יסודי בת ים 01.12.2022

שבוע חמישי של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. זה מה שהתרחש אצלנו אתמול:

הדר הירש:

פילוסופיה:

המפגש בבת ים התחיל עם הטקסט  'הדרך שלא נבחרה' מאת רוברט פרוסט.

השאלות שנכתבו: למה שתי הדרכים נפרדו? למה הלך בדרך האור ולא בדרך  השנייה?

למה כתה על מרבד בתולי של עלי שלכת? למה בחר בדרך הראשונה ולא השנייה?

למה רצה ללכת בדרך שהלכו בה פחות? השאלה האחרונה נבחרה.

דניאל- כנראה שלא ידע באיזה דרך ללכת הולך בדרך שהלכו בה פחות.

אלמה- כי חשב שזו הדרך הנכונה

אלין- כנראה היתה מעניינת יותר

שני- אני לא הייתי בוחרת בדרך שהלכו בה פחות. אולי יש שם חיות טרף

גאיה- אולי הדרך סקרנה אותו

אלמה - מעניינת יותר מהדרך השנייה

דניאל הבת- כמה שפחות הלכו זה יותר מסקרן

אלין- היו שם עלי שלכת. אולי יותר יפה שם

שני- פחות אנשים זה יותר מסקרן. אפשר לגוון

אלמה- רצה להיות שונה, מיוחד

דניאל- הוא לא פחד שמשהו יקרה לו

אלמה- מה כבר יקרה?

שני- אולי יש חיות טרף. זה לא חייב שיקרה שם משהו רע. אבל יש אפשרות

דניאל הבת- יער, בואו, מי רוצה ללכת ביער? יש מלא עצים אז יש מלא חמצן

תהל- העצים לוקחים את החמצן

שני- לא רק בגלל החמצן.

אלמה- היה שם משהו שכולם רצו לראות. מבחינתו זה לא היה מעניין

אלין- אולי המון אנשים הלכו בדרך הזאת. אנשים מפרסמים מה שהם עושים אז הוא כבר ידע את הרוב

רותם-  אולי ראה דברים שמצאו חן בעיניו

תהל- לא היה אז אינסטגרם

אלין- דיברתי על היום. אני קוראת את השיר היום

דניאל הבת- גם פעם אפשר היה לפרסם דברים ברדיו או בעיתון

רותם- למה שמישהו יפרסם בעיתון באיזה דרך הוא הלך?

שני- אולי אנשים יתעניינו לאן ללכת ולאן לא. אולי היה משהו שעצר אותם בדרך מסוימת

אלמה- אם זה היה היום אז הגיוני לפרסם באינסטגרם. כנראה רצה להראות שלא רק בדרך הזו מעניין

גאיה- אולי הדרך היתה ממש מסקרנת

שני- פעם אפשר היה לתלות מודעות. אם הייתי תולה מודעה הייתי הולכת בשתי הדרכים. עושה השוואה

אלין- פעם אנשים היו שומעים רדיו. גם היום אבל פחות

רותם לשני- יכול להיות שאם אנשים היו יודעים הם היו הולכים למקום "הפחות טוב" כי זה היה מסקרן אותם.

דניאל - הוא ראה כבר את המקום בו הלכו הרבה אנשים

שני- יש לי רעיון - יש אנשים שרוצים שתהיה להם הפתעה

תהל- אולי בדרך השנייה אף אחד לא הלך. יש שמועות אבל לא יודעים עליה באמת

אלין- מסכימה עם תהל. זה יותר מעניין

רותם- בדרך השנייה פחות העמיקו פחות אנשים הלכו בה. עניין אותו ללכת לשם

דניאל הבת- בשיר היה רשום ששתי הדרכים היו מפתות

תהל- יכול להיות שהוא הראשון. פחדו. רצו שיהיה מי שינסה אותה

רותם- אחרי שכתב את השיר אולי היו עוד אנשים יותר או פחות חכמים, שהלכו בה. לא כתוב באיזה ארץ, איפה בדיוק.

אלין- למה את מתכוונת?

