top of page

אוניברסיטת חיפה 26.10.2026

תמונת הסופר/ת: דרך רוח
דרך רוח
25 באוק׳
זמן קריאה 5 דקות

שבוע רביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.


בכיתה י' עדי חבין ועומר בן דוד

זאת היתה הפעם הראשונה שהקדשנו זמן ארוך לקריאה רצופה ומאתגרת. עומר הציג לכיתה את סוקרטס, את המשפט ואת הוצאתו להורג כהכנה לקריאה באפולוגיה. 

כיתה חדשה וגדולה, עוד לא ממש מכירים, זה תמיד מסקרן (טוב) ומעורר חשש (רע) לראות איך הכיתה תתמודד עם השפה, עם הרעיונות, עם התובענות שבריכוז מתמשך. 

אבל לפני זה תרגיל כתיבה וחשיבה. חמש דקות, כתיבת תשובה לשאלה שעומר כתב על הלוח: מה זו חוכמה? / מיהו אדם חכם? (נראה לי שזו פרפראזה על השאלה). תשובות מעניינות הוצגו אחר כך בעל פה והכינו את הקרקע לחכמה של סוקרטס.

חשבתי שהכיתה עשו עבודה טובה מאוד בקריאה. עומר היה המקריא הראשון ואז פתח את הבמה לקוראות נוספות שהצליחו לא רע למרות האתגר, ובעיקר נראה שהתעניינו ושמרו על הקשב. עצרנו עם המסקנה הסוקרטית בדבר האדם החכם, שהכתה גלים (מכובדים, מאופקים) בכיתה.

בחצי השני ביקשתי מהתלמידים לקרוא שוב קריאה אישית את המיתוס של מינוס ופסיפאה, ולסמן כל משפט, תיאור או פרט שמשך את תשומת ליבן מאיזושהי סיבה. מתנדבות הציגו את הבחירות שלהן והסבירו מה עניין אותן, וזו היתה המסגרת לעוד קצת הרחבה על המיתוס. דרך הנקודות שהתלמידות בחרו אפשר היה להצביע על העובדה שבמיתוסים יש דברים שנאמרים אבל יש גם הרבה מעשים, שיקולים ואירועים שלא נכללים בסיפור ונותרים באפלה. אלו הם המקומות שביקשתי מהכיתה להאיר בעזרת דמיונם בתרגיל כתיבה. מעניין כתמיד לראות איך יש כאלו שמיד מוצאים את עצמם בסוג כזה של כתיבה, שמספיקים בשבע דקות לכתוב רומן בשני כרכים, ויש אחרים  שלוקח להם זמן. שמחתי מאוד שהיו מתנדבות ומתנדבים לקריאה, ולמרות שקשה לעקוב אחרי קריאה מהירה ומהוססת לעתים, שהיו גם תלמידים נכונים להגיב לטקסטים ולהצביע על מה נעשה והתווסף לסיפור המקורי בכל גרסה חדשה ששמענו. 

 

בכיתה יא' ענבל המאירי ודניאל פלדי

השבוע, הטרמנו את בלאגן הבחירות בפילוסופיה וספרות שמתרכזת ברגע ההווה.

בחלקו הראשון של השיעור, דנו בשירת ההייקו היפנית ועיסוק שלה במפגש בין שתי תמונות, ברגע של הווה מזוקק שבתוכו נעלם האגו של הכותב, מוסט לטובת תמונה של טבע. 

קראנו הייקו קלאסי ומודרני, ראינו את התבנית הקלאסית ואת שבירתה, ואף קטע קצר מהסדרה "אווטאר" שבה מתרחש "קרב הייקו". 

בחלקו השני של השיעור, דנו בפילוסופיה של אסכולת הסטואה, ממקורותיה ביוון ועד פריחתה באימפריה הרומית, וגילינו את הרעיון של החיים המאושרים, שהם החיים על פי המידה הטובה שהם, כמאמר הסטואים, "חיים בהתאמה לטבע" - לטבע האדם ולטבע בכלל (מה שחיבר אותנו כמובן לנושא השנתי). 

