אוניברסיטת בר אילן 04.01.2026

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן. 

בכיתה י' של מורן בנית ושי אטר

השבוע סיימנו את הקריאה במסה ״כאילו חייך תלויים בכך״.

הסתכלנו על הקריאות השונות שריץ׳ מציעה והמשכנו בנקודה בה עצרנו בשבוע שעבר - ניסיון להבין את המושג אירוניה ומהי קריאה אירונית. חשבנו על אירוניה ככפל משמעות כשהדוגמה המופתית היא מדיבור - אני אומר א׳ אבל מתכוון ל-ב׳, אבל לא רק. חשבנו על אירוניה מצבית, צחוק הגורל, ועל הקשר בין השתיים. זו לא נקודה פשוטה, היה קשה להבין ולא פחות היה קשה להסביר! אנחנו יודעים מהי כשאנחנו פוגשים בה, אבל חמקמקה להגדרה. המשכנו למחשבה שקריאה אירונית היא קריאה שיש בה גם מן החשדנות וגם מן הריחוק - היא שומרת עלינו מהטקסט. עסקנו באפשרות האחרת - קריאה מתמסרת, וגם קריאה מאחה. לבסוף ניסינו להבין למה מתכוונת ריץ׳ כשהיא אומרת לקוראות שהן יכולות לומר ״אני לא מבינה שירה״. נדמה שזו לא באמת אפשרות מבחינתה. כי לא להבין שירה בהקשר הזה משמעו לומר - אני נשארת במקום הבטוח שהקצו לי.

בחלקו השני של השיר שבנו לאריסטו ולשאלה מהי פילוסופיה - הסתכלנו על שאלות פילוסופיות ככאלה שאינן אמפיריות, לרוב אין עליהן תשובה מוסכמת או שיש ריבוי תשובות, ומנגד אלה לא שאלות טעם - יש על מה להתווכח. עמדנו על הרעיון שפילוסופיה עוסקת בשאלות מושגיות, והדגמנו דרך דיון קצרצר בכיתה על השאלה של ערך אומנותי, כיצד הוא נקבע וממה הוא נובע. הדגמנו גם משאלות לפני השינה - השאלה ״האם יכולתי לעשות משהו אחרת״ יכולה להיות שאלה עובדתית - נוגדת מציאות, או שאלה מושגית על חופש בחירה והיכולת לפעול אחרת מאיך שפעלנו. המשכנו עם המהלך של אריסטו, ועברנו מן התבונה העיונית אל התבונה המעשית.

שמנו לב שכל המהלך המפואר שאריסטו עושה לעבר האושר עוד לא מבטיח תשובה לשאלות שהיינו מצפים מחיבור שכותרתו ״אתיקה״ לעסוק בהן. המשכנו עם אריסטו לעבר התבונה המעשית והשאלה כיצד להיות טובים? התשובות לא סיפקו את הכיתה לתחושתי, ובצדק, אך לא העמקנו בהתנגדויות כי כבר היה מאוחר וכולנו היינו עייפים...

בכיתה יא' יעל איזנברג ואושי קראוס

שיעור סיכום של "המשתה". את החלק הראשון הקדשנו להכנת טבלה ענקית שמסכמת את כל הנאומים: מי הנואם, מה מקצועו, מה מאפיין את סגנון הנאום שלו, ומה היו טענותיו המרכזיות על האל ארוס. זה עשה סדר וגם עזר לראות איך הרעיונות מתגלגלים מנאום לנאום ומשנים צורה, ובעיקר איך הנאום של סוקרטס שמופיע כפסגת המחשבה מפתח הרבה כיוונים שכבר הנצו בנאומים הקודמים. 

בחלק השני של המפגש התלבטנו אם להמשיך ולקרוא את נאום אלקיביאדס, או לעבור לדבר על תורת האידאות ועל משל המערה, אותו התלמידים הכירו בשנה שעברה בפעילות מוצלחת בהובלת כיתה י"ב. לשמחתי התלמידים היו במצברוח לקרוא וכך קראנו את החלק הכי יפה ביצירה וראינו איך הוא פורע את תורת האהבה של דיוטימה וסוקרטס ואת כל הנאומים הקודמים, אך גם ממשיך ומעמיק אותם. זאת הפסגה!