רותם- כל אחד רואה דברים אחרת. יכול להיות שמי שהולך בדרך מסוימת הוא פחות חכם. אי אפשר לדעת

שני- אולי היו אנשים שכן הלכו אבל. אולי התחבר ליער הזה יותר. היה לו סיפור בחיים שהיער הזכיר לו. אולי היו לו חיים עצובים

רותם- אולי היו לו משפחה או חברים שמשכו אותו לשם. אולי היה עצוב והדרך היתה עצובה. התאימה לו

שני- אולי הדרך הזכירה לו את החיים שלו. אולי הדרך שבחר אפיינה את החיים שלו

אלין- יכול להיות שכמו שרותם אמרה, היו לו חברים שם. אמרו שזה יער עבות. יש מצב שלא כל היער צפוף והדרך הראשונה היתה יותר צפופה . יש עוד סיבות לבחור בדרך זו או אחרת

אלמה- כנראה שהיו לו משפחה וחברים שם

תהל- אולי עשה מסע . לא אומרים כמה הדרך ארכה. יכול להיות 5 דקות או חיים שלמים

שני לתהל- אולי בכלל לא יצא משם.

רותם- אחרי שהוא בחר הוא אמר "וזה הרי כל ההבדל בעולם ". מזה אני מסיקה שיש הבדל עצום בין הדרכים

אלין- איך הוא ידע להגיד את המשפט האחרון אם הוא לא הלך בה?

רותם- אי אפשר לדעת

תהל- לא יודעים מה יש בדרך הראשונה או השנייה. מנסים...

בשלב האחרון, דקות מעטות לפני סיום השיחה גלשה לדיבור על  מגורים ביער לעומת מגורים בבית שיש בו מקרר ושירותים. אני חושבת שהדיון עייף אותם. אני חושבת שהיה דיון מעניין.

‌במפגש ספרות חזרנו לפרק שני ב 'ג'ורג'י'. נתנו זמן גם לתרגיל כתיבה. נחמד לראות איך רובם כותבים בחשק והנאה.

אופק נגאר:

פילוסופיה:

קראנו את ״הדרך שלא נבחרה״, מאת רוברט פרוסט, לסיכום נושא ה״דרך״ איתו התחלנו את השנה. השאלות שנשאלו: מה הטקסט אמור להביע? מה זה ״איאנח״? ולבסוף השאלה שנבחרה: אם הכותרת היא ״הדרך שלא נבחרה״, והוא לא בחר דרך, אז מה, הוא עמד במקום ולא זז?

הערה: שאלה זו נבחרה בתהליך חצי-דמוקרטי במהלכו כל תלמיד בחר שאלה בה הוא רוצה לדון, אני אספתי את הבחירות של כולם והחלטתי לבסוף בעצמי באיזו שאלה נדון. ההחלטה שלי נעשתה מתוך התחשבות ב״דעת הרוב״, אבל לעומת בחירה דמוקרטית לחלוטין שנותרת עיוורת לשיקולים נוספים מלבד הרוב, שיטת הבחירה הנוכחית לוקחת בחשבון למשל גם את הפוטנציאל שיש לשאלה לפתוח דיון פורה. השאלה שנבחרה קיבלה 5 קולות, לעומת ״מה הטקסט אמור להביע״ שקיבלה 6 קולות. מבחינת הנתונים היבשים, אמנם, לא זו השאלה שהייתה צריכה להיבחר, אבל לדעתי הבחירה בשאלה הזו הייתה מוצדקת - תקראו את הדיון ותשפטו בעצמכם…

אורי - אולי הוא מת ואז הוא לא זז.

אוריה - לאן יש לו ללכת אם לא אחת מהדרכים, אבל הוא כנראה בחר דרך.

רוי - אפשר היה גם לקרוא לזה בשם אחר.

מאיה - אולי יש דרך מסוכנת שהוא מפחד ללכת אליה ובטעות הלך.

אוריה - מסופר שהדרך עדיין לא נבחרה, ולכן זה הכותרת.

ליאם - אולי הוא שכח ללכת. אולי היה לו בלאק אאוט, שכח הכל.

ליאורי - אם היה לו בלאק אאוט, אולי הוא נבחן בלי שהוא יודע ואז היה לו בלאק אאוט.

אורי - אולי הוא כמו כל בני האדם, והוא חפר לו משם דרך מנהרה.

ליאם - אולי הוא לא ידע איזו דרך לבחור ואחרי זה הוא הלך לאנשהו.

מאיה - אולי הוא לא בחר דרם או שקרה לו משהו, היה לו קשה לבחור ואז הוא בטח נפטר או משהו כזה.

