יסודי בת ים 29.12.2022

שבוע שמיני של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. שמחים מאוד לחזור לשגרה אחרי חופשת החנוכה:

אופק נגאר:

את המפגש השבוע התחלנו בשיעור ספרות משותף לשתי הקבוצות יחד, בניצוחה המכשף של סיגל, והתקדמנו עוד כמה צעדים בדרך לכתיבה עיונית ספרותית:

סיגל מספרת על נתן זך, על האופי שלו כמורה, כאדם, כאישיות ששינתה את פני השירה העברית.

כעת היא מסבריה על האופן שבו קוראים נכון שירה:

1. הפסקה קצרה כשיש פסיק,

2. עצירה שלמה והורדת המילה האחרונה ״למטה״ בטונציה, כשיש נקודה,

3. ״העלאת״ המילה האחרונה בשורה שאין בה נקודה, כדי לחבר אותה לשורה הבאה.

אנחנו קוראים שני שירים, תוך הקפדה יתרה על טכניקת הקריאה שסיגל הציגה. השירים: ״ציפור שנייה״ מאת נתן זך, ו״ויש ציפור בשמיים״ מאת יהודה עמיחי. התלמידים מתקשים בהתחלה להבין מה הם עושים לא נכון בקריאה, אבל לאט-לאט הם צולחים את המשימה. תוך כדי הקריאה סיגל מתייחסת לאלמנטים שונים, בייחוד בשיר של עמיחי: למשל המילה ״לו״, שלעומת ״אם״ מסמנת תנאי בלתי-אפשרי; וכן המילה ״שאולי״, שמשום מה נשארה בסוף השורה הראשונה ולא ירדה למטה לשורה השנייה.

אנחנו מתחילים לחפש את הדומה והשונה בין שני השירים, כלומר נקודות התייחסות משותפות שעליהן אפשר לטעון טענה. למשל: בשני השירים יש ציפור במרכז, אבל אצל נתן זך החוויה היא של האדם הצופה בציפור ואילו אצל יהודה עמיחי החוויה המתווכת בשיר היא של הציפור.

סיגל מתייחסת למבנה של השיר של עמיחי - מקודם היא כבר התייחסה למילה ״שאולי״, ועכשיו היא מדברת על וו החיבור שפותחת את השיר. התלמידים לומדים מושג חדש: ״אין מדיאס רס״.

חוזרים לדבר על התוכן: רותם אומרת שנתן זך חושב על עצמו, לעומת עמיחי שחושב על הסביבה. אלין חושבת שזך רוצה לראות ולחוות הכל עד יום מותו.

סיגל מפנה את תשומת הלב לציפור של עמיחי שרוצה לא לזוז לעולם, ושואלת שאלה כל-כך כללית שאני, לפחות, הייתי בשוק מכך שהתלמידים הבינו לאן היא מכוונת: ״לאיזה נושא גדול זה קשור?״ ליאורי אומר שזה קשור לזמן, שזז כל הזמן. הציפור אצל עמיחי עוד רגע תעוף ותחלוף.

סיגל שואלת על ההתייחסות של זך ועמיחי לנושא הזמן - האם ההתייחסות שלהם דומה או שונה? התשובה הראשונית של התלמידים (ושלי) היא שהיא שונה. אנחנו מקיפים את מילות הזמן בשני השירים: אצל זך אין הווה, רק עבר ועתיד. אצל עמיחי לעומת זאת יש הווה, אבל הוא כרוך מלכתחילה בעבר ובעתיד: ״הייתי עומד…״ - אבל אני לא עומד, זה הכל בתוך ה״לו״. 

עכשיו עוברים לכתיבה אקדמית עיונית. כל אחד מקבל דף וכותב: ״אני רוצה להגיד שבשני השירים המשוררים עוסקים ב…״, ומשלים את המשפט לפי מה שמעניין אותו. התלמידים מקריאים את טענותיהם - גם אלה שלא רצו לשתף, סיגל משתפת בשמם!

אנחנו מתמקדים בנושא הזמן וכולם כותבים את הטענה: ״אני רוצה להגיד שבשני השירים המשוררים מדברים על ציפור כדי לעסוק סוגיית הזמן החולף / ההווה״. כל אחד מסמן / כותב משפטים וביטויים מתוך השירים שעוסקים בסוגיית הזמן, במטרה לאסוף הוכחות לטענה.

