יסודי בת ים 01.02.2024

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

פילוסופיה:

השבוע אירחנו את סיגל שהחליפה את הדר. קראנו טקסט שנכתב לא על ידי פילוסוף מפורסם, אלא על ידי מישהי בקבוצת פייסבוק - מודעה ללק ג׳ל. על הטקסט הזה שאלנו שאלות וקיימנו דיון.

השאלות שנשאלו: על מי מדבר הטקסט ולמה הוא על ציפורניים? למה זה על לק ג׳ל ולמה זה הצבע שיש לסיגל? מה זה טיפס? בסוף הטקסט כתוב ״אני כאן״ - איפה זה ״כאן״? למה ציפורניים ״טבעיות״ אם אני רוצה הדבקת ציפורניים? למה היא מתכוונת ב״אהבה״? למה בנות יושבות שעות ללק ג׳ל כשעדיף לק רגיל? למה היא אומרת ״משהו טוב לנפש״ אם היא מדברת על לק ג׳ל? השאלה האחרונה נבחרה.

אמה - כשהציפורניים יפות זה טוב לנפש שלנו.

מאיה - כי זה יפה לק ג׳ל.

דניאל - זה לא נכון, מה שטוב לנפש זה לעשות משהו עם מסירות. לא סתם לבזבז כסף על לשבת שעות ואחרי יומיים שוב.

ירין - זה טוב לנפש כי אתה מתאמץ ומחכה  - זה מעלה את המצב רוח כשיש ציפורניים יפות.

עדי - היא חושבת שזה טוב לנפש, לא כולם חושבים ככה. זה יכול גם לגרום לציפורן לפטרייה או משהו כזה.

גאיה - לפעמים לק ג׳ל עושה טוב לנפש, לפי הצבע אתה מרגיש שמח. אתה מרגיש שיצאת עם משהו חדש.

אלמה - זה נשאר חודשיים-שלושה ומחזיק הרבה. יש אנשים שאוהבים לשבת בבית לראות סדרה, ויש אנשים שאוהבים לפנןות זמן כדי להרגיש חגיגיים עם הציפורניים שלהם. זה יפה, מה רע בלק?

נויה ר׳ - זה טוב לנפש כי זה צבעוני, יש משהו חדש ויפה. זה עושה טוב.

            אופק - מה הקשר בין זה שזה צבעוני, יפה וחדש - לבין ״טוב לנפש״?

נויה ר׳ - אם יפה לך וצבעוני לך - זה עושה לך טוב.

אדם - זה דיון לבנות כי זה לק. [אדם היה הבן היחיד כי אלירז לא הגיע.]

אמה - יש כאלה שרוצים לסדר את הציפורניים לאירועים.

            סיגל - לגבי מה שאדם אמר, בן־הזוג שלי אוהב לעזור לי לבחור את הצבעים ואוהב להסתכל על הציפורניים שלי כשהן יפות.

מאיה - זה לא רק לארועים.

ירין - לגבי מה שאלמה אמרה, זה לא תמיד מחזיק חודש-חודשיים, לפעמים זה נשאר רק יום-יומיים.

            אופק - ואיך זה קשור ל״טוב לנפש״?

ירין - זה מעלה את המצב רוח כשאתה יוצא עם משהו שעשית.

            סיגל - אני חושבת שציפורניים קצוצות או שבורות, וגם שיניים שבורות, זה מזכיר מוות.

עדי - צריך להחליף את הצבע מידיי פעם. למשל לשישי צריך להיות חגיגיים, אז גם הציפורניים צריכות להיות חגיגיות.

נויה כ׳ - זה גם טוב וגם לא טוב. כשאתה מסיים אתה חושב שזה יפה, אבל אחרי שבוע זה נהיה משעמם.

            אדם - אופק, אתה חייב להסתפר.

גאיה - זה נשאר חודשיים-שלושה ואז את מחליפה. זה טוב לנפש שלך כי את מרגישה שעושים משהו חדש. זה מחזיק הרבה זמן.

אלמה - אפשר גם להדביק ציפורניים ולא רק לעשות ג׳ל. ואז אפשר להחליף כל יום! וגם דיברתםן כולן בלשון נקבה רק ולא זכר.

נויה ר׳ - זה גם טוב וגם לא טוב. זה טוב בגלל שזה צבעוני אבל לא טוב בגלל שזה עלול לעשות מחלות וזיהומים.