רוי - סוף סוף הסיפור יותר ארוך מהרגיל [מהשירים הקודמים שהבאנו].

אוריה - הסיפור מספר על זה שהדרך שלו לא נבחרה אבל לא הבנתי על מי הם מדברים.

ליאורי - אם הוא לא ידע איזו דרך לבחור אז איך הוא הגיע מלכתחילה למקום הזה שיש בו שתי דרכים [לפיצול]?

מאיה - אולי היה לו חבר שהלך ולא חזר ולא אמר לו כלום.

אוריה - הסיפור לא כל-כך הגיוני בגלל מה שליאורי אמר.

רוי  - לא מסכים עם אוריה, זה פשוט הסיפור.

ליאם - אם הוא הלך לאנשהו והוא לא בחר, איך הוא בחר בדרך שהוא הגיע אליה?

ליאורי - זה כמו המשחקים עם הדלתות האלה של ה- 50-50.

עדי - אולי הוא לא בחר דרך, פשוט הלך, ומה שיהיה יהיה.

ליאם - אם הוא לא בחר בדרך ופשוט הלך - הוא עדיין הלך בדרך.

ליאור - יש משפט שכולם אומרים כשהם עושים משהו מסוכן - ״על החיים ועל המוות״.

מאיה - אולי הוא בכלל היה עם הטלפון אז הוא לא שם לב ולא בחר.

ליה - אולי הוא נכנס לדלת שמתים בה והוא פשוט נעצר.

מאיה - אולי היו הרבה חברים, הם הלכו בדרך הלא נכונה, והוא חיכה וחיכה עד שהוא נפטר.

אורי - ליאורי אמר על שלוש דלתות, אולי הוא חפר שם בור.

ליאורי - אולי בדלתות של ה- 50-50 (או 33-33-33) הוא לא רצה להסתכן אז לפני שהוא נכנס הוא עשה שביתה איטלקית.

ליאם - לגבי מאיה, אם הוא בחר להיות בטלפון הוא בחר בדרך להיות בטלפון.

אופק - זה מזכיר לי ניסוי מחשבתי שעשה פעם פילוסוף בשם בורידאן, זה נקרא ״החמור של בורידאן״. הוא טען שאם תיקחו חמור ותשימו לו מול העיניים שתי ערימות קש זהות לחלוטין האחת לשנייה, החמור לא יצליח לבחור בין שתי ערימות הקש, והוא פשוט יגווע ברעב וימות.

ליאורי - אם החמור גווע ברעב ומת כי הוא לא הצליח לבחור - אז למה הוא לא לקח את שתיהן?ֿ

ליאום - אותו דבר.

אופק - בוא נגיד שהערימות היו בשני כלובים נפרדים אז אי אפשר את שתיהן.

ליאור - אין לו פה מספיק גדול.

ליאם - הוא יכול אחד לאכול ואחד על הגב. ואם זה היה בכלוב הייתי בורח.

אורי - מה אתם מצפים זה חמור.

ליאורי - אומרים שחמורים חכמים, רק אומר.

מאיה - איך חמור חכם, הוא אוכל כמו תינוק.

ליאורי - אם חמור רואה סכנה הוא עוצר במקום, ההרגל שלו זה לאכול כמו לא אגיד מה, זה לא אומר שהוא טיפש, אבל במקרה הזה הוא כן.

אורי - חמור טיפש כי אם רוכבים על חמור הוא נעצר בלי סיבה.

ליאם - אנחנו חושבים שחמור טיפש בגלל הסיפורים ששמענו כשהיינו צעירים יותר, משווים חמורים לסוסים ואז [בהשוואה] חמורים זה דבר רע [כביכול].

רוי - נזכרתי בשמות שרציתי לתת לשיר - ״הדרך שלא נבחרת״ וכו׳.

ליאם - זה אותו דבר כמעט כמו השם האמיתי.

ליאורי - סוסים יותר מהירים ויש להם יותר סיבולת לב-ריאה (סטמינה).

אורי - נתת שמות לכותרות אבל זה היה אותו דבר.

מאיה - יש גם סיפורים לא אמיתיים, אז אולי זה המצאה.

רוי - אני מסכים עם מאיה, אולי הוא המציא.

ליאם - זה שיר [לא סיפור]. וגם רוב הסיכווים שהוא המציא.

