top of page

מכללת אורנים 25.01.2026

  • תמונת הסופר/ת: דרך רוח
    דרך רוח
  • 24 בינו׳
  • זמן קריאה 5 דקות

שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.


בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון

בהתחלת השיעור שחזרנו את הסיום של השבוע שעבר. השחזור היה דרך מילה חדשה "הנעה". מה מניע את הכוכבים? לא הטלוס (התכלית) להידמות לאל ולחקות את אי ההשתנות שלו בתנועה סיבובית, כפי שסברו לפני קופרניקוס, גליליאו, קפלר וניוטון, אלא כוח המשיכה, סיבה. ומה מניע אותנו?

עם השאלה הזאת, יצאנו לחברותות לקרוא באתיקה של שפינוזה, במשפטים 6-9 בחלק השלישי, שמכוננים את עקרון הקונטוס שלו.  המשפט הפותח – "כל דבר, עד כמה שהוא בפני עצמו, חותר להמשיך בישותו." ראינו שכל חלק של המשפט דורש ביאור.

כל דבר – גם אדם, גם בעל חיים, גם צומח, גם דומם.

עד כמה שהוא בפני עצמו – בניגוד לסביבה של דבר, לדברים שמחוצה לו אך משפיעים עליו.

חותר – כלומר מנסה, לא בטוח שיצליח, ובטוח שבסוף לא יצליח.

להמשיך בישותו – לא רק להמשיך אלא להמשיך להיות הוא, ולא משהו או מישהו אחר.

כשחזרנו מהחברותות היה ויכוח בקשר לאמיתות הטענה. וכמובן שזה שלומדים את שפינוזה, לא אומר שצריך להסכים איתו. מצד שני - דיברנו על זה שלהבין את הערך של פילוסופיה מסוימת זה לאו דווקא למצוא את ההוכחה או ההפרכה לטענה שהיא טוענת, אלא לראות את הקשר בין טענה אחת שלה לטענות אחרות. במילים אחרות, אפשר לא להסכים עם שפינוזה, אבל עדיין לראות איזה מבנה הוא בונה סביב אבן היסוד הזאת, לאן המחשבה ש"כל דבר... חותר להמשיך בישותו" מובילה אותו. וביחס למבנה הזה להתמקם.

אחת התלמידות שאלה – אם האדם חותר להמשיך בישותו, מאיפה נובע הרצון להשתנות, או התהליך של השינוי? הוסכם שננסה לענות על זה מתוך הפילוסופיה של שפינוזה באחד השיעורים הקרובים. ובינתיים אפשר לצטט משפט שקראנו לפני שבועיים, אך לא הפסקנו להתבונן בו "הרי הסוס, למשל, ייהרס באותה מידה, אם ייהפך לאדם ואם ייהפך לחרק."

אחרי ההפסקה סיפרנו על תהליך הכתיבה הצפוי לנו. הצגנו שוב קווים לדמותה של המסה האישית – על הכתיבה בגוף ראשון, על היותה לא בדיונית ולא עלילתית במובנים הרגילים, שוב על סובייקטיביות רצויה (בניגוד למאמר מדעי), על התנועה בין הדוגמה הפרטית ( זיכרונות, אנקדוטות, אסוציאציות) לטענה הכללית. הדגשנו את הזיקות לטקסטים של אחרים. הדיון התרחב: למה אנחנו בעצם מתכוונים.ות כשאנחנו אומרים.ות שלימוד קריאה וכתיבה הוא לימוד שנמשך תמיד? סיימנו בתרגיל צפייה קטן בחברותות עם הקליפ "חתולים" של ג'ימבו ג'יי ורביד פלוטניק – לא על מנת לדבר על אהבות נכזבות, אלא כדי להתחיל לברר מה עוצר אותנו מלכתוב או להגיד את מה שבאמת היינו רוצים לומר (ועל הדרך לשים לב לאופן שבו פועל הוויזואלי על השיר. למשל, רביד פלוטניק, מפסיק לנגב כוסות על הבר, ופתאום הוא מצולם על רקע כוורת ספרים: הלך וחיפש מילים של אחרים.)

 

בכיתה יא' של ענבל המאירי ועומר בן דוד

אולי שלב מקדים של איך להתייחס לשיר או יצירה ספרותית/אמנותית ואיך להפגיש אותם עם רעיון פילוסופי או אחר, קשור במחשבות על חמקמקות ההגדרה של מהו בכלל שיר או יצירה. אז התחלנו עם סבב הגדרות - כל אחד שלף הגדרה אחרת, הקריא אותה והתייחס אליה - ועם ההגדרות השונות עלו הסכמות, התנגדויות, תהיות... ניסינו לראות אם יש תנאים הכרחיים או מספיקים לשיר, וגם כאן לא הצלחנו למצוא משהו שיספק או ייראה כהכרח, בהינתן שכל ניסיון להגדרה מתאים גם ללא שירה... המשכנו בקריאה צמודה של המסה של דרור בורשטיין - "הספרות כמכתב של אסיר", שמתייחסת להייקו שכתב איש יאקוזה מהכלא בעקבות מכתב שקיבל מאשתו, וראינו כיצד הקונקרטי (המכתב, הכלא, החורף, נורת החשמל) הוא גם מטפורי, ביחס לספרות עצמה ("הספרות היא סוג של מכתב שנתון בכריכה במקום במעטפה") ולמצבנו ("כל אדם, וממילא כל סופר, הוא אסיר בהקשרים רבים: אסיר של זמן ומקום, של תרבויות ושל השפות שהוא דובר..."). 