אנחנו אוספים את ההוכחות ומנסחים את ההבדלים בין תפיסות הזמן השונות: המסקנה היא שבשני השירים ההווה הוא חמקמק וחולף, אבל שני המשוררים בחרו דרכים שונות להציג את הרעיון הזה - בעוד שזך נמנע משימוש במילות זמן הווה, עמיחי שם את ההווה בתוך תנאי ״לו״.

הטענה המשותפת לשני המשוררים היא, לפיכך, שאין זמן הווה.

נגמר לנו הזמן ואת הכתיבה העיונית עצמה אנחנו לא מספיקים. בשבוע הבא נעשה ניסיון חוזר!

פילוסופיה:

קראנו טקסט של ג׳ון ס. מיל, מתוך ״על התועלתיות״, כחלק מנושא המוסר שבו אנחנו עוסקים כעת. במהלך הקריאה הסברתי מילים קשות, וגם ניסוחים קשים להבנה כמו ״אין… אלא״ - שמשמעותו ״רק״.

השאלות שנשאלו: למה המעשים הטובים מכוונים לא לטובת העולם? מה הטקסט רוצה ממני? למה זה נקרא תועלתיות? מי צריך להביא בחשבון את טובת הכלל? מה הכוונה בשורות 3-4? מה הטקסט אמור להביע? למה זה רעיון טוב להביא כזה טקסט?

השאלה שנבחרה: ״מי צריך להביא בחשבון את טובת הכלל?״

(לגבי בחירת השאלה - חזרנו לבחירה דמוקרטית רגילה, אבל שמתי דגש על בחירה חופשית ועניינית. השאלה שנבחרה נשאלה למעשה פעמיים בשני ניסוחים מאוד דומים, אבל נוסח אחד קיבל פי 2 יותר קולות מהנוסח השני (6 לעומת 3). הסברתי להם שזה לא הגיוני - אחד מהילדים אמר שהוא מצביע לשאלה (שקיבלה 6) כי שואלת השאלה ״איימה עליו״ - לא הייתי מוכן לקבל את זה. ניסחתי מחדש את השאלה בנוסח שלישי וקיימנו הצבעה על הנוסח שלי - בחרו בה 5 תלמידים.)

ליאם - האנשים שחיים בעולם צריכים להביא בחשבון את תועלת הכלל.

ליאור - עבריינים שעושים מעשים לא טובים ורוצים לשפר - הם צריכים לחשוב על טובת העולם.

אוריה - לא הבנתי את ליאור. [אופק מסביר] לא הבנתי למה יש מילים מודגשות. בהתחלה לא מדברים על מישהו ספציפי, ואז כן. אומריו ״עליו״.

ליאם - מה זה תועלתיות? [אופק מסביר את פירוש המילה]

אופק - [אני מנסה להעביר את השאלה אליהם, מכיוון שלא נשאר הרבה זמן לדיון: אני שואל אותם, מי הם חושבים שצריך לחשוב על טובת העולם? ומי לא?]

אוריה - אם אני אדע שחברה רוצה לעשות לי רע, עדיין הייתי כועסת עליה אפילו אם התוצאה ההייתה טובה.

מאיה - לא הבנתי, מה אוריה אמרה מקודם.

אוריה - [חוזרת על דבריה, ומוסיפה - ] כן הייתי מרגישה טוב כי יצא טוב בסוף. אבל זה עדיין לא היה לי נעים.

ליאם - עדיף שלכל אדם אחד יהיה טוב, ואז לכל העולם יהיה טוב, כי לא יהיו רציחות ומלחמות.

ליאור - ככה אלוהים ברא את העולם, אלוהים מיקם את הערבים כאן במקום הזה אז יש מלחמות.

אוריה - מסכימה עם שניהם. אבל זה לא באמת יכול לקרות [שיהיה שלום עולמי], העולם ככה, כמו שליאור אמר, לא מושלם.

הדר הירש:

החלק השני הוקדש לפילוסופיה (למרות שחשבתי שאחרי המפגש עם סיגל הם ירצו להקליל קצת עם ג'ורג'י.  טעיתי. הרוב רצה להתפלסף). קראנו טקסט על התועלתיות שאופק הביא מאת ג'ון סטיוארט מיל.

השאלות שנכתבו:

אם בן אדם עושה מעשים לא טובים,  מה קורה לו?

רובם הגדול של המעשים הטובים מכוונים לא לטובת העולם- מה זאת אומרת שכתוב לא לטובת העולם?

למה כתוב באמצע שלוש נקודות בסוגריים מרובעים?

מה היא תועלת?

למה המקרים שבהם אדם גומל חסדים לציבור יוצאים מהכלל?

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה הצבעות.

