יסודי בת ים 06.01.2022

השבוע ה 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים עמד גם הוא בסימן נגיף האומיקרון המשתולל. רק 10 ילדים הצליחו להגיע למפגש אבל אנחנו מנסים בכל כוחנו לשמור על השגרה ולהמשיך הלאה:

הדר הירש ואופק נגאר:

פילוסופיה (אופק):

התחלנו עם קטע מתוך "הדודה מיכל" של מאיר שלו. השאלה שנבחרה: "למה רשום 'כי כך חולף הזמן כשאנחנו ילדים'? האם הכוונה שהזמן כשאנחנו ילדים שונה מהזמן עכשיו?"

דניאל - הזמן שונה כשאנחנו מבוגרים כי כשאנחנו מבוגרים הזמן יותר ארוך, כשאתה ילד זה עד גיל 18, ובבגרות זה לכל החיים.

אלין - לדעתי הזמן לא זז אף פעם, אבל לפעמים אנחנו מרגישים שהזמן מהיר או איטי יותר. למשל כשאני ממהרת בבוקר לבית-הסםר הזמן עובר מהר, ואם אני לא ממהרת אז הזמן עובר לאט.

מעיין - לגבי דניאל, 18 שנה זה דיי הרבה זמן. שנה אחת זה 360  ימים [דניאל מתקן - 365], וגם אתה תמיד הילד של אמא שלך, אין כזה דבר להיות רק מבוגר.

ליאורי - יש מבוגרים שמרגישים שהם ילדים.

אדיר - הם מרגישים ככה בגלל שיש להם הורים.

אלרואי - כשנהנים הזמן טס.

רותם - לפעמים מרגישים זקנים לא רק בגלל הגיל, אלא לפעמים מרגישים תחוש פנימית שאתה זקן או ילד.

אלין - לפי מבנה הגוף, מגיל 12 או 13 אנחנו אמנם תמיד ילדים של ההורים אבל אנחנו הופכים להיות לא ילדים אלא נערים ואז מבוגרים וכל פעם למעלה ולמעלה.

מעיין - נכון שאנחנו הופכים להיות נערים. אבל אנחנו לא הופכים להיות מבוגרים, כי אנחנו תמיד נשארים ילדים.

אלין - אני מסכימה, אנחנו תמיד ילדים מבחינת ההורים וגם מבפנים.

ליאורי - יש ילדים שאין להם הורים. אז הם מרגישים מבוגרים.

דניאל - לגבי מעיין, את מתבלבלת במילה [מעיין - לא אני לא], יש הבדל בין ילד לבין בן של מישהו. כי מגיל 3 עד גיל 12 אתה עדיין ילד, אבך להיות בן של מישהו זה אתה תמיד.

[הדר מתערבת ודורשת שלא יבטלו דעות של אחרים]

אלין - לגבי ליאורי, ילדים בלי הורים מרגישים גדולים ומבוגרים, אבל גם ילדים שיש להם הורים מרגישים ככה. אני מאמינה שמבוגרים וילדים הם אחראים, יכולים לעמוד במילה שלהם. יש ילדים שאין להם הורים והם חושבים

שהם יותר מבוגרים כי יש להם אחים והם שומרים עליהם אז הם באמת יותר מבוגרים.

מעיין - ילדים שאין להם הורים - עדיין יש להם הורים פשוט מתים, בגן עדן או בגיהינום, וגם הם יהיו בבית אומנה או בית יתומים והם ירגישו שיש להם הורים, אז הם גם ילדים בכל זאת.

אלין - מסכימה. גם ילדים שאין להן הורים מרגישים שההורים שלהם עדיין איתם. הם בטח מאמינים שההורים שלהם בגן עדן.

מעיין - יש כאלה שלא אוהבים את ההורים שלהם. ותמיד יש אמא - אם לא אמא בחיים אז אמא בשמיים.

ליאורי - יש ילדים שנולדים וישר זורקים אותם.

דניאל - קצת סטינו מהנושא של איך הזמן שונהאצל ילדים ואצל מבוגרים. אז אנחנו ילדים עד גיל 12 ולא 18. וכשאנחנו ילדים ההורים שלנו דואגים לנו להכל ולכן הכל קל. וכשאנחנו הורים הכל קשה, צריך לעבוד, לקנות אוכל.