ראינו את הרעיונות של הסטואה מגולמים בטקסט "על דרכי הפילוסופיה" של הסטואיקן הרומי סנקה (מכתב 5 ב"מכתבים אל לוקיליוס"), וראינו גם אצלו את ההתמקדות ברגע ההווה, שבו לא יכול להיות סבל, שכן זה נובע רק מהעיסוק בעתיד או בעבר. 

 

בכיתה יב' גל לזר ויפעל ביסטרי

במפגש אתמול הייתה נוכחות כמעט מלאה, ועל אף השעות המתוחות יום לפני הבחירות והגעגועים של התלמידות לגל, שני השיעורים עברו בסך הכול בטוב. 

השיעור הראשון הוקדש לנושא חופש ובחירה. פתחתי בתרגיל כתיבה: עליהם לדמיין חלל פרטי שיהיה שלהם לחודש תמים, שבו רק הם יחליטו מה יהיה בו, מה לעשות בו ומה לא לעשות בו. אין כללים, אין חוקים, אין מחויבויות, אין מי שמסתכל. חופש מוחלט. השיתופים היו מעניינים ומעודדים במובן של ההכרה בבתי-מובן-מאליו-לחלוטין לפיו נערים ונערות בישראל עדיין מסוגלים לדמיין. לאחר מכן ניסיתי להקשות ולבקש ללכוד את הרגע או את העיתוי, שבו החופש המוחלט מביא גם לתחושה של שיתוק, לחץ, שעמום וכדומה. 

מכאן ביקשתי במפגיע - "כתבו שיר". שום הנחיה לא הצטרפה לכך (חופש מוחלט כאמור), וכצפוי היה קושי. עברתי לתרגיל נוסף שאני מחבב במיוחד: ביקשתי לכתוב ארבעה משפטים שמורכבים באופן הבא: שם עצם - שם תואר - מקום - תיאור מקום. ביקשתי שהצירופים יהיו מעניינים, מוזרים, הזויים. יצאו משפטים יפים כמו מזוזה שובבה בשביל החלב הסדוק. דיברנו על מטפורות, בהמשך לשיעורים הקודמים, ואחרי סבב משעשע של משפטים, ביקשתי פשוט להוסיף את המילה "אני" בתחילת כל משפט. התוצאות גורמות "לחוש" את המטפורה באופן קרוב. למעשה זו מטפורה על מטפורה, כמו שהעירה ליאל. אני נדרש לחשוב על המטפורה שיצרתי, והפעם במונחים של עצמי. 

סיום התרגיל היה כתיבת שיר. הפעם עם הנחיות ברורות: לקחת את אחד המשפטים המוצלחים שכתבתי, ולכתוב אותו כשורה הראשונה והרביעית בשיר בן ארבע שורות. כאן כבר יצאו, בקלות יחסית, שירים של ממש. התרגיל המתגמל הוביל כמובן לתשובה הצפויה לשאלה, מה היה יותר קשה לכתוב, שיר עם הוראות מדויקות או שיר חופשי לגמרי. 

את סיום השיעור הראשון, מתוך הדיון הספרותי בחופש, הקדשתי למושג החירות הפוליטית (בהמשך לרשימה קצרה ומעניין של עופרי אילני בהארץ). הטענה: חירות פוליטית אינה דבר טבעי או מולד. עבור האדם המודרני "היא כמו עץ שאותו צריך לטפח". היה מעניין לשמוע את התלמידות חושבות ומדברות על כך, יום לפני הבחירות. 

בשיעור השני התמקדנו בשירה. שיעור מבואי שעוסק בשאלה מה זה שיר (דרך מזשיר של אבידן). קראנו ברצף שישה שירים שונים בתכלית זה מזה. דיברנו על כך שאין משטרת-שירה שקובעת אם טקסט הוא שיר או לא שיר, אבל מה שעלינו לעשות הוא לנסות להבין אם שיר הוא מוצלח (בעינינו) או לא, ובעיקר - לנמק. לאחר דיון תאורטי יותר, עברנו לפגישה חצי פגישה של רחל. דרך הדיון בשיר, מצאנו את סוד הקסם שלו. את הרגע שבגללו (אולי) נזכור את השיר הזה ונבקש לחזור ולפגוש בו שוב. 