עם ההצעה של בורשטיין, שמכתב־הספרות יכול להאיר נורה בתאינו/חיינו, יצאנו לתרגיל כתיבה: כל אחת בחרה יצירה כלשהי שמשמעותית בשבילה וכתבה על הרגע שבו היצירה האירה את "החורף" שלה. אורן כתב על Kid A של רדיוהד ואיך האלבום הזה עזר לו להתמודד עם הקור. יעל כתבה על "הנסיך הקטן", שבתקופה קשה עזר לה לבנות ביטחון והאיר את היחס שלה לגבי העולם, לירון כתבה על "אווטאר" שעזר לה, יהלי - על סדרות ישראליות נוסטלגיות שהאחים הגדולים שלה אהבו, דנה - על יער שהוא כמו ציור נוף שעוזר ברגעים קשים. 

משם עברנו להקדמה לאתיקה -  העלינו שאלות על טוב ורע, מצפון, התפתחות האינטואיציה המוסרית, וקראנו מתוך ה"פוליטיאה" את משל הטבעת של גיגס הלודי (שהזכיר לכולם את "שר הטבעות" ועוד יצירות), וגם עורר דיון סוער על ההבדלים בין צדיק ורשע, על אינטרסים, בדלים בין כוונות לתוצאות, ועוד (אורן, למשל, אמר שההבדל היחיד הוא בידיעה אם מה שאתה עושה פוגע בך או באחרים. אלה ולירון טענו שאנשים עושים דברים טובים כדי להרגיש טוב עם עצמם. שי טענה שכל דבר הוא אינטרס אישי. אמילי אמרה שהכול תלוי חינוך). 

 

בכיתה יב' של נגה וייס ויונתן דיין

שבועיים לפני בגרות החורף במטאפיזיקה, ישנה דריכות בקרב התלמידים והתלמידות (וגם בקרב מוריהם), אך גם של שותפות. רצון הדדי שהדבר יצליח, שהמעשה יעשה באופן ראוי. 

השיעור נפתח בהכנה לחלק הספרותי של הבחינה. ניגשנו למבט מסכם על "בין לילה ובין שחר" לקנז. ודאי עוד נשוב להתבונן ביצירה הגדולה הזאת שליוותה את הכיתה מתחילת השנה, אבל לבינתיים שאלנו, כשאלת מפתח לדיון על היצירה כולה – מיהו גיבור הספר? כמובן נפתח ויכוח עדין ומהוסס, בין דמות המסַפר (שאמנם מעצבת את נקודת הראות על כל הדמויות סביבה, אבל נותרת כשלעצמה מעט מאחורי הקלעים), לבין פסח – הדמות שפותחת וסוגרת את העלילה, שעוברת את התמורה החזקה ביותר, שטקס החניכה שלה לא בדיוק כושל כמו ממוטט את כל התוכן, הצורה והזמן של סיפור החניכה המאפיין את תקופת העלילה.

מכאן, חשבנו על המושג "האחר המיתי" שתבע הסופר והחוקר, ישראל המאירי. המושג שאסף את הקריאה, כפי שהתוותה אותה נגה (וייס), מאיר בתנועה רחבה את דמותו של פסח. התבנית של האחר המיתי חושפת כיצד חברות אנושיות משליכות על יחידים את התכנים הטעונים, בעלי הפוטנציאל הכאוטי – המאיים על הסדר החברתי הקיים. מאדם קונקרטי עם ביוגרפיה, אותו יחיד הופך לדמות, כמעט בלתי אנושית, מיתוס. והנה פסח נחשף בפנינו כאתר שלם של הבנייה מיתית: דרך המיניות המופגנת שלו, הפיכתו לחיה, יציאתו מהזמן, מכל מסגרת מארגנת. התכנים המאיימים על ה"חברותא" מוטלים עליו, והוא נושא אותם, לא מבלי דעת.

לקראת סיום הדיון הזה, קראנו את השיר המלא "איגרת" לאלתרמן, אותו מקריאה נעמי בטקס שנפרע. ערכנו פרשנות ראשונית בלבד אבל הצלחנו להאיר מעט את השיר הסבוך והארוך: המשורר שנולד כתאומים, רוצח (בריבוי הרמזים מקראיים טעונים) את אחיו שבתוכו, חלק ממנו. לבסוף ערכנו שיחה קצרה על הקשרים אפשריים בין הנובלה לבין התכנים הפילוסופיים בהם הם יתבקשו לדון בבחינה.

עוד נזכרנו בעלילת הסיפור "המתה" מאת גי דה מופסן. נזכרנו בהיפוך שמתגלה בסוף הסיפור, כשרוח הרפאים של האהובה חורטת על קברה את האמת הקשה. נזכרנו גם בקול המספר, שבקריאה שנייה ניתן להסתייג מצעקותיו העטורות בסימני קריאה, שאולי אהבתו היתה חונקת, אובססיבית, וכולה קרקע לבעיטה באידיאל האהבה של תקופת הרומנטיקה. גם סביב יצירה זו, הצענו הקשרים לדיון ופרשנות – מבעד לתכני המטפיזיקה. את חלקו השני של השיעור פתחנו עם תרגול כתיבת מושגים, ולאחריו התחלנו לעבור על מספר נושאים שהם סימנו בסקר שערכנו כנושאים המצריכים חזרה. אמש נשלחה אל התלמידים והתלמידות חוברת הכנה לבגרות המכילה סיכומים של כלל ההוגים והרעיונות שסביבם נסובה הבגרות. 

תגובות


  • Facebook

ליצירת קשר
liorp67@gmail.com
050-587-5544

דרך רוח

לקידום מדעי הרוח בישראל

(חל״צ)

bottom of page