אלין - לגבי ליאורי, יש ילדים שזורקים אותם והם הולכים לבית יתומים או משהו כזה. ולגבי מה שדניאל אמר - לא תמיד החיים של הילדים הרבה יותר פשוטים, יש ילדים שזרקו אותם וזה תחושה לא טובה, הם בטח מרגישים

שההורים שלהם לא רוצים אותם, ואולי דווקא החיים יותר פשוטים כשנהיים הורים וחיים עם בן-זוג ועם ילדים ועם משפחה וזה תומך בך.

רותם - יכול להיות שבילדות מישהו עבר התעללות וכשהוא גדול יש לו משפחה וחברים ואנשים מהעבודה והחיים שלו כשהוא מבוגר הרבה יותר טובים.

דניאל - גם אם ההורים חושבים שהילדים תומכים בהם עדיין החיים שלהם הרבה יותר מורכבים. ילדים לא צריכים לדאוג לאוכל בבית. כשאתה ילד החיים הרבה יותר פשוטים כי ההורים דואגים לך.

אדיר - אם אתה תומך בילדים שלך איך זה יותר מורכב?

דניאל - זה הרבה יותר קשה לדאוג לילדים, החיים של המבוגרים זה לדעת חשבונות בנק, לזכור סיסמאות, לחשב את הכסף, לשים לב שלא קורה שום דבר לילדים, ביטוח, אוכל, כסף, מים, מזון...

תהל - מה הייתה השאלה?

[אופק  חוזר על השאלה]

מעיין - לאמא יש הרבה מטלות אבל גם לאבא. אמא מסדרת ואבא עובד, והם גם מתחלפים בתפקידים.

[אלרואי מתפרץ - גם אבות עושים דברים בבית]

אלין - יש אבות שגם עושים מטלות בבית, או שהם דואגים לילדים שלהם. ולגבי אלרואי - מעיין אמרה שגם אבות עושים את הדברים בבית.

רותם - את צודקת מעיין כי לא רק אמהות דואגות וגם לא לזה דניאל התכוון. הוא לא אמר שאבות לא עושים דברים...

אדיר - לא רק ההורים עוזרים בבית אלא גם הילדים.

ליאורי - יש אבא או אמא שהם עושים את כל המטלות והאמא או האבא מתפנקים על בן או בת הזוג.

אלרואי - גם אני עושה מטלות ומרוויח על זה כסף.

דניאל - אמרת שלא רק אמא עובדת וגם אני אומר את זה. והילדים עושים מטלות אבל המטלות של הילדים הרבה פחות קשות משל המבוגרים. מטלות זה לא רק כביסה, כל החיים זה מטלה אחת גדולה. ובגלל זה החיים של

מבוגרים יותר מורכבים, והזמן של ילדים עובר לאט-לאט, הזמן שלך מבוגרים עובר עוד יותר לאט כי לא כיף להם.

אדיר - גם הילדים עושים מטלות מורכבות, למשל לעשות כלים בלי לשבור כלום, שזה קשה.

אלין - יש ילדים שמכריחים אותם לעשות מטלות וגם יש ילדים שלא מביאים להם כסף עבור המטלות אלא הם עושים את זה כי הם אוהבים את זה.

מעיין - ההורים עובדים קשה מאוד בשביל הילדים. ולשטוף כלים זה קל.

[הדר - מנזה להחזיר את הקבוצה לטקסט]

רותם - אולי למבוגרים הזמן עובר מהר ולילדים לאט. כי מבוגרים הם לפעמים בגיל 60 ומעלה, הם מזדקנים יש בעיות בלב ואז מתים מאוד מהר. וכשאנחנו ילדים אנחנו מנצלים את הזמן וחיים את החיים.

תהל - כשאנחנו ילדים יש לנו פחות מחלות וכשאנחנו מבוגרים יש לנו יותר בעיות בגוף.