 

בכיתת הספרות הערבית של עלי ויעל

את השיעור הראשון התחלנו בשיחה עם דימא, שהכינה מצגת שמבהירה שוב את כללי דרך רוח והכיתה שלנו, אחרי שבשיעור בשבוע שעבר ההתנהגות שלהם לא הייתה הולמת. אחר כך המשכנו לשיעור על הספק הקרטזיאני. רעננו את החומר מהשיעור שלפני שבועיים ונזכרנו בהחלטה של דקארט, שלא להאמין למה שאמרו לו, ובעצם ברצון שלו למצוא בעצמו יסוד שלא ניתן להטיל בו ספק, שעליו הוא יוכל לבנות מדע ודאי.

ואז שאלנו- בהנתן שלא נסתמך על אמירות של אחרים, כיצד אנו לומדים על העולם בכוחות עצמנו. הם הגיעו לתשובה שבאמצעות החושים שלנו. שאלנו אם אפשר להסתמך עליהם בצורה שתעניק ודאות חמורה כפי שדקרט דורש. הצגתי להם תמונה של פטה מורגנה, סתם תמונה של נוף ומה יש בה? הרים מים חול. חלקם התחילו לחשוד ולו בגלל נושא השיעור שלא הכל אמיתי בתמונה. עשינו הצבעה- מי חושב שההרים אמיתיים מי שהחול, מי שהמים, וזה באמת מדהים והדהים אותם להודות שהמים לא אמיתיים אלא הם השתקפות אדים שנותנת אשלייה. ואז נאלצנו לותר על מהימנות החושים. 

המשכנו. דקרט מציין שלמרות החושים המטעים יש דברים שעדיין בטוחים גם אם צורתם לא בטוחה למשל שאנחנו נמצאים עכשיו בחדר, גם אם לא רואים את אותו דבר והם הסכימו ואז שאלתי אם הם יכולים למצוא לצורך העניין סיבה להטיל ספק בזה שאנחנו יושבים עכשיו בכיתה ומדברים. לדמיין מציאות אפשרית שבה למרות שנדמה לנו שאנו כאן אנחנו לא? ותלמידה אחת ענתה שאם אנחנו בהזייה של סמים ואחרת ענתה שבחלום. וזה היה יפה ומרגש שהצליחו לענות. והצגנו את טיעון החלום של דקארט: אז איך אנחנו יכולים לדעת בוודאות שאנחנו לא חולמים עכשיו? 

הם השתתפו בשיעור לרוב בעניין ובקשב והיו כל הזמן במתח, וקצת בעצבים, מה זה איך הוא מבטל את זה ואת ההוא ואם כך אין על מה לדבר. כל פעם הובלתי קצת למקום שאולי בכל זאת בטוח, ואז שברתי גם אותו. אז עכשיו שאלנו אם יש בכל זאת משהו שנשאר נכון גם אם אנחנו חולמים, והגענו לאמיתות מתמטיות פשוטות, כמו העובדה ששניים ועוד שלושה הם חמישה. דיברנו קצת על הנכונות והדיוק של המתמטיקה מעצם היותה מופשטת כל כך, שלצורך העניין אם לריבוע אין 4 צלעות בחלום אז מה שנסתכל עליו הוא פשוט לא ריבוע… ההגדרה נשארת נכונה, כך גם 2+2=4 אין איך לשבור את זה! ובתחושת רווחה שיופי מצאנו משהו להישען, שאלתי האם גם את זה אפשר לערער? אמרתי שדקארט יערער את זה אבל הגיעה ההפסקה ויצאנו אליה בשיא המתח. 

תגובות


  • Facebook

ליצירת קשר
liorp67@gmail.com
050-587-5544

דרך רוח

לקידום מדעי הרוח בישראל

(חל״צ)

bottom of page