יסודי בת ים 29.02.2024

שבוע מס׳ 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

ספרות:

היינו יחד שתי הקבוצות.  חילקנו את השירים הז"הב שכתבנו יחד בשבוע שעבר. מעטים שיתפו אותנו בקריאה בקול. המשכנו לספר שהבאתי "כמה טוב להכיר את מר ליר" שמו. סיפרתי על אדוארד ליר, צייר, מאייר, משורר שירי נונסנס שחי במאה ה19 וטייל הרבה בעולם. גם לארץ ישראל הוא הגיע. קראנו שני שירים שלו. דיברנו על מאפייני שירי אי-גיוון, על חריזה, על רוח השטות בהן, על האנשה. הילדים, אני מודה, התלהבו הרבה פחות מההתלהבות של אופק ושלי... בחלק האחרון קראנו פרק נוסף מבילבי. 

פילוסופיה:

(הדר הירש)

קראנו טקסט על צ'ואנג-טסה שחלם שהוא פרפר. כשהתעורר לא היה ברור לו אם הוא צ'ואנג טסה בחלום של פרפר או שהוא פרפר בחלום של צ'ואנג טסה.

השאלות שנכתבו:

למה הוא אומר שלהתעורר ולא לדעת באיזה גוף אתה זה נקרא שינוי צורה?

למה הוא רוצה להיות פרפר, כי הוא רוצה להיות חופשי?

למה מתכוונים בטקסט כשכתוב "בין צואנג טסה לפרפר בודאי יש הבדל"?

"שמח בעצמו ועושה מה שליבו חפץ". אני חושבת שהמשפט הזה אומר שהוא יעשה אותו פרפר.  מה אתם חושבים?

לא הבנתי מה הוא רוצה. הוא לא יכול להיות פרפר.  שישחרר. למה הוא רוצה להיות פרפר?

השאלה האחרונה קבלה הכי הרבה הצבעות. 

אלירז- מה יש לו עם פרפר? להיות פרפר זה מבאס. קודם אתה שבוע זחל מגעיל, אחר כך אתה שבוע סגור בתוך גולם ואז אתה פרפר דקה כי יבוא ילד בן שלוש וימעך אותך.

אלמה- זה מה שבני אדם עושים לפרפרים. הוא רוצה להיות חופשי.  פרפרים הם חופשיים. לעוף באויר זה כיף, לא?

נויה רביע- נכון. יכול להיות שרצה להיות חופשי, שלא יגידו לו מה לעשות

נויה כהן- אולי הוא רצה כבר למות. בני אדם הורגים פרפרים.  אולי הוא רוצה לחיות במקום צפוף כי בגולם צפוף. אולי הוא רוצה למות כי היו לו חיים רעים

דניאל- אולי הוא רוצה להיות פרפר כי פרפר זו חיה חופשית. הוא מחכה לחופש שלו. פרפר לא חיה הרבה זמן. מצד אחד הוא רוצה לחיות בחופש , מצד שני אולי רוצה כבר למות

נויה רביע- הו יוכל לעוף

אלמה לנויה כהן- למה את תמיד מגיעה למסקנות שאנשים רוצים למות. אני שואלת את זה מתוך דאגה לך

נויה כהן- למה שארצה למות? אחותי מתה.

היינו קצת בהלם, אני לפחות. זה היה מפתיע ולא צפוי. הצטערתי ושאלתי איך ומתי אחותה של נויה נפטרה. מסתבר שנויה לא הכירה אותה. היא נפטרה בגיל 8, לפני שנויה נולדה. שמה היה ספיר. אם הבנתי נכון היתה חולה.

דניאל- יש הרבה אמונות טפלות שקשורות במוות. המוות זה סימן שאלה. אף אחד לא חזר משם לספר לנו על איך זה למות. כולנו נמות. זה מעסיק הרבה אנשים

אלירז- האם בנאדם שמת יכול לתת סימנים למי שחי?

