מכללת אורנים 12.04.2026

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

על אף השקט החלקי שהשתרר בשוך המלחמה, החלטנו לחזור לשגרה בהדרגה בלבד ולאור זאת המשכנו לאחד את בתי החינוך להרצאה משותפת מקוונת. הפעם התארחה אצלנו מעצבת הפונטים, מייסדת מיזם 'ערברית' - לירון לביא טורקניץ.

לירון תיארה את תהליך חשיבה שעברה, שהתחיל מצפייה פשוטה במרחב הישראלי, שתי שפות חיות זו לצד זו אך כמעט אינן נפגשות במישור הכתוב, והוביל לשאלה צורנית, לא פוליטית בתחילתה, האם אפשר לבנות מערכת אותיות שתישא שתי קריאות בו־זמנית. מתוך ניסוי מתמשך ברישום, פירוק והרכבה של אותיות, נולד פרויקט ״ערברית״, שבו כל סימן מתוכנן כך שיוכל להיקרא גם בעברית וגם בערבית, מבלי לוותר לגמרי על חוקי אף אחת מהשפות. היא הדגישה שמדובר לא בגימיק חזותי אלא במערכת עקבית עם כללים, ושמה שמעניין בה הוא המתח, הפשרות, והיכולת של צורה אחת לשאת יותר ממשמעות אחת. עבור התלמידים שלנו, ההרצאה לא רק חשפה רעיון אלא גם הראתה כיצד רעיון מופשט הופך בהדרגה לשיטה וכיצד אפשר להוציא מחשבה אל הפועל בעבודה מדויקת ומתמשכת; התלמידים שאלו שאלות רבות, גילו מעורבות והתפעלו מאוד מן ההרצאה, שנגעה בדיוק במקום שבו מחשבה, שפה ועשייה נפגשות.

בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון

אחרי המפגש מעורר המחשבה והדמיון עם לירון, חזרנו לזמן קצר יחסית לאריסטו ולעיסוק שלו במזל. ניסינו לעמוד על לפחות שתי דרכים שבהן לפי אריסטו משפיע המזל על האושר של האדם:

1.  ביחס לתנאי החיים. למשל, רמת הבריאות, יכולת הפיתוח העצמי, הקדשת זמן ללמידה ולפנאי – כל אלה תלויים גם ברמת המשאבים, שבחלקה לפחות תלויה במזל. לאיזו משפחה נולדת? באיזו מדינה אתה חי? אזור/ שכונה?

2.  ביחס לאפשרות של האדם לפעול ולממש את עצמו ובזה להיות מאושר. למשל, אדם נדיב שאין לו משאבי כסף או זמן, מוגבל יותר באפשרות שלו לתת לעומת אדם שיש לו רכיב משמעותי של פנאי. או – אדם אמיץ לב ובעל רצון טוב, שרוצה ונכון להגן, גם פיסית, על אנשים שפוגעים בהם, אך הגוף שלו משותק, ואין לו את היכולת הפיסית לחצוץ בין פושע לבין קורבן.

כמו הדימוי של האושר כפרס האלים שניתן על מאמץ אנושי שעסקנו בו במפגש הקודם, גם הפעם שמנו לב לאפשרות שאריסטו מעלה, לראות את המקום של המזל בחיים כחומר שאיתו אנחנו נידונים ליצור ״שמי שבאמת טוב ונבון הוא, יעמוד – כך אנו מאמינים – בכל חליפות המזל ברוח נאותה ויעשה תמיד את הדבר היפה ביותר במסיבות הקיימות... והסנדלר יעשה את הנעל הטובה ביותר מהעור שניתן לו...״.

הזמן נגמר כשהיינו ממש באמצע, ולא בטוח שהצלחנו למצות את הבנת הדימוי, אבל נמשיך,

בכיתה יא' של ענבל המאירי ועומר בן דוד

אחרי ההרצאה (המדהימה למדי!) במליאה, בה לירון סיפרה לנו על פרויקט הערברית שלה, התכנסנו לשיעור. לפחות ניסיון לשיעור. הנוכחות בזום נעשית דלילה משבוע לשבוע, וכולנו משתוקקים לחזור כבר לבית החינוך.

בכל זאת, ניצלנו את המפגש עם מי שכן הגיע, לשני דיונים מרכזיים: הראשון, על העיסוק בזיכרון, זהות והדחקה כחלק מהתמות המרכזיות ב"רצ'יטטיב" של טוני מוריסון. עקבנו אחרי המופעים השונים של הזיכרון הטראומתי המלווה את גיבורות הסיפור, החל מילדותן בבית המחסה ועד למפגש המחודש בחייהן הבוגרים. בחנו כיצד הזיכרון משתנה ומעמיק מסצנה לסצנה, וחושף בפנינו את האכזריות לה נחשפו הגיבורות, ואולי אף לקחו בה חלק. לאחר מכן, חשבנו גם על ההיבטים הסמליים של מופעי הזיכרון בסיפור, כביקורת על יחסי הכוח בחברה, בין מדכא למדוכא, וכיצד האלימות מופנמת גם על-ידי זה שהיא מופנית כלפיו.

המשכנו לדיון ביצירת האמנות של קארה ווקר, "פונס אמריקנוס". העמקנו בהרמזים השונים אליהם מפנה היצירה: אנדרטת הזיכרון למלכה ויקטוריה, שניצבת בלונדון מול ארמון באקינגהם; "ספינת העבדים" של ויליאם טרנר;  יצירתו של דמיאן הירסט - "חוסר היתכנותו הגשמית של המוות במוחו של אדם חי"; ו"זרם הגולף" של וינסלו הומר. היצירות הללו מקבלות עיבוד מחודש בפסל המזרקה של ווקר, שעושה בהן שימוש בכדי להביע אף היא ביקורת על מנגנוני הכוח בחברה, וכך חזרנו שוב אל סיפורה של מוריסון.

זה היה שיעור יפה וחשוב, והיה לנו חבל שרק שליש מהקבוצה היו עדים לו. לצד זאת, אנחנו בטוחים שהאנרגיות הגבוהות של הקבוצה ישובו מיד, ברגע שניפגש שוב (הו אז, אולי אפילו נתגעגע לרגעים, לחוסר ההיתכנות הגשמית של שיעור הזום, ולשלוות המוות הכרוכה בו).

בכיתה יב' של נגה וייס ויונתן דיין

אתמול, שבועיים לפני מועד הבחינה באתיקה וחודש לפני מועד הגשת עבודות החקר נראה היה שהדבר המתבקש לעשות הוא להקדיש זמן לזו ולזו. בהתאם לסקר שעבר בין התלמידים, בחצי הראשון של המפגש העברתי להם תגבור סביב ההגות של ג'ון סטיוארט מיל ותיאוריית הצדק של ג'ון רולס.

את המחצית השנייה של המפגש פתחנו עם התמודדות עם שאלת בגרות משנים קודמות שמשלבת צמד הוגים. התלמידים והתלמידות ניסו את כוחם במענה עצמאי לשאלה ואז יצרנו תשובה משותפת. לצערי לא נותר די זמן להתקדם עם עבודות החקר, זה יידחה למפגש בשבוע הבא, שסביר שיכלול גם הוא התייחסות כלשהי לבחינה המתקרבת, לצד עבודות החקר. מוזר לחשוב שהמפגשים עם המחזור הזה כבר נספרים לאחור...