אוניברסיטת חיפה 12.01.2026

שבוע 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי

את השיעור פתחנו בקריאת המסה של אורי שגב, "הרחק ממסדר הדגל - על 'עלטה' מאת דוד פרישמן", שזכתה במקום הראשון בתחרות כתיבת מסות. 

ההנחיה לקראת הקריאה הייתה לשים לב לשאלות שאורי שגב מעלה ומבקשת לחקור ולתובנות שהיא מגיעה אליהן. ומאחר שגם אנחנו בתהליכי כתיבת המסות שלנו, וליתר דיוק בשלב של הוספת טקסט חיצוני לסיפור האישי (כמו שיר, ציטוט מסיפור, רומן, סדרה, ציור...), עקבנו בקריאה צמודה אחר היחסים שלה עם שירה בכלל ועם השיר "עלטה" בפרט. עמדנו על הנושאים המרכזיים העולים במסה - חוויית הטירונות וחוויית המפגש עם שיר, וגם על שני הזמנים המתקיימים בה - זמן הטירונות וזמן הכתיבה. זיהינו את השינוי ביחס לשירה וללימוד שלה בע"פ - שתחילתו בהנאה, בזיהוי שיר יפה וברצון לבעלות עליו שמתבטא בשינון בע"פ, השיר כמו קניין, דרך התובנה שכדי להרהר בשירה צריך שהות, השהיה, עבור בשלב שבו השיר לוקח בעלות עליה, דרך ההזדהות המוחלטת שהיא מרגישה עם המשורר, כישלון פעולת שפשוף העיניים, והמעבר לנקודת מבט אוניברסלית, פוליטית, פילוסופית, חברתית... דרך החלת השורה "וגלגל מנסר גלגל ושורקת כל המכונה / והעולם חי וקיים" על העולם בכלל ו"על אחת כמה וכמה בצבא, שבו גילו לנו לראשונה את האמת האיומה: שאת כולם אפשר שיחליפו בהינף אחד". אח"כ חזרנו לכתיבה שהתחלנו בשבוע שעבר, לעיבוד שלה ולהוספת טקסט חיצוני. הטקסטים הראשוניים יוגשו לנו עוד השבוע, ומאוד מסקרנים ומרגשים המהלכים שהקבוצה עוברת בתהליך הזה. 

בכיתה יא' גל לזר ועופר שור

התחלנו את התהליך של כתיבת עבודת המחקר. כדי לקבל קצת מושג על איך הכתיבה שלהם, והיכן הם אוחזים מבחינת הרמה והחומר, החלטנו לתת להם להתמודד בגפם עם טקסט אחד פילוסופי וטקסט אחד ספרותי. לקרוא ולנתח.

הם קראו את הפרק השמיני באתיקה הניקומכית לאריסטו, העוסק בחברות. הנחיתי אותם עם מגוון שאלות שיסייעו להם לנתח אותו ולכתוב עליו. לאחר מכן, הם הגישו לי כל אחת ואחד שני עמודים לפחות המקשרים את החברות לצדק, תוהים על קנקנה של חברות אמיתית בין הטוב למנוול, וממה מורכבת החברות המושלמת. ניכר שהם נהנו להתמודד עם הטקסט בעצמם ומלאכת הכתיבה לקחה להם לא מעט, אך רובם גילו שכל וחן רב בכתיבתם. החזרתי להם את העבודות ללא ציון אך עם הערות מילוליות.

בכיתה יב' של עדי חבין וקובי אסולין

התחלתי (עדי) את המפגש בסבב שאלות לכיתה לגבי הטקסטים שירצו לשלב בעבודת הכתיבה שלהם. בשנה שעברה, כשניגשנו לכתיבה באופן יותר תיאורטי ופחות מסאי, כל תלמידה בחרה נושא מתוך רשימה שהצענו וכך קיבלה גם טקסט ספרותי וטקסט פילוסופי. השנה התחלנו את העבודה מחדש דרך נקודת הפתיחה האישית, ורציתי לבדוק אם הביבליוגרפיה שנבחרה עדיין רלוונטית לכתיבה או אם צריך לעדכן אותה.

