יסודי בת ים 10.03.2022

הנה מה שהתרחש השבוע (ה 20 במניין) בתרבוטק:

הדר הירש:

פילוסופיה:

הבאתי את השיר "מות אבי" של יהודה עמיחי. קראנו בסבב. השמעתי גם את השיר מושר עי מתי כספי ושלמה גרוניך. השאלות שנכתבו: למה הוא לב שהמרחקים מוזרים? מה זה אומר: "אבי פתאום מכל החדרים "? האם אבא שלו מת? למה אמרו יצא למרחקיו המוזרים, ולא סתם למרחקיו?  מה יחזיק אלוהים לעד אצלו? במה הוא רצה שאלוהים יעזור לו? השאלה האחרונה נבחרה.

שני: אלוהים רצה לעזור כי אולי אין לו כסף להסתדר בחיים. אולי הוא צריך עזרה

ליאורי : אולי צריך עזרה נפשית

אלרואי: אין לו כסף

שני: אולי הוא רוצה למצוא בית. מסתובב ברחובות, מבקש עזרה

דניאל: אולי צריך עזרה במשפחה

אלרואי: אין לו אוכל

ליאורי: חולה במחלה קשה

אלרואי: בטח אין לו כסף לשלם על בית

דניאל: אולי נתקע במשהו שלא יכול לפתור

אלרואי: אין לו כסף לקניות. יתכן גם שאבא שלו מת כי אלוהים ברא ולקח אותו

ליאורי: אולי אמא שלו מתה

אלרואי: אולי דמיין שאלוהים זה אבא שלו ואמר שאלוהים כבר בא כמו אורח. אולי כמו שהוא אמר שאמא שלו מתה, לא בטוח שהיא מתה

ליאורי: יכול להיות שהיא מתה כי לא כתוב השם שלה

אלרואי: אין זכר למילה על אמא שלו פה

ליאורי: קשה עשרים אבא

שני: נראה לי שהוא מדבר על אבא שלו

דניאל: עצוב להיות בלי משפחה

שני: זה מוזר. מוזר שהוא הלך לקרוא לאלוהים. אפשר לקרוא לאלוהים גם כשאתה בבית

אלרואי: אפשר לראות את אלוהים בכל מיני דרכים. אפשר לשרוף שיח

ליאורי: יתכן שראה את אלוהים. הוא יודע איך הוא נראה ואנשים יוכלו לראות אותו ברחוב

אלרואי: הלך לחפש אותו כי הוא מאמין בו

שני: כשהתוכי שלי ברח ביקשתי מאלוהים שהוא יעשה שבתוכו יעמוד על המרפסת. זה לא קרה

עדי: יצא לי לקרוא לאלוהים במלחמה. נבהלתי . הייתי צריכה לשמור על הכלבה. רשמתי הרבה על קירות הבית, על פתקים שאלוהים יפסיק את המלחמה

רותם: בקורונה היה לי קשה מאוד. חשבתי על דברים רעים. על מחלת סרטן וגם על ילדים שכבר חולים בסרטן. הייתי פוחדת. אלוהים לא יכול לענות לי. הייתי מבקשת שיעשה לי סימן, שהכוס תזוז. זו היתה תקופה ארוכה שממש התפללתי שזה יגמר. בכיתי הרבה.

אלרואי: לפני שנה וחודשיים קיבלתי מכתב משמעת. התפללתי שהמורה תמות. שהיא תחלה ותמות בייסורים. היא היתה חולה כמה ימים, אבל חזרה. רציתי שכל מי שקשור אליה ימות. האחים שלה, הילדים שלה, ההורים שלה

אורי: גם אתה קשור אליה. היא המורה שלך

ליאורי: אדם וחווה הולידו ילדים. כולנו קשורים

אלרואי: כל מי ששם המשפחה שלו הררי, שימות

אורי: אבל אם יש משפחה אחרת שקוראים לה הררי?

