יסודי בת ים 15.12.2022
- דרך רוח

- 14 בדצמ׳ 2022
- זמן קריאה 5 דקות
שבוע שביעי של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. מוזמנים להצטרף אלינו לרגע קט:
הדר הירש:
פילוסופיה:
המפגש בבת ים היה משותף הפעם לשתי הקבוצות. הזכרנו את הטקסטים מהמפגשים הקודמים ונתנו להם את הכותרת " מסעות, דרכים" והתחלנו נושא חדש (עליו לא הכרזנו) עם טקסט של קאנט הנוגע למוסר. נלקח מתוך " הנחת היסוד למטפיזיקה של המידות"
השאלות שהוצעו להצבעה: מה זה מוסריות? מה זאת אומרת שהיא לבדה בעלת ערך עצמי?
למה ערכה אינו בא לידי ביטוי בתוצאות הנובעות ממנה? היא לבדה בעלת ערך עצמי- על מי
מדברים? אל מי מדברים בקטע? מה הכותב רוצה? למה כתב? מה הקטע אמור להביע?
איך מוסריות יכולה לבוא בעצמה? האם לכותב משעמם? למה זה רלוונטי במאה ה21?
מה קשורה אנושיות למוסריות? השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה הצבעות.
רותם- לא הבנתי. היה כתוב אנושיות ומוסריות. לא הבנתי מה זה מוסריות.
שני- אולי בא מאנושיות
ליאם- כי אדם צריך להיות מוסריות
אורי- אם אדם לא מוסרי כנראה שלא הייתם רוצים להיות לידו
עדי- מה זה מוסריות?
הדר מסבירה ונותנת דוגמא
מאיה לרותם- אנשים עם בעיות הם לא מוסריים. לפעמים.
שני- אולי מוסריות משפיעה על אנושיות
ליאם- מוסריות קשורה בתרבותיות
רותם- מוסריות זה כבוד , להיות מנומס, להתנהג בהתאם למקום שאתה נמצא בו. במוזיאון צריך לשמור על שקט. גם בספרייה. יש מקומות שזה ההיפך וזה עדיין מוסרי.
ליאורי- כמו אצטדיון כדורגל, סופרלנד
ליאם- יש קטע בחוג דרמה שנקרא ג'ונגל. אז שם נורא מתפרעים. מסכים עם רותם
ירין- לא צריך שתהיה מוסריות לפי מקום מתאים. בכל מקום צריך מוסריות
עדי- זה באמת לא יפה להתנהג לא יפה
ליאור לירין- גם אם הולכים לחברים לא צריך לריב אבל לא תמיד זה קורה. לא תמיד אפשר לשמור על מוסריות
ליאורי- יש מקומות שאנשים לא חייבים להיות מוסריים והם עדיין יהיו אנושיים. יש מקומות שאם אתה לא מוסרי אתה גם לא אנושי
עדי לליאורי- אפשר לא להיות מוסריים 4בל אז יעיפו אותך מהמקום
ליאורי- יש מקומות שגם לא מוסרי להיות שם וזה לגיטימי
שני- לא הבנתי. אם יש אדם לא מוסרי וחבר שלו בא אליו, למה החבר מצפה?
ליאור לעדי- יש מקומות שיש אנשים לא מוסריים כמו בית משוגעים כי הם משוגעים(צוחק)
ליאורי- יש ספורט כזה, הוקי קרח. בספורט הזה אם מישהו נותן מכה, גם רצינית, לא יעתרו את המשחק. יש מי שיגיד שזה לא מוסרי לתת מכה במשחק. יש כאלה שיגידו שזה חלק מהמשחק
מאיה- כמו באגרוף. ככה זה
רותם למאיה- זאת העבודה שלהם. הם נהנים מזה . הם יודעים שזה מה שהולך לקרות, שכולם מרביצים
אופק- אם זה בהסכמה זה מוסרי?
רותם- אם שני הצדדים עושים אותו דבר זה לזה אז זה בסדר
אופק- את מסכימה שנשחק בשאלות סוקרטיות? מסביר מי היה סוקרטס. רותם נענית
אופק- אמרת שבגלל שזו העבודה של המתאגרפים אין בעיה מוסרית שיכו אחד את השני. האם זה עניין מוסרי או שקשור לחוק?
רותם- אם המדינה אישרה זה יכול להיות מוסרי בעיניהם. אם יש הסכמה בין הצדדים אז זה בסדר
אופק- בתקופת השואה הגרמנים חוקקו חוקים שהביאו לרצח.
רותם- לא אותו דבר . אגרוף זו עבודה.
אופק- גם הגרמנים התפרנסו מזה
רותם- זה לא מוסרי כי זה דבר נורא שהם עשו
אופק- אבל זה היה חוקי. מכאן אני מבין שחוק הוא לא תמיד דבר מוסרי . מה מתקף מוסר? מה מספיק להגיד על משהו שהוא מוסרי?
רותם- כששני הצדדים מסכימים
אופק נותן דוגמא למצב בו שני הצדדים מסכימים לכאורה אבל לצד אחד יש יתרונות על השני שגורמים לו להסכים . חוק יכול להיות לא מוסרי וגם הסכמה כתנאי למוסריות יכולה לנחות בעייתית כי לא לכל הצדדים יש שיקול דעת או כוח .
ליאורי- כמו הדוגמאות של האגרוף. אנשים עושים את זה להנאה. אם אתה נהנה אז זה בסדר
הדר- ואם מישהו חסר כל, שונא להרביץ ולהיות מוכה וזאת הדרך שלו להתפרנס, זה עדיין
מוסרי?