אחרי זה הקדשתי שיחה קצרה לנושא ״דיאלוג״. הפעם הרעיון שרציתי להדגיש היה את הגילום של שתי עמדות מנוגדות שמצויות בעימות (ולאו דווקא היבטים אחרים של דיאלוג). ביקשתי מהכיתה לחזור לטקסטים שלהן, לקרוא אותם ולנסות לזהות איפה אפשר לשלב מעין עימות כזה של השקפות שונות בנוגע לשאלה שלהן. ביקשתי שינסו לאתגר בייחוד את העמדה שהן מחזיקות בה או חושבות שהן מחזיקות בה, ושינסו לראות איך הן מגיבות זו לזו. ניכר שיש תלמידים שהכתיבה קלה להם הרבה יותר, ולעומתם כאלו שהבקשה לכתוב משהו באופן פתוח וללא ידיעה מראש של התוצאה, מרתיעה אותם או משתקת. יכול להיות שהמצב יתהפך ברגע שנפנה לקריאת טקסטים תובעניים.

בחלק השני השיעור התחלנו במעבר מהיר על שאלת הבגרות שהתלמידים כמו עליה בשיעור קודם. לאחר מכן המצאתי שאלה שדרשה מהם לקשר איך הרכבת משקפי שמש משקפת רעיון מרכזי אצל הוגה שלמדנו ובאיזה אופן (רמז דק, קאנט). לאחר מכן פנינו לקריאה בהקדמה של יובל על קאנט. האופן בו מה שהוא מציע ממקם את הסובייקט במרכז הדיון הפילוסופי בדומה לפילוסוף אחר שלמדנו (רמז דק, דקארט) אבל גם מצמצם את שאלות הפילוסופיה והמטפיזיקה בעיקר . כמו כן דיברנו על הדואליות אצל קאנט בין האמפיריציזם ההכרחי לרציונליות האידיאליסטית. התחלנו לדון תוך כדי המחשבות באופני ההסתגלות של זמן ומרחב שהם הכרחיים לכל תחושה. נמשיך שבוע הבא לדיון באופני המשפטים שהוא מציע ובקטיגוריות.

בכיתת הספרות הערבית של עלי ויעל

פגשנו אחרי חופשה ארוכה משיעורי הפילוסופיה. קיום השיעור עמד בסכנה גדולה בגלל שכולם היו לקראת בגרות ואמרו שלא יגיעו, עד שדימא הגדילה לעשות והציעה לקיים את השיעור בזום במקום לבטל אותו לגמרי, שנאמר "עדיף חצי כיתה בזום מאשר כיתה שלמה בכלום" . אז הנה, קיימנו שיעור מול מלבנים שחורים, אווטר של האדי ואברהים האמיץ שפתח מצלמה. אבל ת'אמת הרבה מהם השתתפו והורגשה נוכחותם איכשהו… רוב הזמן. 

נזכרנו בשאלה המרכזית בה עסקנו בשיעור שעבר (עבר מזמן…)  מהם החיים הטובים? נזכרנו שקשרנו את החיים הטובים באושר, ובחנו את התשובות בקטגוריות שונות- האושר תלוי בי או לא תלוי בי? חיצוני או פנימי? נקודות אושר או אופי? מצב או תהליך?

נזכרנו שעלו גם זוויות אחרות של חיים טובים שקשורות למשמעות ולא דווקא אושר, אך אנו רוצים לבחון את הקשר בין אושר לחיים טובים. על כך גם הם נשאלו בתרגיל הכתיבה לפני שיצאו לחופשת החורף, אך לא רצינו לגעת בזה בזום ונתייחס לזה בשיעורים הבאים. ובהזכר בתרגיל הכתיבה הכרזנו שהשאלה המרכזית לסמסטר זה היא האם האושר והחיים הטובים ילכו יחד בהכרח?

דיברנו קצת על סוקרטס ועל דרך חייו, שלא קידשה הנאה או אושר אלא את עשיית הדבר הנכון והחיים הראויים בכל מחיר. סוקרטס אמר שחיים טובים הם חיי חקירה, לשאול שאלות, לאהוב את האמת גם אם לא נמצא אותה לחיות חיי חכמה וצדק. ועוד סוקרטס אמר שאדם לא צריך אף פעם לגרום עוול. עברנו לתלמיד שלו, אפלטון, שעסק במלוא הרצינות בשאלה: האם יש קשר הכרחי בין היות האדם טוב לבין היות האדם מאושר? נזכרנו שבשנה שעברה למדנו על סיפור טבעת גיגס, שבבסיסו הטענה של הסופיסטים שאם תהיה לאדם אפשרות לעשות עוול בלי להיתפס ולהרוויח מזה כל אדם יגרום עוול. אם אין מחיר חיצוני, אין פחד, אין נזק למוניטין, אין חוק, אין סיבה להיות צדיק. שאלנו את המלבנים השחורים מבעד למסך ואת אברהים ואת האווטר של האדי,  אם הם חושבים שהדעה הזו היא רווחת ופופולארית ברחוב, זאת אומרת, אם הם חושבים שרוב האנשים חושבים שכל אדם יגרום עוול אם לא יתן על כך את הדין. וסיכמנו שלרוב כך אנשים חושבים. 