ליאורי - אם הוא לא המציא את זה, הוא היה צריך ללכת ליער ולמצוא שני שבילים שהוא במקרה לא היה יודע ללכת בהם, וגם במקרה לא להצליח לבחור.

אורי - הוא נאבד בכוונה?

מאיה - אולי הוא יודע אבל הוא שכח.

רוי - אולי הוא לא המציא, זה משהו שקרה לו.

עדי - למה הוא פשוט לא הולך? הוא לא צריך לבחור, שפשוט יילך.

מאיה - אולי הוא לא יודע אבל יש מישהו לידו שיודע ואולי אחת הדרכים מובילה לזהב או משהו כזה.

ליאורי - אני כמעט בטוח שמישהו בחן אותו וכנראה יש לו פחד ממבחנים והוא לא ידע [שבוחנים אותו], אז הוא קיבל בלאק אאוט.

אופק - במבחנים יש תשובה אחת נכונה ולא נכונה? ואיך זה בדרכים בחיים למשל?

ליאור - יש לי פחד ממבחנים אני קם בבוקר מוקדם לעבור על החומר.

מאיה - אולי בשתי הדרכים יש סכנה וצריך לעבור את הסכנה כדי לקבל משהו.

ליאם - אני גם חושב שהוא אולי נבחן והמדע ניסה להוכיח משהו אצל בני אדם.

ליאורי - הם רצו לבדוק אם יש משהו שהוכח מדעית לגבי הבחירות…

אורי - … של האדם. אם הוא צריך לעבור סכנה ואז הוא יקבל משהו - אם הוא לא יעבור הוא לא יקבל פרס ואז מה הוא עשה בזה?

מאיה - הוא צודק [אורי]. הוא יכול גם למות בסכנה ולא להישאר חי. אם מישהו בא עם סכין איך הוא יישאר חי.

ליאור - יש כאלה שלומדים מגיל קטן הגנה עצמית וקרב מגע. ושאלה - על מה הוא נבחן?

ליאורי - אם יש סכנה כמו אריה או לביאה שרוצים לטרוף אותך אז אתה לא יכול להתגונן מול זה, עדיף פשוט לא להסתכן ולחזור אחורה.

ירין - לגבי ליאור, אני למשל לומדת מגיל 5 הגנה עצמית וגם קרמיקה, ואני יודעת כבר להגן על עצמי מכל סכנה.

אורי - אולי הוא עבר במבחן והיה לו את חפירה והוא חפר ואז הרח ואז הרגו אותו.

ליאם - אני גם לומד הגנה עצמית מגיל קטן. עכשיו כבר לא כי זה היה לי דיי משעמם, ואח שלי זכה פעמיים אלוף הארץ.

ליאורי - אם הוא במבחן קיבל פחות מחמישים והוא רוצה לעשות מועד ב - איך הוא יעשה מועד ב?!

מאיה - אפילו שלומדים הגנה עצמית זה עדיין מסוכן, נגיד אם יש אריה הוא בקלות טורף אותך.

ליאור - אני גם למדתי מגיל קטן, שני ההורים שלי שוטרים אז למדתי בתחנה של אמא שלי, זה היה שם בזול.

ליאם - אם אתה אומר ״אבא שלי שוטר״ אצלך זה אמיתי! ואם הוא לא יודע על המבחן והוא נכשל, אפשר להרוג אותו. וגם כתוב שהדרך ביער והוא יכול לחזור אחורה.

ליאורי - אם הוא היה חכם הוא היה שם אבנים כמו עמי ותמי.

מאיה - אם נתנו לו לעשות מבחן שהוא לא יודע, [אז זה כנראה] או מישהו ששונא אותו ורוצה לרצוח אותו, או מישהו שאוהב אותו והוא רוצה שיבחר את הדרך [אליו], והוא יודע את הדרך.

אופק - זה מזכיר לי, למי שהיה בשנה שעברה, שקראנו מתוך ״התפסן בשדה השיפון״, ויש שם את הקטע שהוא מדבר עם המורה שלו על זה שהחיים הם משחק ויש מנצחים ומפסידים.

ליאם - אומרים שאחרי המוות יש 7 דקות שרואים את כל החיים שלנו, ושאת ה-7 דקות האלה אנחנו עוברים כל פעם אותו דבר.

אורי - אולי בגלגול הקודם ליאורי היה [?]…

ליאורי - אם הוא ראה מישהו שהיה כפיל או דומה למישהו, [אבל לא אותו אחד,] זה לא נחשב.