סיימנו בדיון ביני לבין אושי על פילוסופיה וספרות, מה כל אחד מאיתנו אוהב בתחום "שלו", ולמה נראה לו שבו נמצאת האמת היותר אמיתית. איזה כיף לדבר עם אושי!

התלבטנו איך לסכם את פרק הלימוד וכמה זמן להקדיש לזה, ואני נורא שמחה שיצא לנו לעשות את הסיכום המקסימליסטי הזה, כי לתחושתי עכשיו התלמידים באמת הרגישו שלמדנו את היצירה הזאת, לא רק רעיונות מפוזרים מתוכה אלא ממש אותה עצמה. וגם כי ממש נהניתי ממנו.

בכיתה יב' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום

בשיעור שעבר סיימנו את נושא המטפיזיקה לשנה זו, בשיעור שסיכם את ביקורת התבונה הטהורה. היום עברנו לאתיקה, בה נעסוק עד סוף השנה. למעשה לא התרחקנו כל כך, אלא רק עברנו מהביקורת הראשונה של קאנט אל הביקורת השניה: ביקורת התבונה המעשית.

את השיעור פתחנו במשימת כתיבה: בהמשך למסורת מהשנה שעברה, שוב פגשנו חייזר. הפעם החייזר לא יודע דבר על התנהגות אנושית – כלומר, הוא מבקש שננסח עבורו כלל אחד שבעזרתו יוכל לדעת כיצד לנהוג באופן מוסרי.

התלמידות ניסחו את הכללים שלהן, ולאחר מכן שיתפו. הנה מספר דוגמאות שאהבתי: "תמיד להיות בכוונה לא לפגוע ביצור חי אחר"; "היה סובלני וקשוב"; "עזור לאחרים מבלי לצפות לתמורה"; והכי יפה, בעיני: "נסה לחוות אהבה".

אחרי שהופיעה המילה אהבה, הרגשתי שאפשר לעבור לקריאה. פתחנו בקריאה חוזרת של  ה"חתימה", האפילוג של ביקורת התבונה המעשית. למעשה קראנו את שני העמודים המקסימים האלה כבר בתחילת השנה כמבוא למטפיזיקה -  והיום קראנו זאת שוב, בשל ההתבוננות פנימה אל החוק המוסרי. אני מאד מרוצה מהאופן בו האפילוג משלב את שני נושאי השנה שלנו.

משם עברנו להנחת יסוד למטפיזיקה של המידות. זיהינו את המשימה שלוקח קאנט על עצמו: ניסוח כלל עליון של המוסר אפריורי, צורני, מתוך התבונה הטהורה. זיהינו את נקודת החיבור בין התבונה הטהורה לתבונה המעשית, ומצאנו את הציווי הקטגורי של קאנט (בניסוחו הראשון), אותו הוספנו ללוח, לצד הכללים המוסריים שניסחו התלמידות בתחילת השיעור. המשך יבוא.

את חלקו השני של השיעור פתח יפעל במשימת כתיבה: הזכרי בשיחה שהייתה לך עם מבוגר או מבוגרת משמעותיים בסביבות גיל חמש או שש. נסי להיזכר בשיחה חשובה על החיים. התלמידות כתבו, אך הזיכרונות לא צפו בצורה חיה כפי שהיו רוצות.

יפעל הזכיר לנו את היעד שלנו: כתיבת חיבור שיסכם באופן אישי ועיוני גם יחד, את שלוש השנים שלנו בדרך רוח. יפעל פתח קובץ ייעודי לכל אחת מתלמידות הכיתה, אליו הן יוכלו להעלות את תוצרי הכתיבה מהשיעור הנוכחי ומהשיעורים הבאים, כך שיוכלו לשמש כבסיס לכתיבת החיבור.

בשלב זה עברנו לצפות בסרט המופלא "לילות קיץ". הסרט המרגש מציג שיחות שעורך ילדון מתוק עם אביו ועם סבו בחופש הגדול שלפני כיתה א'. בסופו של סרט מרגש זה יפעל הפנה אותנו בחזרה אל הכתיבה: והנה, הכתיבה זרמה, הזיכרונות צפו ועלו ושיתופים מרגשים החלו להגיע, ככל שהותיר לנו הזמן.

נפרדנו בציפייה להמשך הליכה בדרכים בהן התחלנו ללכת היום.