יסודי בת ים 06.03.2025

שבוע מס׳ 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

פילוסופיה:

במפגש פילוסופיה קראנו אוסף של ציטוטים קצרים בנושא קנאה, ממקורות שונים (תלמוד, משנה אבות, ברוך שפינוזה וציטוט של סמואל ג׳ונסון). השאלות שנשאלו: למה שמישהו ישמח כשמישהו אחר נמצא ברע? ׳קנאה ותאווה וכבוד מוציאין את האדם מהעולם׳ - הכוונה שמענישים אותו או שמוציאים אותו להורג? למה הכל קשור לרגשות ולעולם ולזולת? קנאה זה טוב או לא? למה שסופרים יקנאו במישהו? אם מישהו מקנא במישהו אז הוא שונא אותו? השאלה האחרונה נבחרה.

אגם - אני גם מקנאה בחברות, זה לא קשור אם אנחנו בריב או לא.

ארז - אם מישהו מקנא במישהו הוא לאו דווקא שונא אותו, פשוט יש משהו שאתה ממש רוצה.

גאיה - אני חושבת שלא - אתה פשוט רוצה את מה שיש לאדם אחר.

עתי - קנאה זה לא שהוא שונא אותו. הוא מנסה לעשות יותר טוב ממנו, שהוא גם יקנא.

אריאל - לדעתי לא, אם אדם מקנא באחר הוא לא שונא אותו, כי הוא רוצה להיות כמוהו אז למה שישנא אותו? בסוף הוא ישנא את עצמו.

עתי - ואוו זה טוב, ממש חכם. לא חשבתי על זה, זה היה טוב.

עומרי - אם סופרים יקנאו אחד בשני זה ישאיר אותם באותו מצב שהם היו, לא יביא אותם רחוק.

רומי - אם מישהו מקנא במישהו זה לא אומר שהוא שונא אותו. אם אתה מקנא למשל במישהו שמנצח אותך במשחק… מקנאה יכולה לפרוח גם הצלחה, כי הוא יעבוד קשה.

אגם - אני לא מסכימה עם אריאל, אדם לא יכול לשנוא את עצמו. לאחר יש אופי משלו ולך יש אופי משלך.

גאיה - לקנאה יש כמה מושגים. יש כאלה שייקחו את זה למקום של שנאה, ויש כאלה שיקבלו מזה השראה, ויעבדו קשה כדי לקבל את זה גם. וגם לקנאה יש זמן, אם אתה במוד לא טוב אז אתה תכעס.

עומרי - קנאה זה כמו שנאה - עוברים את זה הרבה בחיים וזה לא משהו שעושה רע בלב. כולה קינאו לך אבל לא צריך לבכות.

אלמה - אני לא מקנאה באנשים כי אני יודעת שיכול לקרות לי משהו דומה, אני אתאמץ כדי שיהיה לי את זה גם. אני לא אבוא ואגיד משהו…

הדר - קנאה זה רגש שלילי?

אלמה - כן.

הדר - כשאת אומרת ש״אני לא אקנא״, ״אני לא אבוא ואגיד…״ למה את מתכוונת?

אלמה - אני לא אגיד על איזה ג׳קט שמישהי לובשת… לי זה קרה כמה פעמים [שאמרו לי] ואני לא אוהבת את זה, זה הרגשה לא נעימה. אני חושבת שזה לא כיף.

אריאל - אני מסכים עם עומרי, אם מישהו מקנא בך אתה יכול להמשיך כרגיל. זה לא מאוד משפיע, לא סוף העולם.

הדר - אתה מקנא לפעמים? מתי?

אריאל - פעם בשנה וחצי, כשאני מתקלח אחרון.

עתי - אני לא חושב שצריך לקנא במישהו, צריך להסתכל בעצמך ולא במישהו אחר. יש לך הורים שאוהבים אותך דבר ראשון, ולך תדע אם הוא לא מקנא בך בעצמו [זה שאתה אולי מקנא בו].

אגם - לא מסכימה עם עומרי, כי בן אדם יכול לבכות מכל דבר. הם יכולים לקחת את זה קשה, לקחת ללב.

עדי - אני חושבת שלקנא זה טבעי, כי כל אחד מקנא. אבל לא צריך לקנא, כי אתה מקנא במישהו ומישהו מקנא בך - זה לא נגמר.

גאיה - נכון, גם אם אתה לא רוצה לקנא אתה בסופו של דבר תקנא, זה טבעי, אתה תראה משהו שאתה רוצה ותקנא. קנאה זה חלק מהרגשות.