אופק - במבחנים בחיים אפשר להיכשל?

מאיה - אולי האיש הזה נפטר כי הוא חיכה וחיכה, ובסוף הבין ש[הוא] מצא את הדרך אבל אחרי זה שכח אותה.

אוריה - לא לכל שאלה יש תשובה, זה תלוי. ורוב הסיכויים שלמבחן [בכיתה] יש תשובה אחת, מבחנים במציאות יש הרבה תשובות.

ליאורי - אם הוא לא יצליח במבחן הזה הוא ייכשל, אין מועד ב׳.

ליאם - הוא יהיה מובטל כל החיים.

ליאור - למשל מבחנים בחיים זה מבחנים שבוחנים אותך על אומץ. 

אופק - כמו הקוסם מארץ עוץ שראינו…

ליאורי - יש מבחנים שאנשים לא יודעים, בודקים מדעית מה רוב האנשים יעשו, או בספורט מה יבנה לך יותר שריר, או בחיים מה הפסיכולוגיה של רוב האנשים.

ספרות:

אחרי ההפסקה חזרנו לשיעור ספרות, בו סיכמנו את העיסוק בקוסם מארץ עוץ. הפעם הבאתי לתלמידים טקסט עיוני מאת סלמן רושדי העוסק במושג הבית העולה מתוך הסרט ״הקוסם מארץ עוץ״. רושדי טוען, בקצרה, שהמסר של הסרט, לפיו אין מה לחפש מחוץ לבית כי כל מה שאנחנו צריכים נמצא בחצר האחורית שלנו, אינו עומד בקנה אחד עם הרדיקליות הכללית של הסרט.

רושדי, כמהגר, טוען שהמסר צריך להיות לא ש״אין כמו בבית״, אלא שאין למעשה עוד ״בית״ כלל - בית הוא משהו שאנחנו בונים לעצמנו כשאנחנו יוצאים למסע, לדרך, ולא כשאנחנו נשארים במקום.

בתחילת דיון התלמידים דיברו על הטענה של רושדי. ליאם טען שרושדי לא הבין נכון את המסר של הסרט. ליאורי לעומתו הסכים עם רושדי, ואורי טען שהמסר הוא לצאת מהבית אם צריך אבל לא לבכות על מה שאין.

לאחר מכן דיברנו על מושג הבית - האם באמת אין כזה דבר בית? התלמידים טענו שאפשר לדמיין בית אבל לא הכל אפשר לקיים או להשיג, וכן שבית קונים בכסף - ומכאן ביצענו הבחנה בין בית פיזי שקונים בכסף לבין תחושה של בית. מהי תחושת בית? בית זה רגש, ביטחון. אם קרתה טראומה במקום מסוים אני לא ארגיש בו בבית.

המשך הדיון (שהיה למעשה רוב הדיון) היה דווקא על הסכנות האורבות לנו בחוץ, ולא על תחושת הביטחון של הבית. הילדים סיפרו על כל מיני מקרים שבהם הם הרגישו כאילו מישהו עוקב אחריהם, או מקרים שבהם מישהו באמת עקב אחריהם - מקרים בהם הם הרגישו שהם נמצאים בסכנה בחוץ, ואיך שזה השפיע עליהם. אוריה סיפרה למשל שאחרי המקרה היא לא רצתה לצאת מהבית. להפתעתי ולדאגתי הרבה, כמעט לכל הילדים היה מקרה אחד לפחות לספר עליו.

למטלת הכתיבה ביקשתי מהילדים לכתוב על נושא הפוך מנושא הדיון - כלומר לא על מקרה של 

אל ביתיות וסכנה, אלא על מקרה של ביתיות וביטחון, או לספר מהו ״בית״ בשבילם, או אפילו 

להמציא סיפור שתחושת הביתיות עומדת במרכזו. בהתחלה הם לא הבינו מה אני רוצה, 

אבל כשהסברתי להם שאני רוצה שהסיפור שלהם יהיה הפוך לסיפורים שסיפרו בכיתה (

כלומר שאם בכיתה הם סיפרו על סכנות, אז שהסיפור שיכתבו יהיה על ביטחון למשל

 - הם התחילו להבין את הרעיון וכתבו בשקט מופתי. אני מחכה לקרוא את שכתבו!