            אופק - אני פעם הייתי מסתובב עם לק, אבל מעולם לא עשיתי ג׳ל כי זה נשאר לחודשיים ואז אני נתקע חודשיים עם אותו צבע. זה מבאס. מבחינתי לק זה כמו בגדים, רציתי להחליף כל יום בשביל הצבעוניות והגיוון. אבל בגלל שזה מאוד קשה להחליף לק כל יום, בסוף יצא שהפסקתי לשים לק לגמרי.

מאיה - יש גם לק שמחזיק לימים רבים.

            סיגל - אני לומדת מג׳ל ששום דבר לא מושלם. זמן מקלקל הכל כי כבר יום-יומיים אחרי שאני עושה זה מתחיל להתקלקל.

מאיה - התכוונתי שאפשר לקנות לק ג׳ל שיחזיק להרבה זמן.

דניאל - לדעתי לק לא עושה טוב בנפש כי כמו שאופק אמר שהוא נתקע עם אותו צבע. אבל זה קשה להחליף לק, בזבוז של זמן וכסף. אפשר לקנות אוכל או רהיטים לבית, דברים אחרים שעושים טוב על הלב.

עדי - לדעתי דניאל צודקת. צריך [רק] לפעמים לעשות לק ג׳ל. פעם בחצי שנה? זה לא הכי טוב שיש…

עלמה - לדעתי זה לא תמיד עושה טוב לנפש. זה יכול להישבר אחרי שתצא, זה לא שווה את מה ששילמת וחיכית.

גאיה - לפעמים את עושה לק ג׳ל ומתחרטת על הצבע. ולפעמים זה מוציא חתיכות ומתפרק. ולגבי עדי, חצי שנה זה מוגזם, יותר מידיי זמן. אחרי חצי שנה זה יכול להיות מכוער.

            אופק - [בניסיון לחבר גם את אדם לדיון]: יכולים להיות דברים נוספים שעושים טוב או לא טוב לנפש. אפשר לדבר על הנושא הזה מכיוונים שונים, למשל אולי עבור אדם פורטנייט עושה לו טוב לנפש… בסוף הנושא של הדיון פה הוא לא לק ג׳ל עצמו.

אמה - זה אותו דבר כמו טיפולי פנים. זה גם סוג של עוזר לאנשים ספציפיים עם מחלות בעור.

            אופק - וגם לא רק לאנשים עם מחלות…

אמה - גם אנשים שלא חולים ורוצים לעשות טוב לנפש.

דניאל - יש עוד דברים, למשל עושה לי טוב כשאני משלימה משימות.

אדם - עושה לי טוב לנפש לנצח בפורטנייט.

נויה כ׳ - עושה טוב לנפש לעשות כיף.

            סיגל - ומה אם הנפש אוהבת לראות דברים עצובים?

מאיה - אם אני אראה את הלק ג׳ל לחברות, הן יתלהבו.

אמה - אם את נתקעת עם העיצוב של הלק ג׳ל, אז אם את רוצה להחליף [לפני שזה נהרס] זה בעיה שלך.

עדי - [תשובה לגאיה] התכוונתי שאני אעשה לק ג׳ל פעם בחצי שנה, ואחרי חודש אוריד בלי לעשות חדש.

ירין - לי עושה טוב לנפש שיש לי זמן פנוי כי אני מאוד עסוקה.

עלמה - מה שעושה טוב לנפש זה לתרום לאנשים. אמא שלי ואחותי - אנחנו תורמות ל[ארגון] ״לתת״.

נויה כ׳ - לי עושה טוב לנפש לרקוד, לעשות תחביבים לטייל עם אמא.

נויה ר׳ - לי עושה טוב לנפש לטייל עם המשפחה, תחביבים, לרקוד, לשיר, לעזור לזולת.

גאיה - לפעמים לעשות טוב לנפש זה גם… להיות שמח זה לפי מצב הרוח שלך. אם אין לך כוח לכלום גם לא תרצה לטייל.

אמה - לרוב אין זמן לפנאי בגלל שיש הרבה שיעורים.

            אופק - מה הקשר בין לעשות טוב לגוף לבין לעשות טוב לנפש?

דניאל - יש דברים שעושים רע לנפש. בשיעור תורה לא הצלחתי לרשום דברים רעים שאנשים עושים, היו צריכים לעזור לי. הנפש שלנו זה המוח שלנו - אם משהו מציק לנו או עושה לנו רע זה מגיע למוח שלנו.

            אופק - אבל המוח הוא חלק מהגוף.