אלרואי: שימותו

אורי: רוצח

בשלב הזה התערבתי. לא בטוח שלא הייתי צריכה לחסום את אלרואי כשדיבר את הדברים הקשים שאמר. בכל מקרה אמרתי שאמנם התלבטתי אם נכון להביא את השיר עם כותרת כזו, "מות אבי" ואולי טעיתי. שאלתי לדעתם

ליאורי: רעיון לא טוב כי העלה מחשבות שאבא שלך ימות

שני: דווקא טוב כי אפשר לראות שאפשר לבקש עזרה מאלוהים

רותם: לא טוב. יכול לעשות לי מחשבות. לא כיף לדבר על הנושא

תהל: חושבת ככה ככה. לא באנו לדבר על מות אבא שלו אלא על הסיפור

אלרואי: אני חושב שאבא שלי מת

אדיר: לא טוב. מחשבות רעות

אורי: נכון

שני: כשהיו אזעקות פחדתי שיהיה טיל אבל אלוהים שומר עלינו והשכנים עשו צחוקים ודאו שירים

אלרואי: שרנו הרבה

אורח: למה?

אלרואי: כדי שלא נהיה עצובים. זה משחרר

תהל: עלול להעלות מחשבות רעות שאבא שלנו ימות

שני: אותי זה לא מפחיד כל כך כי אם יש לי מחשבות עצובות אני חושבת על דברים טובים וזה משפר את מצב הרוח

עדי: חיים עד 120

אלרואי: במלחמה פחדנו. שרנו כדי לא לפחד. היינו במקלט עם כל השכנים שרנו אל אל ישראל

ליאורי: חשבת על כדורגל? עשיתם מסיבה במקלט, חשבת על דברים רעים?

אלרואי: קצת פחדתי אבל שמנו מוזיקה ורקדנו והיה כיף

אדיר: נהניתם?

רותם: כשהייתה מלחמה אז פחדתי. מצד שני החדר של אחי זה ממד. הבאנו מזרונים וישנן יחד. יצא מזה גם משהו טוב. כמו חוויה

אדיר: היה גם כיף במלחמה. ליטפתי את הכלבים של השכנים. הטילים לא היה כיף

דניאל: לקחתי את החתול למקלט

אורי: הוצאתי את הכלבה. היא נבלה על כולם כשהיו אזעקות  היא רצה לדלת

עדי: לא היה כיף. היה לי תפקיד שנכתבה לא תצא מהממד. סבתא היתה צריכה לבוא אלינו כי היה לה קשה לבד. התפללתי שלא יהיו טילים כשאבא נסע להביא אותה

אלרואי: גם אני התפללתי כשאמא הלכה עם אחי למרפאה

ספרות:

הילדים ישבו הפעם על פופים.  היה מתח בחדר כי נאלצתי להוציא את אלרואי שהפריע שוב ושוב . גם אדיר היה מאוד נסער. יצאתי איתו לברר את הסיבה. הוא בכה מתסכול על ההתנהגות של הבנות בהפסקה.

הבטחתי לו להקדיש זמן לעניין בסוף השיעור. קראתי מתוך הנסיך הקטן. קראנו שני פרקים ראשונים. תרגיל הכתיבה היה לכתוב על חוויה שבה הם הרגישו לא מובנים מול מבוגר.

בסוף המפגש אדיר וילדים נוספים דיברו על בחירת משחק בהפסקה. קבענו שנזכור להעלות את הסוגייה ולפתור אותה בפעם הבאה שניפגש.

אופק נגאר:

פילוסופיה:

קראנו קטע מתוך "פו הדוב", מאת א' א' מילן. השאלות שנשאלו: למה הוא אמר "הקול היחידי שאני מכיר הוא דבורה"? במה עוסק הטקסט? למה הוא כל כך בטוח במה שהוא אומר? מה זאת אומרת "סיבה להיות דבורה"? למה הוא אומר שהסיבה להיות דבורה זה להכין דבש? השאלה האחרונה נבחרה.

דניאל: להיות דבורה זה לא מבחירה, אז למה הוא אומר שמי שדבורה הוא דבורה כי הוא בחר לעשות דבש?

שירה: לא הבנתי.

דניאל: פו הדוב, כשהוא אמר שמי שדבורה זה כי הוא רוצה לעשות דבש, זה לא נכון, כי מי שהוא דבורה לא רוצה לעשות דבש, הוא לא דבורה כי הוא צריך לעשות דבש אלא הוא צריך לעשות דבש כי הוא דבורה.

שירה: לא הבנתי.

