אוניברסיטת חיפה 19.10.2026

שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.
בכיתה י' עדי חבין ועומר בן דוד
בחלק הראשון של המפגש חזרנו למושג המיתוס: דיברנו שוב על מיתוס הבריאה במיתולוגיה היוונית, שקראנו במפגש הראשון, וניסינו לשאול באמצעותו שאלות כלליות יותר על מיתוסים בכלל. כך למשל, באיזה אופן, אם בכלל, מספר המיתוס אמיתות על העולם? איזו אמת מסתתרת בין הסיפורים על האלים והמפלצות, שמושכת לקרוא במיתוסים עד לימינו? חשבנו ביחד על האפשרות של המיתוס לשקף אמיתות נצחיות ביחס לטבע האדם והמצב האנושי, וגם על היכולת של הסיפור לספק נחמה אל מול חוסר הודאות שמציבה בפנינו המציאות. אחר כך שוחחנו גם על מעמדו של המיתוס כסיפור שהועבר בעל-פה, ועל ההשלכות של עובדה זו על הקריאה שלנו במיתוס כיום.
המשכנו לקריאה בקבוצות של שלושה חלקים מתוך המיתוס של המינוטואור - החל מסיפורם של מינוס והפר, דרך לידת המינוטאור וכליאתו במבוך של דדלוס, ועד לחוט אריאדנה ומסעו של תזאוס. הקריאה נערכה בקבוצות: כל קבוצה התבקשה להתמקד בחלק שונה בסיפור, ולנסות להסביר תמות מרכזיות, ואמיתות שונות בהן עוסק המיתוס.
תזאוס והמינוטאור קישרו אותנו בחזרה אל הקדם-סוקראטיים, ואל פרדוקס הספינה של תזאוס. שוחחנו קצת על ההתמזגות בין זמן היסטורי לזמן מיתי, האופיינית ללימוד התרבות היוונית - העובדות ההיסטוריות והמיתוס שזורים אלו בזה; אז המשכנו לדיון כללי במושג ה'פרדוקס', ובעניין שעורר כבר בראשוני הפילוסופים; ואז חשבנו על ההבדל בין תכונות מהותיות למקריות, ועל טיבה של הזהות, דרך פרדוקס הספינה. לא ממש הגענו לחוף מבטחים בסוף - נותרנו מבולבלים ועמוסי שאלות. טוב שכך.
בכיתה יא' ענבל המאירי ודניאל פלדי
מאפלטון עברנו לתלמידו אריסטו, קראנו קטעים מתוך הספר "פוליטיקה" העוסקים בטיעוניו על טבע האדם - על שותפות שנוצרת ע"י מטרה משותפת והשותפות המדינית שהיא הטוב העליון, על ההבחנה בינינו לבין חיות אחרות בדיבור ובלוגוס, ועל הקשר בין טוב, אושר ומוסר. אם האדם הוא מטבעו בע"ח פוליטי, האם זה אומר שהוא גם מוסרי?
התווכחנו על דבריו של אריסטו, שמגדיר את האדם כבע"ח מדיני/פוליטי יותר מכל דבורה וחיית עדר, ושלו בלבד ניתן החוש התופס טוב ורע, צדק ועוול. ימי טענה לקשר בין הנאה וצדק ובין כאב ואי צדק, רועי התנגד לה וטען שיש תועלת ונזק שלא נמדדים בהנאה וכאב, שיש דברים כואבים שאנחנו מוכנים לעשות מתוך ידיעה שהם מביאים תועלת, וטען גם שהניסוח של אריסטו מאוד משכנע (מה שעורר דיון גם על תקפותם של הטקסטים, שלא אריסטו כתבם אלא תלמידיו). אבל האומנם האדם מתעלה על בעלי חיים אחרים בזכות הדיבור ומובחן מהם בהיותו חיה פוליטית?