רותם- הטקסט אומר שבהם יש גמילות חסדים יוצאים מהכלל.  כלומר יש מעט מקרים של אנשים טובים,  נדיבים.

אלין- לדעתי גומל חסדים זה משהו שלא מתחייב לעשות אלא רוצה לעשות.  מי שעושה מעשים טובים זה מראה על הנדיבות שלו.

רותם- לא רק אומר אלא עושה באמת . לא מספיק להגיד "אני רוצה" , צריך לעבוד קשה, להשקיע. מעשים טובים צריך לעשות אותם

אלמה- יש הרבה אנשים שעושים משהו טוב לעולם ולא מבינים שהם עושים משהו טוב. מישהו בא לו לשנות את העולם למשהו טוב ומישהו אחר יחשוב שזה דווקא רעיון רע

אלין- מסכימה. אם רוצים לתרום לנזקקים אז רק אם יש לך את האפשרות לעשות את זה.  כי אם אין לך אז אין לך אפשרות לעשות

רותם- רק תלוי ביכולת שלך . אם אני רוצה לתת אבל אין לי יכולת משל עצמי, אני יכולה להגיד שאני רוצה, אבל אין לי יכולת

שני- הומלסים שאין להם והם רוצים לתת

אלמה- לא כל האנשים תורמים. יש קמצנים

אלין- נכון.  יש כאלה שיש להם והם מעדיפים פחות לתרום.  זה ההיפך מנדיבות. אפשר גם להתנדב בעמותה.  זה לא עולה כסף.  יש כאלה שמפחדים שלא יישאר להם. הם לא בהכרח קמצנים. במשפחה שלי אנחנו תורמים כל הזמן. כשאגדל גם אני אתרום. אני לא רוצה לתת סכום קטן, רוצה שתהיה לי ההרגשה הטובה הזאת

תהל- אמרו שאנשים שלא נותנים הם קמצנים. לא בהכרח. יש כאלה שאין להם בעצמם. אם אתה נותן אז תן סכום גדול, לא 10 אגורות

רותם- מי שלא נותן לא בהכרח קמצן. רוצה לשמור את הכסף שעבד עבורו. צריך לדאוג לעצמו בחיים.

שני- יש מי שיש לו המון ובכל זאת לא נותן

אלין- יש אנשים שיש להם המון, אין להם סיבה לחשוש שיפלו ובכל זאת לא תורמים

אלמה- יש קמצנים שאם יפלו להם שני שקלים הם יתעקשו לחפש את זה

תהל- יש ביטוי כזה "להשאיר את הכסף לימים שחורים" בימים כאלה גם שני שקלים יכולים לעזור

שני- יש כאלה שחשוב להם הכסף הזה בכיס. יש אנשים שלא קוראים לזה קמצנים.  הם חושבים שיהיה להם חסר. יש כאלה אנשים שאין להם ובכל זאת הם נותנים

רותם לאלמה- לא מבינה אם זה טוב או רע בעינייך, אבל לפעמים 2 שקלים יכולים להיות  משמעותיים למי שאין לו. אנשים עשירים שלא נותנים, אני חושבת שזה לא כזה פייר, אבל עדיין, הם עבדו קשה בשביל הכסף ועברו דברים בחיים שלא נותנים אופציה להיפתח לנדיבות.  אולי חוו טראומה שפוחדים להישאר בלי כסף. וגם אם לא קרה כלום,  הם לא חייבים לתת כסף לאחרים. מעשה טוב זה רק מרצון. . כל הכיף שזה ימלא אותך ויעשה אותך שמח, בגלל שאתה רוצה לתת, להיות נדיב

אלין- רוצה לדבר על הטראומה.  אולי יש מי שהיה זקוק לעזרה ואז לא נתנו לו, לא עזרו לו. אולי זה יגרום לו לא לרצות לעזור לאחרים.  יכול להיות שיקרה ההיפך, בגלל שלא היו נדיבים אליו הוא יהיה נדיב לאחרים כי הוא לא רוצה שאחרים יחוו צער כמוהו

אלמה- אם למישהו נופלים 10 שח ברחוב ומישהו אחר לוקח אותם, זה אומר שמי שלקח קמצן?

אלין- לא. אם הוא יודע למי נפל אז זו גנבה. אני לא הייתי מתעצבנת אם מישהו היה לוקח ממני כמה שקלים שהוא צריך אותם מאוד.

תהל- אם אמא שלך שלחה אותך למכולת ויש קושי במשפחה, גם 2 שקל חשובים.

רותם- זה מעיד על צורך בכסף.

תם הדיון שלנו