אופק: [חוזר על זה במילים אחרות].

אוריה: מסכימה עם דניאל, הוא התכוון להגיד שהדבורה לא קיימת בשביל להכין דבש, אלא היא מכינה דבש, היא לא רוצה להכין דבש.

דניאל: מישהו רוצה לדבר?

אופק: [מדבר על דרך חשיבה דתית, לפיה הדברים קיימים בשביל האדם וכו']

אוריה: כל אחד חושב משהו אחר, יש כאלה שחושבים שהם חיים כדי להביא לנו [דבש וכו'], אני חושבת שהן עושות את זה כי הן צריכות ולא כי הן רוצות.

דניאל: הדבורים לא צריכות להכין את זה וגם לא רוצות, אלא זה קורה מעצמו. הן לא צריכות כדי לשרוד.

שירה: הן לא חייבות פשוט יש אנשים שלוקחים אותן ועושים את זה.

אוריה: הן לא מתכוונות לעשות את זה. הן הולכות לפרחים מביאות צוף ועושות מזה דבש. אבל פרה [למשל] לא הולכת לאיזה שהוא מקום ועושה את זה.

אופק: למה חיות עושות מה שהן עושות?

מוריאל: ציפורים למשל שומרות על הביצים שלהן, כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

אוריה: לא הבנתי מה את אומרת, אבל כמו שדניאל אמר זה לא שהן רוצות הן פשוט עושות את זה. הן לא רוצות ולא חייבות, הן פשו עושות את זה.

דניאל: הן לא חייבות וגם לא צריכות לעשות את זה, הן עושות את זה כמו טיקים, זה משהו שקורה מעצמו בלי סיבה. כמו אסתמה. משהו שקורה מעצמו ולא מרצון.

אוריה: זה נכון שטיקים זה לא מרצון? אם כן אז זה באמת נכון [שזה אותו דבר]. כי זה קורה בלי שהן רוצות.

אלין: טיקים לפעמים קורה עם סיבה ולא בגלל אסתמה או משהו, וגם זה דיי דומה לזה.

שירה: כשהדבורים נמשכות למשהו... בעצם זבובים - נכון יש בקרוואנים את הדבר הזה שמושך זבובים? אז הדבש מושך דבורים ואז הן עצבניות. אחרי זה הדבורים כועסות עלינו שאנחנו נוגעים להן בדבש.

מוריאל: לא הבנתי מה זה טיקים.

אוריה: לפי מה שאלין ודניאל אמרו, אלין אמרה שטיקים זה לפעמים עם סיבה ולפעמים בלי רצון. אז טיקים זה או ללא רצון או עם סיבה, וזה לא קשור לאסטמה.

מוריאל: טיקים זה עם רצון וגם עם סיבה?

אוריה: טיקים יכולים להיות עם רצון או עם סיבה.

דניאל: טיקים לפעמים קשורים לאסטמה, כי כשיש אסטמה יש טיקים. זה יכול לקרות בלי רצון ובלי סיבה, או עם רצון ובלי סיבה, או עם רצון ועם סיבה.

אוריה: אסטמה זה לא עם רצון. אבל יש דברים שיש להם סיבה אבל אין להם רצון. וטיקים ואסטמה זה יכול לבוא יחד.

מוריאל: סיבה זה משהו שאם למשל אני אומרת משהו אז יש סיבה שאני אומרת את זה, ורצון זה ...

אוריה: מה שאת אומרת לגבי הסיבה זה נכון. ורצון זה משהו שאת רוצה להגיד, [גם אם] אין סיבה להגיד את זה.

אופק: מה יש לחיות לדעתכם, רצון או סיבות?

שירה: רצון. בגלל שאנשים לא יכולים לדבר עם חיות. ומי שאומר שכן שיקרא בויקיפדיה. הדבורים עושות כרצונן, כל החיות שמביאות אוכל זה מרצונן, אבל פרות שהורגים אותן זה לא מרצונן. לא אומרים להן לעשות את זה,

הן עושות את זה מסיבה [הכוונה כנראה מרצון].