אלמה- סיאנס זה דבר שטותי. תמיד יהיה געגוע למי שנפטר חס וחלילה.  גם לי קרה כמו לנויה שסבתא שלי נפטרה.  לא הכרתי אותה. אבא שלי מספר לנו עליה הרבה. זה מעניין אותי. אני כבר לא אכיר אותה כי היא נפטרה. אני מרגישה חוסר במשפחה. סבא שלי מבוגר. אני דואגת לו

נויה כהן- אני רוצה לענות לאלירז. לא. יש לי ניסיון.  מי שמת לא יכול לדבר אליך אבל הוא יכול לשמור עליך

נויה רביע- מי שמת יכול לשמור עליך מכל מיני מעשים שקורים, להיות איתך תמיד. קרה לי שסבתא מתה שהייתי תנוקת

דניאל- בנאדם שמת יכול לתת סימן לחיים. זה נקרא מלאך שומר. סבתא אמרה לי שאין דבר כזה סיאנס כי אין דבר כזה רוחות

אלירז - מתחיל לספר סיפור שהוא ממציא על סיאנס. מנסה להצחיק

נויה רביע- לדעתי לזמן רוחות רפאים זה בלתי אפשרי כי הם מתים. אי אפשר לדבר איתם.

נויה כהן- חושבת שרוחות אפשר לראות.  לא לראות לראות.  תיכף תבינו

אלמה- למה אתם מדברים על רוחות כשהנושא הוא  פרפרים? אם תסתכלו על פרפר ברחוב מיד תחשבו על מות?

דניאל- פרפרים זה נשמה של בנאדם.  ככה אמא אמרה לי. זה לא נכון.  פרפר הוא יצור בפני עצמו. לאלמה- אם הייתי רואה פרפר ברחוב הייתי חושבת על מוות. פרפרים מזכירים נשמה, כמו נשמה חופשית של בנאדם

אלירז לאלמה- אם היה לי פרפר והוא היה מת אחרי חצי דקה אז אני אחשוב על זה שהוא יכול למות אחרי חצי דקה

נויה כהן- כל פעם שאמא רואה פרפר אז היא אומרת "הנה ספיר" כי הסבירה לי שפרפר זה נשמה.

הדר- ומה קורה שאמא שלך רואה שני פרפרים?

נויה כהן- לא יודעת

אלירז- אז שני הפרפרים מסתכלים אחד על השני. הם שניהם ספיר והם לא מבינים על מה או על מי הם מסתכלים

נויה רביע- יש פרפרים שהם באמת נשמה. כשמישהו מת אז הוא יכול להפוך לנשמה שיכולה להיכנס, לבוא, ללכת, לראות אותנו. כן, בפרפרים יש נשמה

דניאל- לדעתי יש תקשורת עם אלוהים.  פעם ביקשתי מאלוהים שיתוף לי סימן ושאבחר למועצת תלמידים.  לא נבחרתי. אם היה קורה ההיפך אז הייתי מאמינה

תם הדיון המרתק שלנו.

(אופק נגאר)

קראנו קטע קצר של ג'ואנג-דזה, פילוסוף דאואיסט - "חלום הפרפר". קטע שבאופן רגיל מתייחסים אליו כמבטא את הספקנות של ג'ואנג-דזה לגבי ידיעת האמת. השאלות שנשאלו: האם הפרפר חולם? מאיפה פרפרים מכירים אותו? למה הוא מתכוון "חלומו של הפרפר" אם ג'ואנג-דזה הוא זה שחולם? למה ג'ואנג-דזה חלם שהוא פרפר – חיה קטנה שחיה רק 24 שעות – ולא חיה אחרת חזקה יותר? השאלה האחרונה נבחרה.

ירין – אולי הוא בחר את זה כי הוא רוצה לחיות רק 24 שעות. אפילו שפרפר לא באמנת חי 24 שעות אלא שבוע וחצי. אז בעצם, אולי הוא רוצה לחיות כמו פרפר, להתעופף. זה מסר על החיים, חלומות.

אמה – אולי החלום רצה לשדר לו מסר. אולי הוא בעצמו פרפר שחולם באמת שהוא ג'ואנג-דזה שחולם שהוא פרפר.

עדי – אולי הוא רוצה לחיות, אבל למות מהר וגם לעוף. לפעמים אנשים רוצים למות באמצע החיים שלהם, מקצרים תהליכים.

מאיה – הוא יכל גם לבחור בחיה שעפה וחיה יותר מפרפר, כמו נשר.

ירין – פרפר מתעופף באופן חופשי לאן שהוא רוצה ללכת. יש בהם נשמות [של אנשים שמתו], הם מבקרים בבתים של מי שהיו משפחה שלהם [בגלגול הקודם].

אדם – למשל אם הוא חי 24 שעות, ונגיד שהוא חושב שזה כמה חלומות – אז הוא [ג'ואנג-דזה] בחר בפרפר ואז [הוא] יכול לבחור בחיה אחרת.

