעד רחב מאוד של מעשים וכוונות. מכל מיני קטגוריות, החל מלישון הרבה וללכת רק כשבא לי לבית ספר, או אולי החל ב"לא אעשה שום דבר שלא מוסרי ושלא עושה בגלוי" המשך באקטים שובביים של דאגה אינטרסנטית להנאה לעצמי, להיות במסיבות לשתות אלכוהול להתלבש חשוף, קעקועים כל מיני דברים שמסיבות תרבותיות מי מאיתנו חוסכת מעצמה. הסתכלנו על זה שהמחסום כאן הוא רק תרבותי, ויש אנשים שעושים זאת בלי לדפוק חשבון מתרבות אחרת, והם לא צריכים כוחות על וטבעת מכושפת של רואה ובלתי נראה כדי לעשות אותם, אולי יהיה שינוי גם אצלן בהמשך החיים. קטגוריה נוספת של מחסום כלכלי או באמת חוסר אפשרות מכל מיני סיבות הביאו לגניבת מכוניות יוקרה, אולי פלישה לבנקים, כמובן התגנבות לטיסות, גם אני הראשונה שהצהרתי שאעשה זאת. דימא בצניעות מוגזמת אמרה שתתגנב לאוטובוס. היא חטפה ממני ביקורת שזה פאתטי ומבזה את פוטנציאל טבעת גיגס, אבל אחר כך הבנתי את החזון… לנסוע בכל הארץ להיכנס להרצאות באוניברסיטה וכולי מבלי לפגוע באדם פרטי שתגנוב לו את המכונית. בהמשך עלו גם מעשי נקמה באנשים שעשו למי מהן רע בילדות, מעשים בחלקם שובביים ויצירתיים וחלקם לא יביישו מאפיה דרום אמריקאית. ולבסוף הגענו לתיאורים המהווים קצה למנעד שתואר כאן עד הלום, ואותו באהבה ובהערכה נשמור לעצמנו. על הכל דיברנו בפתיחות, בקבלה, ללא שיפוט ובענייניות. 

מהדיון הכבד, הטעון במשמעות ובאמון הדדי שהתרחש בכיתה חזרנו להיזכר שנייה בסיבות של מקבת. קינחנו בדגימה של ההצגה המוסרטת, שעליה ידובר במליאה בשבוע הבא. שלחנו להם שיצפו בבית, אם ירצו וגם ביקשנו שיחפשו הצגות בערבית כדי שיקבלו מושג איך בפועל אותו טקסט עולה אחרת בבימוי שונה.