דניאל: שירה אמרה שהחיות עושות את זה מרצון. אני חולק על דעתה. אני חושב שהן עושות את זה מסיבה מסוימת ולא מרצון. הן צריכות לעשות דבש, יש סיבה שזה קורה. זה סוג של טיק שיש לו סיבה. הן לא שולטות בזה,

אבל זה גם סיבה כי או שהן צריכות להביא את זה למלכה שלהן, אבל לא מרצון או שליטה, או שהאנשים משתמשים בזה אז הטבע נותן לזה משמעות.

אלין: אני מסכימה עם דניאל, שזה מסיבה, כי יש חיות שתוקפות חיות אחרות וזה לא מרצון. הן רוצות להגן על עצמן או על הגורים שלהן, להשיג אוכל וכו'.

מוריאל: רצון, כי הן עושות תמיד מה שבא להן.

אוריה: אני מסכימה עם אלין שזה סיבה, בגלל שזה לא שהן רוצות לתקוף אלא הן שומרות. זה כמו שאמא תשמור על הילדים שלה. זה סיבה, יש להן סיבה למה לעשות את זה. רצון זה לא סיבה, סיבה זה צורך.

אופק: [מביע את דעתי הדטרמיניסטית על סיבות לעומת רצונות].

אלין: זה יכול להיות גם וגם. אבל אני יותר מסכימה עם הסיבות, כי לפעמים יש משהו שלא תמיד כמו הדוגמה של אופק, שיש סיבה, לפעמים זה באמת רצון. אבל רוב הפעמים זה קורה שזה יותר מסיבות.

אני רוצה להגיד שאני רוצה להעביר לאוריה [את רשות הדיבור] כי אני חברה שלה, ושאני לא רוצה להעביר לדניאל כי אני לא סובלת אותו. בכל רצון יש גם סיבה לפעמים, אבל לפעמים לא. אני יכולה להגיד שאני רוצה לתת לשירה

לדבר כי  אני רוצה להכיר אותה. לרוב הדברים בעולם יש סיבות. יותר סיבות מאשר רצונות. ולפעמים זה גם סיבה וגם רצון.

אוריה: אני אומרת שהפעם אני לא מסכימה, אני אומרת שזה גם וגם. נגיד בתוך הרצון שלי יש גם סיבה. אם אני אעביר את חפץ הדיבור לשירה זה מתוך רצון, ויש לזה סיבה. לא רק סיבה אלא גם רצון, או סיבה בתוך רצון.

שירה: לגבי אלין. שיש בעיקר הרב הסיבות אבל גם וגם. אז לי יש בעיקר רצונות, רצונות לקבל חטיפים מאבא שלי.

אלין: למה את רוצה חטיפים?

שירה: כי בא לי משהו מתוק.

אלין: סיבה.

שירה: זה לא סיבה, "כי בא לי חטיף".

אלין: אוריה את כנראה כן מסכימה, כי אמרתי שאני יותר חושבת שזה גם וגם, כי הרוב יש כאלה שאומרים גם סיבה וגם רצון. אבל הרצון זה חלק אולי קטן כי בכל אחד [בכל רצון] יש סיבה, גם נגיד שהיא אמרה שבא לה חטיפים, יש לזה סיבה.

כאן נגמר הדיון, שהיה פשוט מרתק!

ספרות:

התחלנו בחלוקת הטקסטים מלפני שבועיים. חלק מהתלמידים הקריאו את מה שכתבו. הקראתי לקבוצה את "האגדה על השיח הקטן", בגרסתה המאוירת של אסנת ישפה. הם התעניינו בסיפור והתרשמו מאוד מהאיורים.

לאחר מכן ניהלנו דיון קצר בנוגע לרצון של השיח הקטן להיות אחרת ממה שהוא. כמטלת כתיבה נתתי להם לכתוב על משהו אחד שהם רוצים לשנות בעצמם, ומשהו אחד שהם רוצים שיישאר אותו דבר.

הם סיימו לכתוב מהר, ונשאר עוד זמן, ולכן נתתי להן מטלת כתיבה נוספת, הפעם מנקודת המבט של שר היער - מה הם היו עושים במקום שר היער, אם אחד מהעצים שהם מטפלים בהם היה מבקש כל פעם לקבל חזות חדשה?

נהניתי לקרוא איתם את הסיפור שאמי הייתה מקריאה לי לפני השינה, ועוד יותר שמחתי לראות אותם נהנים מהסיפור.