בחלקו השני של השיעור קראנו (מתוך ספרו של דרור בורשטיין "עולם קטן") מדרשים העוסקים בנמלה - בשיעור בצניעות שמלמדת הנמלה המלכה מחשמה את שלמה המלך; בהימנעות הנמלים מגזל ובכבוד שלהן לרכוש זולתן; בסדר הפנימי של עולמן ובמוסריות שלהן למרות שאין להם "קצין, שוטר ומושל", וגם הייקו קטן על נמלה שהיא מילה בספר. לסיום - יצאנו לתרגיל כתיבה, לאסוף מידע על תקשורת בין יצור כלשהו שאינו אדם (בע"ח, כוכב, אבן, ים...) ובתשובה אפשרית של היצור - דרך שיר, משל, סיפור ועוד - לאריסטו. נבחרו יצורים כמו - נמלים, נתונים, לוויתן, עננים, אלים, יהלום, רקפות... נתוודע לתשובות שלהם לאריסטו בשיעור הבא:)
בכיתה יב' גל לזר ויפעל ביסטרי
בתחילת השיעור השלישי קיבלנו בשמחה את שירה ואסיה שהתגעגעו והגיעו לראשונה השנה. הן השתלבו עד מהרה בתרגיל הכתיבה שאיתו פתחנו: "אין שני לרושם ראשוני" – אני מסכימה? אני מתנגדת? עד כמה הרושם הראשוני שאני עושה חשוב לי? מהם הדברים שאני שם לב אליהם מייד אצל הזולת?
המחשבות שעולות מאירות עיניים. התלמידות מבחינות בין רושם חיצוני לרושם "פנימי", ובין דרגות שונות של היכרות בשלבים הראשונים. אנחנו מדברים על הבדלים בין רושם ראשוני בתוך קבוצת השווים לבין רושם ראשוני אחר, למשל במיונים בשנה שלקראת הצבא או לעבודה.
המהלך הזה מוביל אותנו אל בעיית האחר, דרך "המבט" של סארטר. גל מאירה לנו את הטקסט הזה, דרך תזכורות חוזרות ונשנות לדברים שנלמדו בשנה שעברה. יש תלמידות שזוכרות היטב את הדברים, ומתעקשות להקשות על סארטר, בהבחנתו בין "אובייקטיות" לבין "אנושיות" (במובן האידאי). ההשתתפות של התלמידים ערה ונלהבת. זו כיתה שאוהבת ללמוד פילוסופיה.
בשיעור השני אני ממשיך את המהלך מהשיעור שעבר, שעוסק בכוחות של הסיפור, ובפרט בכוח שלו לעורר אמפתיה (בהמשך למושג "הדמיון המוסרי" של מרתה נוסבאום). אנחנו קוראים את הסיפור הקצר של צ'כוב "מתה לישון", על וארקה האומנת המעונה בת ה-13, שמנסה להרדים את התינוק ללא הצלחה ותחת התעללות של בעלי הבית, ולבסוף, בשורה האחרונה של הסיפור, מוצאת את הפתרון המחריד למצוקתה ("האויב הוא התינוק").
סיום הסיפור לוקח אותנו לשיחה בדקות האחרונות של הסיפור. אנחנו מדברים על ספרות, על שירה, על מה מעניין בה, ועל מה מחכה לנו בהמשך השנה.
בכיתת הספרות הערבית של עלי ויעל
התחלנו בשיר ארוך למשורר טאהא מוחמד עלי, הנץ- אלבאשיק (ככה מצאתי את התרגום). דיברנו על חשיבות הכותרת בקסט הספרותי משך 35 דקות, ואז קראתי עמוד ראשון.
ואז הצגתי את השיר לתלמידים על ידי השחקן עאמר חליחל, שהפך את הטקסט למחזה מרגש ועשיר:
אחרי השמיעה והצפייה במחזה של עומר על שירתו של טאהא, דיברנו על המשמעות של המילה- באשק בערבית ועל הסמיוטיקה שלה, וסגרנו את החלק הראשון בהגדרת קונספט בספרות.
בחלק השני היה שונה לגמרי, הצטרפו עוד חמישה שאיחרו על החלק הראשון, והאנרגיות היו מאוד שליליות, דיברו הרבה, לא הקשיבו, והיה קשה להם להתרכז. ועם זאת עשינו את ההקשר בין שירת הנץ של טאהא, לבין שירתו האוניברסלית "נקמה", וניסיתי דרך דיון לבסס את עולמו האסתטי של טאהא. והתפתח דיון על פרשנות העצב בשירתו של טאהא, בהקשר של הזכרונות והטרגדיה האישית והקולקטיבית שעבר המשורר.

תגובות