מאיה – אולי הוא רוצה להישאר פרפר בכל החלומות שלו, הוא לא חייב להיות חיה אחרת.

עדי – התכוונתי שאולי זה מסמן משהו על מישהו שנפטר שרוצה לבדוק מה שלומם של המשפחה שלו.

אופק – יש לנו כל מיני הנחות מקדימות כשאנחנו קוראים טקסט, למשל שפרפר חי 24 שעות. אבל הוא לא אמר את זה בטקסט, ואני גם לא חושב שהוא ידע כמה זמן חי פרפר כשהוא כתב את זה. אז איך ג'ואנג-דזה חושב על פרפר – למה הוא בחר בפרפר ולא במשהו אחר?

אמה – אני חושבת שבבוקר למחרת הוא פגש את הפרפר והוא נכנס לו לעין ומת.

אופק – יכול להיות, אבל זה כבר חוץ-טקסטואלי, לא כתוב על זה בטקסט [הסבר קצר על פרשנות טקסטואלית, קונטקסטואלית, ביוגרפית...].

מאיה – הפרפר שמח מעצמו, הוא לא עצוב שהוא חי קצת זמן.

אדם – אולי הוא אוהב פרפרים ואבא שלו היה פרפר.

ירין – פרפר [הוא] חיה שמחה, עושה מה שהלב שלה רוצה. אם הלב של הפרפר רוצה להופיע למישהו בחלום הוא עושה את זה.

אופק – זה עושה אותו שמח לחלום על הפרפר?

עדי – [זה עושה אותו] שמח כי הוא רצה בעצמו להיות ככה כמו פרפר.

מאיה – יכול להיות שהוא רוצה להיות גם חיה אחרת. חלומות יכולים להשתלט כמו סיוט.

אמה – הוא יכול לקום ואז הסיוט מפסיק, ורשום שהוא "לפתע הקיץ משנתו" – כנראה משהו קרה בחלום [שהעיר אותו].

אדם – כל אחד בוחר לעצמו את החלומות לפי היום שלו. אם היום שלך טוב החלום שלך יהיה טוב, זה פילוסוף אמר. [אופק – מי?] לא זוכר מי.

מאיה – לגבי אמה, אם יש סיוט קמים ממנו.

עדי – פעם רציתי לחלום על חלום ובסוף חלמתי עליו. חלמתי על בובספוג. וגם פעם חלמתי על סדרה וחשבתי שראיתי אותה במציאות.

מאיה – גם לי זה קורה שאני חולמת דברים ואז זה קורה.

אופק – גם לי.

ירין – בפרק האחרון של [?] דמיינתי בראש מה יקרה, ואז בדיוק זה מה שהיה.

אמה – אבל דמיינת, לא חלמת.

ירין – חלום זה דמיון, זה מופיע בראש.

פה הסתיים הדיון. בסופו מאיה אמרה שהיה משעמם. היא אמרה שלקחתי את השאלה שלה (זו שנבחרה) והפכתי אותה למשעממת. אמרתי לה שרק ניקיתי את השאלה שלה מההנחות המקדימות שהיו גלומות בה, ותשובתה הייתה: "לנקות זה משעמם". באותו רגע קיבלתי את זה כפידבק שלילי, זה ערער אותי: חשבתי שאולי עשיתי טעות כשהתערבתי בדיון. אבל בדיעבד אני רואה שההתערבות שלי הייתה עדינה, והעלתה את הדיון (אפילו אם רק לרגע) לרמה מושגית יותר, פחות ספקולטיבית, וגם פחות אמפירית-עובדתית "כמה זמן חי פרפר". ואכן דיונים פילוסופיים-מושגיים הם לעתים קרובות משעממים ויבשושיים (אני נזכר בכל המאמרים הפרשניים המשמימים שקראתי...): הרבה יותר כיף לפנטז על "אולי-ים", וכמו פרפרים להתעופף בדמיון הספקולטיבי, חופשיים מחוק-האב המסרס של המושג, של הסדר הסימבולי. בה בעת, כיף גם להכות שורש באדמת האמפיריות, העובדתיות, להראות שאתה יודע שפרפר למעשה חי שבוע וחצי ולא 24 שעות. בין הדמיון הספקולטיבי לבין האמפיריות העובדתית, הניתוח המושגי הוא כנראה המשעמם ביותר. לכן אם היה משעמם, אולי זה דווקא סימן טוב.