עומרי - [לאגם] נכון שכולם, ילדים ומבוגרים, יכולים לבכות, אבל קנאה מבלבלת לך את הרגשות ואת רק עוקבת אחרי אנשים. ולעקוב אחרי אנשים זה קצת מביך, אם אתה עוקב אחרי מישהו שלא רוצה שתעקוב אחריו, אולי בכלל הוא אוהב את הסטייל שלך והוא לא פונה אליך כי הוא מתבייש. אז קנאה זה הרגש הכי משובש שיכול לעלות  מהר יותר מכל הרגשות. 

ארז - לדעתי מי שהכי הרבה מקנא זה עניים, אין להם כלום. כמו ההומלסים.

אופק - לדעתי דווקא העשירים מקנאים יותר.

הדר - [לארז] דיברת פעם עם דרי רחוב?

ארז - לא, אבל אני מניח שככה הם מרגישים, וגם היה את זה בסרט ׳גארפילד׳.

אגם - לא צריך להסתכל על כולם [כלומר להשוות]. צריך להגיד תודה על מה שיש לך ולהעריך את זה. אתה לא חייב לבזבז [כסף] על הכל.

עתי - נכון, יש הרבה אנשים שקונים, שיש להם הרבה כסף. אבל צריך להסתפק במה שצריך, לא לבזבז.

גאיה - לגבי אגם, הדור שלנו לא יודע להגיד תודה, הוא לא מסתפק במעט שיש לו, תמיד רוצים יותר חדש, מה שיש לאחרים. ועם מה שארז אמר אני לא מסכימה, דווקא עשירים מקנאים. היה על זה בקופה ראשית… יש ילדים שרוצים שיקנאו בהם, שיראו שהם מגניבים, ויש ילדים שלא אוהבים שמקנאים בהם.

עדי - גאיה צודקת, יש אנשים עניים שגם החמישה שקלים שמביאים להם הם אומרים על זה תודה. מזכיר לי סרטון שראינו…

ארז - מזכיר לי סרטון אחר…

אופק - אני דווקא אוהב להיות זה שמקנאים בו.

עתי - ראינו סרטון על מישהו מאומץ שלא חגג מעולם יום הולדת, ואז ההורים המאמצים שלו חגגו לו פעם ראשונה והוא קפץ עליהם משמחה.

הדר - אז אתה חושב על עצמך כמה שאתה בר-מזל שלך עשו יום הולדת כל שנה?

עתי - כן.

הדר - ואולי אתה גם מקנא בנער המאומץ שהייתה לו שמחה כזו ענקית, כי עבורך זה כבר מובן מאליו, אתה לא תשמח ככה מיום הולדת.

אריאל מספר על המשל של הצפרדע החירשת שלא שומעת את העלבונות של האחרים ולכן מצליחה לקפוץ ולהיחלץ מהבור. עדי מסבירה יותר לעומק את המשל, ואת מוסר ההשכל שלו (להתעלם מעלבונות ולהמשיך כרגיל). גאיה מספרת על מקרה שבו התחרטה שלא השקיעה יותר בעיצוב מתנה להורים שלה, אחרי שראתה מתנות של ילדים אחרים (במסגרת פעילות כיתתית). עתי מספר שקינא בכשרונות הציור של ילדים אחרים כשהשתתף בתחרות ציור עולמית. עדי ממשיכה לספר על הפעילות הכיתתית שעליה התחילה לספר גאיה, והשיחה מגיעה למחוזות אחרים עד שהיא מסתיימת באופן טבעי כשיוצאים להפסקה.

ספרות:

החלק הספרותי אחרי ההפסקה היה טוב! הזכרנו מה שעשינו בשבוע שעבר והמשכנו את תהליך כתיבת הסיפור. השתמשנו בתרגיל הכתיבה שסיגל לימדה אותנו: לכתוב על הדמות שאותה הילדים תארו יושבת בסלון וקמה ללכת למטבח. המטרה לנסות להכיר ולתאר בכמה שיותר פרטים את הסיטואציה. הבהרנו שלא בהכרח הקטע קשור לסיפור המלא, אבל זה יעזור לנו הכותבים להכיר את הדמות, לתת לה עומק ולשים לב לניואנסים. רוב הילדים כתבו בחשק, עברנו ביניהם ועזרנו להם לפרט עוד ועוד, ביקשנו שיתמקדו בתיאור חיצוני של הפעולות של הדמות - ניכר שהעבודה הקשה שלהם במפגשים הקודמים על תיאור חיצוני ופנימי משתלמת כעת. עדיין לא קראנו את התוצרים.