מכללת אורנים 26.04.2026

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון

״מהי יכולתה של פורטונה בענייני אנוש, ובאיזה אופן אפשר להתנגד לה״ – ככה ניסח מחדש ניקולו מקיאוולי, בספרו ״הנסיך״, את השאלה היוונית העתיקה על היחס בין ה״ארטה״ (הסגולה הטובה, ההצטיינות האנושית) לבין כוחו של הגורל או המזל. מקיאוולי היה מדינאי בפירנצה, שבגיל 43, עקב תהפוכות פוליטיות וחשדות שגרמו להגלייה שלו מארצו וממקצועו, החל בקריירה שנייה, של כתיבה, כפילוסוף וכמחזאי.

מקיאוולי חשב שהגבול בין מעשי אנוש לבין מעשיה של פורטונה (אלת הגורל או המזל) משורטט במקום הלא נכון, או לכל הפחות, נתפס באופן בינארי מידי. הוא סבר שפורטונה ״מראה את כוחה במקום שלא הוכשרה בו מראש מידה טובה שתעמוד בפניה״. במילים אחרות, חלק מהמידה הטובה הוא לנסות לצפות את המהלכים של פורטונה, ו״לנקוט אמצעי זהירות״ שיפחיתו מראש מכוחו של המזל הרע להזיק.

ניסינו להביא לשיחה אחת את מקיאוולי ומונטיין, שתקופות החיים שלהן כמעט נפגשות. נראה היה לנו, שמקיאוולי, למרות שקדם למונטיין, מנסה לא רק להתנגד לדעתו, אלא גם להסביר את מקור טעותו. בעיני מקיאוולי, מקור המחשבה של מונטיין ושל אחרים, ש״הגורל תמיד מכוון את המאורעות״, הוא רזולוציה נמוכה מדי של ניתוח סיטואציות. במבט מכליל מדי, נראה שקורה לא פעם ששני אנשים נמצאים בסיטואציה זהה, ופועלים באופן זהה, ועדיין התוצאות בשני המקרים יכולות להיות הפוכות. מזה נובעת המחשבה שהגורל מכוון את המאורעות. ברם, אומר מקיאוולי, אם נעמיק את ההסתכלות שלנו, נשים לב להבדלים בסיטואציות שיכולים להסביר באופן מלא את התוצאות השונות בכל מקרה. חתמנו את הדיון בסגולה הטובה, במעקב קצר אחרי הגלגולים השונים של המושג, מאריסטו ועד מקיאוולי, ויצאנו להפסקה.

בשובנו המשכנו עם הפרק מתוך 'קול צעדינו' של רונית מטלון. קראנו על החלום של הסבתא שהפך לחלק מסיפור הגעתה של הילדה לעולם, ופגשנו נקודת מבט נוספת על מזל. הנונה חלמה ש"התינוק יביא מזל" ושכנעה את האמא להשאיר את ההיריון: "אמרתי לה: תעשי בשבילי את התינוק הזה, תני לי אותו. הוא יביא לנו מזל, לך ולי, והיא הסכימה. בכתה ובכתה, ואני בכיתי איתה, והסכימה, וככה באת." (עמ' 53) מונטיין שם מבטחו בסגולה הטובה כי ממילא אי אפשר לדעת, מקיאוולי עושה תוכניות, בונה סכרים בפני הנהר השוצף של פורטונה, והנה אצל מטלון – חלום ותחושת בטן.

" 'ומה היה אחר-כך' שואלת הילדה באכזבה. 'כלום, החיים' אומרת הנונה: 'כאילו יצאת מהבטן שלי היית.' " (שם)

למה הילדה – המצפה בקוצר רוח לסיפור, איזשהו סיפור – התאכזבה עוד לפני התשובה? מה זה בכלל תינוק שמביא מזל? חשבנו על צירופי המקרים האין-סופיים שמביאים להולדתו של כל אדם. התעכבנו מעט (אף פעם לא די) על החכמה האצורה בתשובה "כלום, החיים", וחשבנו לעצמנו שהכלום הזה הוא רב מאד.

אחר כך חזרנו למסה. הצגנו שקף עם השלבים השונים שעברנו, פתחנו מחברות, הקצבנו זמן. כל אחת נזכרה באיזה שלב עצרה, כך שנגיע מוכנות.ים לסדנת הכתיבה שלנו בשבוע הבא.

בכיתה יא' של ענבל המאירי ועומר בן דוד

יצאנו לדרך עם סיפור חדש, "שריפת אסם" של פוקנר, עם הוויכוח בינו לבין המינגווי (שלמדנו את סיפורו "הרוצחים") על השימוש במילים פשוטות לעומת מילים שדורשות מילון, ועם האופן שבו הוא מגדיר סיפור דרמטי ("... על זה, לדעתי, כל אחד כותב: על האדם ששואף להיות אמיץ מכפי שהוא, ישר מכפי שהוא, ששואף לחמול") - שתי סוגיות שהובילו אותנו להשערות ביחס למה שמצפה לנו בקריאת הסיפור. תהינו גם על הקשר בין אתיקה ואסתטיקה. יהלי אמרה ששני המושגים קשורים לעקרונות שיכולים ליצור תחושה של פער בתוכנו, בדרך להשגתם. דנה אמרה שהיפה נקשר לשניהם, כי מעשה מוסרי הוא מעשה יפה. המשכנו עם קריאה צמודה בסיפור עד המשפט השני, בעקבות הקנס על השחתת השטיח.

עמדנו על דמות המספר, על אפיון עקיף של הדמויות - האנאלפבתיות של סארטי, הכריזמה של אביו, על העקרונות של שניהם שמתחילים להתנגש בעקבות המשפט ובעקבות האפקט של מראה האחוזה על סארטי... בין לבין דיברנו גם על הדרום האמריקאי, על רד נקס ועל יחסי שחורים-לבנים, ועוד. בחלקו השני של השיעור הצגנו את משימת סיום השנה שתפגיש בין טקסט פילוסופי לספרותי בדרך של כתיבה אישית, שאיתה התחלנו בשבוע שעבר, או בדרך מחקרית-מאמרית. חזרנו גם לקאנט ולהבחנה בינו לבין כל פילוסופיה מוסרית שעסקנו בה עד כה, לניסיון שלו למצוא חוק מוסרי שבדומה לאקסיומה מתמטית יושתת על עקרונות לוגיים ויהיה נכון תמיד. בחנו את השימוש של קאנט במושג האוטונומיה שלפיו המוסר הוא הדרך היחידה שלנו לצאת מדטרמיניזם, על המסקנה שלו ביחס לחובה המוסרית "ואהבת לרעך כמוך" - שמעלה מכיוון אחר את הציווי הדתי, וגם על ביקורות שהופנו נגדו (בעקבות שאלות שהתעוררו, למשל, על יחסיות תרבותית ועל ניתוק סוגיית המוסר מאידיאל האושר), כדוגמת הביקורת של מיל שתהה איזו הצדקה יש לכל הפילוסופיה שלו אם לא ראייה של עולם עתידי, מאושר יותר.

בכיתה יב' של נגה וייס ויונתן דיין

בחינת הבגרות באתיקה! בהצלחה לתלמידים