דניאל - לפני שהדברים מגיעים לגוף הם עוברים במוח. גם מה שעושה לנו עצב או שמחה עובר דרך המוח, ואז כל הגוף שלנו בשמחה או שכל הגוף בעצב.

גאיה - נפש זה גם בלב. כשהלב שמח הנפש שמחה. זה גם כן במוח - בסוף אם הלב עצוב זה מגיע ישר למוח שמפעיל את הפה ואז אנחנו מדברים [על מה שמעציב אותנו].

ירין - המוח לא מפעיל רק את הפה. כל מה שאנחנו מזיזים בגוף - שרירים, פה, לשון - המוח עובד קשה כדי לעשות את זה. זה מאוד קשה, למשל בריצה, וגם עכשיו הוא פועל הרבה מאוד כשאנחנו חושבים. אז זה לא כזה קל להגיד שמוח הוא איבר.

אמה - הנפש זה כמו נשמה, זה מחובר גם ללב וגם למוח. מה שלב והמוח מרגישים ישר בא למוח. הנפש מוציאה את זה לפעמים החוצה ולפעמים משאירה את זה אצלה.

ירין - מה שעושה לי טוב לנפש זה גם לטייל בעולם. עכשיו זה לא קורה. אני אוהבת לטייל במצרים ובטורקיה. יש לי חבר במצרים, הייתי שם פעם ראשונה בגיל 4, מטיילים שם עם גמל.

אמה - גם אמא שלך הייתה נוסעת הרבה לטורקיה, ועכשיו לא.

כאן הסתיים הדיון. מאיפה להתחיל לנתח אותו?

כמעט כל הקבוצה היו בנות והיה להן המון מה לומר. אדם הלך לאיבוד.

סיגל הבחינה בכך שהקבוצה כמו ״סיננה״ את ההערות שלה, שהיו אולי קשות לעיכול. אזכורים של מוות, נפש שרוצה להיות עצובה וכו׳.

היה מעניין שכדוגמה למתי הלק ג׳ל לא עושה טוב לנפש, הן דיברו על מצב שבו הלק גורם למחלה בציפורניים. כלומר מצב שבו מלכתחילה זה לא טוב לגוף. זה מזכיר את הדיון שהיה על אמינות החושים: שם הדוגמאות שהם הביאו לתעתועי החושים היו דוגמאות למצבים של מחלה, כלומר מצבים שבהם החושים מלכתחילה פגומים. נראה שהם חושבים על הנפש והגוף ככאלה שמתקיים ביניהם קשר הדוק: כשהחושים פגומים (ורק כשהם פגומים) יש בעיה בידיעה של הנפש; כשהגוף חולה (ורק כשהוא חולה) הלק ג׳ל לא עושה טוב לנפש.

לאחר מכן ניסיתי לחבר את אדם לדיון, אבל עוררתי שצף של דוגמאות שונות, אמנם יפות, של דברים שונים שעושים טוב לנפש. שויין.

נראה שדניאל אמרה משהו שמחזק את ההבחנה של סיגל. היא לא הצליחה בשיעור תורה לחשוב על מעשים רעים של אנשים. כפי שהם התעלמו שוב ושוב מההערות של סיגל על מוות ועצב.

דניאל הציגה תפיסה אחדותית של הגוף: כשעצובים כל הגוף עצוב (אי אפשר שרק היד תהיה עצובה).

אמה הציגה את הגוף באופן מכניסטי: מה שהלב והמוח מרגישים ישר בא למוח. לנפש יש רצון חופשי (אולי?), היא בוחרת איך להגיב לתחושות שלה (להוציא החוצה או להשאיר בפנים).

ספרות:

במפגש הספרות קראנו את שירה של רחל המשוררת "בגני נטעתיך". לפני כן דיברנו על ההבדל בין Song ל- Poem. כמו כן סיפרנו מעט על חייה של המשוררת. התעכבנו על קריאה מדוקדקת של התלמידות את השיר לפי הניקוד, לפי סימני הפיסוק, לפי החלוקה לשורות וכן לפי ההרמות וההשפלות. עם הקריאה המדוקדקת נוצרה ההרגשה שהתלמידות הצליחו לאחוז בשיר ולדבר על המהות שלו - אהבה. כשהגענו לדבר על המצלול - ראינו כיצד הוא מגביה את משמעות השיר.

לעונג היה לנו לארח את אליאסף שאף הבריק בפרשנות שלו של המצלול.