רוב האנשים מיחסים לחיים טובים את ההצלחה, ההישגים, אז למה לא לבחור לעשות עוול אם הוא משתלם? אז זה המקום שאמרנו שאפלטון מחד מודע לכך שזה מה שאנשים חושבים וזה היופי שהוא העלה את הסוגייה הזו ולא חמק מהתמודדות איתה. מצד שני הוא טוען אחרת, ואף רוצה להוכיח שצדק טוב לאדם עצמו, גם כשאף אחד לא רואה. שהצדק מועיל ושכדאי לנו לחיות חיי צדק וחכמה לא כי "ככה צריך" או כדי להימנע מעונש, אלא כי זה עושה את החיים שלך טובים יותר, ואותך מאושר יותר. 

אפלטון רוצה להוכיח את זה ולתת מענה אחד ולתמיד לטענה הרווחת ברחוב שמי שצדיק הוא פראייר, או שבשביל להסתדר צריך מרפקים. אבל אפלטון מודע לכך שקשה להוכיח דבר כזה, כי הרי קשה להצביע על זה גם אם זה נכון, אנו רואים רק הצלחה חיצונית ולא אופי או אושר פנימי… וגם כשאדם עושה עוול הוא לא מרגיש מיד את הנזק. אז איך מוכיחים כזה דבר? 

נזכרנו במושג הארטה, הסגולה הטובה התכונה המשובחת של הדבר. ושאלנו : אם החדות היא הארטה של הסכין מהו הארטה של המכונית? הם ענו בהתחלה כל מיני תשובות, כגון נפח מנוע.. אבל נפח מנוע הוא רק האמצעי, מהי התכונה החשובה של המכונית שאם היא משובחת אז נאמר על המכונית שהיא מכונית טובה? זה הרגע שבו הבן הביישן והלא מעורב שלי, הנושק לגיל 13, שיצא רגע ממאורת המסכים שלו הקרויה גם "חדר", בכדי למלא מים במטבח בו התקיים הזום, החליט להפציע, הזדחל את כל המסדרון בלי שיראו אותו, פרפר על הרצפה כשהוא מזדחל מתחת רגלי ומציג את מה שכתב בטלפון "אמידות ומהירות"- מי אתה ילד ומה עשית לבן שלי? והאם שנת המצווה עשתה לך משהו? עד איפה? עד כדי שהקשבת למה שדיברתי ועוד היה לך חשוב להשתתף??מה זה? מה קרה כאן עכשיו?  ואם לחזור לכיתה, אז הגענו לאותה תשובה לגבי המכונית, וחזרנו לאפלטון שטוען שאם כך הארטה של האדם הוא אומץ, חכמה, ישוב דעת וצדק. את אלו נסביר ונפרט בשיעור הבא, אבל לצורך העניין, אפלטון טוען, שאם האדם רוצה להיות הגרסה המשובחת ביותר של עצמו, ולחיות חיים טובים, הוא צריך להיות בעל הסגולה הטובה וכשיחייה חיי חכמה וצדק הוא יהיה מאושר.  טענה קיצונית. נבחן אותה ואת המהלך של אפלטון בהמשך. 

דיברנו בקצרה על משל האותיות הגדולות והקטנות וסימנו עם כוונתו של אפלטון לבנות מדינה כדי להוכיח את עמדתו על גוף גדול ואז להקביל את זה לגוף קטן. על כך נלמד בשיעור הבא, ובינתיים- צדיקים של ימינו אנו: ההוקרה והתודה לצדיקים הגיבורים האמיצים וחכמים, בעלי הסגולה הטובה ששרדו שיעור זום של שעתיים רצופות ללא הפסקה.