רותם- כן, מוסרי. עושים מזה כסף, אנשים נהנים, גם בונה את הגוף. חשוב לא לעבור על החוקים
אורי- האדם שעושה את זה מוסרי כי אם הוא עושה את זה כדי לשרוד זה מוסרי
אופק- יש חוזים לא מוסריים שהחוק מבטל בדיעבד למרות ששני הצדדים חותמים עליהם. מה דעתכם?
רותם לליאורי שענה להדר- זה לא מוסרי מבחינת מי שנותן את העבודה למי שכל כך סובל ממנה
ליאורי- אם יש מישהו שעושה את זה כדי לשרוד, גם אם הוא לא נהנה זה עדיין מוסרי כי זה ספורט והוא יכול להרוויח כסף.
שני- יש כאלה שלא נהנים מזה ויש כאלה שכן. אני לא הייתי רוצה להיות במצב של להיות חייבת לעשות משהו רק כדי לשרוד
רותם- כל דקה שהוא עושה את זה הוא שונא, סובל. זה לא מכובד זה לא מנומס, זה לא יפה. זה קשור למוסריות ואנושיות. למה לתת למישהו לעשות את זה???
אופק נותן דוגמא מהסרט הגיבן מנוטרדאם. הגיבור היה כלוא במגדל הפעמונים כי מי שהיה אחראי כביכול לשלומו אמר לו שלטובתו כדאי שיישאר מבודד מבני האדם, כדי שלא ילעגו לו, שלא יתנכלו לו.
ליאם- מי שכלא אותו לא היה מוסרי כי הגיבן לא
באמת ידע איך יהיו החיים שלו בחוץ. הוא לא ניסה אף פעם.
הדיון שלנו תם. היה מעניין ומעורר מחשבות.
אופק נגאר:
ספרות:
אירחנו בשיעור את סיגל, שהכירה לתלמידים את הכתיבה העיונית בספרות, לא לפני שלימדה אותם על המוזיקליות של שיר ועל קריאה נכונה של שיר.
בהתחלה היא הסבירה על ההבדל שבין song, שהוא שיר שמלכתחילה נכתב עבור הלחנה והוא מיועד לזִמרה, לעומת poem, שלפעמים מלחינים אותו אבל לא בהכרח, והוא מיועד לקריאה.
לאחר מכן סיגל הסבירה על המוזיקליות של פעם, זו של אלתרמן, שהיא מוזיקליות ברורה וחזקה, והנגידה אותה למוזיקליות החדשה של נתן זך, שהיא לא־ברורה ובלתי־צפויה, במטרה להעביר את הרעיון שהחיים אינם קבועים אלא דינמיים ומשתנים.
לאחר מכן קראנו את השיר ״אני יושב על שפת הרחוב״ (מאת נתן זך), וסיגל הסבירה על המוזיקליות של השיר באמצעות שאלות שהפנתה לתלמידים, ומתוך דברים שהתלמידים עצמם הבחינו בהם. בתור התחלה, הנשימה בשיר שקראנו הייתה קצרה ולא ארוכה (היא שאלה את התלמידים איך הנשימה של השיר, והתלמידים ניסו לקרוא את השיר בלי לעצור. העצירות הרבות הן מתבקשות, כלומר הנשימה של השיר קצרה). סיגל הסבירה גם על ההבדל בין שירה ״ידידותית לקורא״ כמו זו של זך, לעומת שירה בלתי־ידידותית כמו זו של ביאליק (אצלו הנשימה ארוכה יותר והקורא מוצא את עצמו חסר נשימה).
עוד סיגל הסבירה, שכשרוצים לרדת שורה (בקריאה) עושים אתנחתא קטנה עם משיכה של המילה האחרונה לתוך השורה הבאה. לעומת זאת, כשיש נקודה המילה האחרונה במשפט יורדת למטה (בטונציה של הקריאה).
סיגל שאלה מה עוד מחלק את הנשימות בשיר, והתשובה - המילה ״מבלי״. בהקשר למבנה הטופוגרפי של הבתים בשיר, סיגל התייחסה למבנה של אני —> האל —> אני.
לאחר מכן עברנו לקרוא את השיר ״איך זה שכוכב״, שוב מאת זך.
ההתייחסויות היו למשל לנקודות הרבות שבתוך השיר, שיוצרות דרמה. כאן סיגל כבר הפנתה את התלמידים להסתכל על שני השירים (שׁהיו רשומים אחד ליד השני על הלוח) ולהצביע על המשותף להם (מלבד העובדה ששניהם נכתבו על ידי זך וכו׳).
התלמידים ניסחו זאת במשפט של ״אני רוצה להגיד שבשני השירים יש…״. למשל: ״דובר בגוף ראשון.״ סיגל ממשיכה לשאול - דובר בגוף ראשון שעושה מה? - שמתבונן. מתבונן במי? - בזולת. ״אני רוצה להגיד שבשני השירים יש דובר בגוף ראשון שמתבונן בזולת״.
לאחר מכן ניסחנו את הטענות בצורה של כותרת: ״התבוננות בזולות על ידי גוף ראשון בשני שירים של נתן זך״, וכו׳.
בשלב הזה הגיע השעור לסיומו, לא הספקנו מטלת כתיבה אבל רכשנו כלים רבים להמשיך הדרך.


תגובות