מכללת אורנים 10.05.2026

שבוע 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון

מהסיבה הישנה והטובה יחסית (מחלות, לא מלחמות), נאלצנו ברגע האחרון להיפגש – קשה אפילו לכתוב את זה – בזום. אבל, בפורמט שעיקרו שילוב של עבודה עצמאית ושיחות אישיות נכונה לנו בכל זאת הפתעה משמעותית לטובה. 

פתחנו במצגת ההולכת ומתארכת שלנו שמלווה את העבודה על המסות. המצגת מזכירה את השלבים שכבר עברנו בכל פעם שאנחנו מספיקות לשכוח, ובכל פעם שהיא נפתחת מתווספים לה שקפים חדשים. המפגש הנוכחי הוקדש לחיפושים בשני שלבים: 1. שלב האסוציאציות: איסוף חומר מסוגים שונים (טקסטים מספרות ומפילוסופיה, יצירות אמנות, סרטים, הצגות, נתונים) שנוגעים כל אחד לשאלתה שלה. 2. מיקוד בטקסט או יצירה שבהם ארצה להתמקד במסה שלי.

התלמידות נשלחו לחיפושיהן ולהשלמותיהן בתהליך הכתיבה, והוזמנו בתורות, לפי סדר כלשהו, לשיחה עם יעל ועמוס, שבה חשבנו על כל מסה אישית בשלושה. השאלה של כל אחת הייתה הזמנה קטנה לחיפוש עבור כל אחד ואחת מאתנו מראש ותוך כדי השיחה. המצלמות נפתחו, המבטים ניבטו והיה איזה ריכוז משותף ומשמח, מאמץ של היזכרות ושיטוט של דימיון – לאן זה עוד יכול להגיע. היה כיף לשמוע את התלמידות ולזרוק רעיונות יחד, והייתה הרגשה של התקדמות. בתום הפגישות ציידנו את התלמידות במגוון של טקסטים והפניות, וכתבנו לעצמו את הטעון חיפוש נוסף. מגבלות המדיום, הגוף והנפש נכחו כל העת, אבל גם פינו מקום לעוד דברים שיבואו.

בכיתה יא' של ענבל המאירי ועומר בן דוד

אחרי 5 דקות של כתיבת רצף, התכנסנו לקריאת המשך הסיפור "שריפת אסם". בחנו את תהליך החניכה של סארטי, הדמות היחידה שעוברת שינוי ומתפתחת באמצעות האירועים החיצוניים של מעשי האב. עמדנו על האירועים שעוזרים לסארטי לגבש את זהותו - המשפט הראשון שנערך לאב ומראה האחוזה של מייג'ור דה ספיין, על הקונפליקט הפנימי שלו - בין נאמנות לאמת וצדק ובין הנאמנות לאב ולמשפחה, וגם על האופן שבו האב, שנאמן לעקרונותיו משמש גם מודל חיקוי לסארטי, שכמוהו, בוחר גם הוא לפעול עפ"י העקרונות שהוא מגבש לעצמו. העלינו אפשרויות לקריאה קאנטיאנית בסיפור - אמיתי אמר שהבחירה של סארטי מנותקת מהרגש שלו למשפחה ומתבססת על עקרונות לוגיים של מוסר, שמנותקים ממחשבה על התוצאה - שהוא נשאר לבדו בעולם. שירה אמרה שהבחירה המוסרית של סארטי היא מעשה אוטונומי שנובע מהכרה בערך הפנימי של המעשה הנכון ולא מאינטרסים חיצוניים. יצאנו גם לתרגיל כתיבה קטן בעקבות הסיפור - לתאר דימוי חזותי ואת האפקט שלו על המתבונן בו, וניסינו לכוון את הבחירה כך שתתאים לעבודות הסיום. יערה בחרה שדה קרב, שירה - תצפית מהר שלמה, דנה - פוסטר של סרט אימה שראתה בילדותה, שלמרות שאחותה ניסתה להסיט את מבטה ממנו, היה חוזר אליה בחלומות. הילה - עץ בחצר הבית בשעת שקיעה. 

בחלקו השני של השיעור חזרנו לשאלות שהתגבשו בשבוע שעבר כנושאים לעבודות. בחנו ביחד את השאלה שהציעה אלה - האם הזיכרון מושפע מחלומות? - וניסינו לנסח אותה ביחד כנושא ממוקד לעבודה תוך בחירה של הפילוסוף והיצירה הרלוונטיים לה (בחרנו ביחד - "רצ'יטטיב" ודקארט) וגיבוש ראשוני של תוכן העניינים (העלינו אפשרויות "ענייניות" - כמו: 1. טיעון החלום של דקארט. 2. החלום של טווילה. 3. קריאת החלום של טווילה עפ"י דקארט - וגם אפשרויות "יצירתיות" יותר, כמו בחירה של ציטוט מתאים מתוך הטקסטים). המשכנו עם עבודה עצמאית - של פיתוח השאלה, בחירת הטקסטים וכתיבת תוכן עניינים. 

בכיתה יב' של נגה וייס ויונתן דיין

נותרו לנו ארבעה מפגשים עד סוף השנה, ורצינו להקדיש את מרביתם לקריאה, למחשבה על מדוע קוראים ואיך קוראים. הבחירה במסות נראתה מתבקשת נוכח העירוב שהן מציעות. בראשון קראנו את המסה של המסאית והסופרת האוסטרלית רבקה גיגס ׳נפילת לוויתן׳, מעין קריאת הכנה לקראת עיסוק במסה ׳כבדה׳ יותר בהמשלה ככל הנראה ׳לירות בפיל׳. לפתיחת הקריאה התחלנו עם ההקשר המיתי המתבקש, עם הלווייתנים השונים שהם עצמם מכירים מתוך התרבות: יונה, פינוקיו, מובי דיק. על החיפוש אחר ׳ישות׳ הלוויתן התעכבנו, שכן גיגס מציעה גרסה משלה שכמו מקוננת על היחלשות מיתוס הלוויתן או השתנותו, דרך סיפור גוויעתו האיטית של לוויתן שנחשף לחופי אוסטרליה. כמו אצל מלוויל, גם גיגס נעה בין האישי, המדעי, והמיתי, ומוסיפה מימד של שאלות אקוסופיות ראויות ומעניינות. הקריאה והשיחה נפרסו על פני שני חלקי המפגש. בעוד שמרבית התלמידות התעניינו והגיבו, עדיין נותר טעם חמצמץ של תרבות שיחה לא מספיק פתוחה ואוהדת. קיווינו, ועדיין מקווים, לסיים בגבהים רעיוניים עם כיתה בשלה, אך לא בטוח שהתקווה תיענה.