דניאל - אי אפשר לדעת אם לילדים זה לאט ולמבוגרים זה יותר לאט או שלמבוגרים זה מהר. [אופק מתערב - אבל הוא כותב שכשאתה ילד הזמן עובר לאט יותר, אז זה רומז לנו כשכשאתה מבוגר הזמן עובר מהר יותר].

כשאתה ילד זה יותר קצר מכשאתה מבוגר ולכן זה הגיוני שכשאתה מבוגר זה יותר איטי, ויכול להיות שהוא רומז את זה בטעות.

מעיין - לגבי מחלות - רק בגיל ממש מבוגר מתחילים לא לשמוע ולא לתפקד. אבל גם ילדים קטנים יש להם הרבה מחלות, כמו סרטן, אדמת וכו' - אז אני לא מבינה למה התכוונתם, אולי התכוונתם שהמבוגרים הולכים לאט.

רותם - למבוגרים יש יותר מחלות כי כשאנחנו מזדקנים הגוף נהיה הרבה יותר חלש. וכשאנחנו ילדים הגוף הרבה יותר בריא. בדרך כלל גוף של ילדים הרבה יותר בריא משל מבוגרים.

ליאורי - כשאתה קטן המערכת החיסונית שלך הרבה יותר חזקה וכשאתה מזדקן המערכת החיסונית שלך נחלשת ולא עובדת ויש יותר מחלות.

דניאל - הגוף נהיה יותר חלש כי המערכת החיסונית נהיית יותר חלשה.

מעיין - אני דיי מסכימה עם רותם - הם מקבלים את זה קשה מאיתנו, אבל למשל הקורונה, לפני שנה היו מאשפזים ממש.

אלין - כשאנחנו מבוגרים הגוף חלש. וגם בהתבגרות אוכלים סוכר והגוף נחלש כי זה לא טוב לגוף. ומנקודת המוצא של מאיר שלו הזמן של המבוגרים הולך יותר מהר והוא לא אץ ורץ, והזמן של הילדים חולף יותר מהר או לאט,לאט סליחה,

ויותר קורה להם דברים, וכמו שאמרו פו אי אפשר לדעת אם הזמן של המבוגרים יותר לאט או יותר מהר.

[אופק מסכם את הדיון, ומדגיש את החשיבות של להפריד בין הדעה שהטקסט מביע לבין הדעה שלנו. הטקסט כותב במפורש שבילדות הזמן עובר יותר לאט. אם אנחנו לא מסכימים איתו זה בסדר, אבל צריך לדעת בדיוק עם מה לא מסכימים ולמה, ולא לכפות את הדעה שלנו על הטקסט.]

ספרות (הדר) :

התכנסנו שתי הקבוצות יחד למפגש ספרות. הבאתי את אלתרמן שתירגם את ברמלי של צוקובסקי מרוסית. לפני שהתחלתי לקרוא הזכרנו איפה פגשנו את אלתרמן כמשורר לפני כמה שבועות. הקדמתי ואמרתי שמה מדליק מבחינתי ביצירה הזו זה המנגינה שיוצרות המילים שלפעמים שונו, החרוזים. הילדים הקשיבו לשיר-סיפור הלא קצר. זיו אמרה מיד שהיא אהבה. שאלתי אם היא רוצה להוסיף עוד משהו על האמירה שלה . היא לא רצתה. זה יפה בעיני.

לפעמים אוהבים ואין צורך להכביר מעבר לזה. קולות אחרים אמרו " לא הבנתי כלום". אני חושבת שפעם אמירות כאלה היו מלחיצות אותי. לא הפעם. לאט ובטוח פרקנו והרכבנו מחדש את החלקים ביצירה עד שהתגבשו לטקסט מובן.

התהליך היה שלהם. אני רק כיוונתי בשאלות. מבחינתי זה היה כיף. סיגל הוסיפה עוד בנוגע למוזיקה שנובעת מאיך שהמשורר בוחר להניח את המילים ונתנה דוגמא יפה משיר של ביאליק. משימת הכתיבה: כתבו חמישה צמדי חרוזים והשתמשו בהם כדי לכתוב סיפור קטן שכותרתו "אפריקה" . הילדים התמסרו בחשק לכתיבה.