מכללת אורנים 19.10.2025

פתיחת שנה בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון

אחרי התכנסות נעימה ומשמחת, מצוידות ב"פנזינים", התמקמנו נרגשים בכיתה. הכל חדש חדש: הפורמט, המחברות, התלמידות.ים, המורים.ות. עשינו סבב היכרות של שם, מקום מגורים ו"תקראו לי כש..." (משהו שאני אוהב לעשות/ משהו שאני טובה בו). כתבנו לעצמנו למי לקרוא מתי.

פיזרנו פתיחות בחדר: משפט פותח או שניים בשלל יצירות. התלמידות.ם בחרו מבין הפתיחות וסיפרו למה שמו לב בפתיחה שבחרו (היו שם בין היתר: "שמיים" ו"סוף והתחלה" של ויסלבה שימבורסקה, "שלא תבינו מילה" של סמי שלום שטרית, "פיסת זמן" של אידה פינק. משפט הפתיחה של "אנה קארנינה" הצית דיון כמו מעצמו). היה ניסוי קטן בתגובות אינטואיטיביות לאופן שבו יצירות שונות מתחילות, והתחלנו לתת מילים למה שהובן בחוש. אחרי ההפסקה אספנו את הקצוות ודיברנו על ההתחלה שלנו בדרך רוח.

מכאן עברנו לדבר על אפשרויות שונות לענות על השאלה מהי פילוסופיה. בצד הפירוש המילולי, אהבת החוכמה, עלו מהתלמידים/ות תשובות שונות ומגוונות, כמו: צורת מחשבה שמובילה לדיון ולריבוי דעות, משהו להיאחז בו, ללכת משאלה לשאלה ולחזור לבסיס, עיסוק במשמעות החיים, וגם – הניסיון לענות על שאלות שאין עליהן תשובה. כדי לא להזניח את הקריאה, אחרי הדיון בעל פה, קראנו יחד קטע קצר של קיקרו שמספר על פיתגורס שלפי המסורת היוונית, היה הראשון להגדיר את עצמו כפילוסוף. הפילוסופים, לפי פיתגורס, הם מי ששומרים על פליאה תמידית כלפי העולם הזה, והעמדה הבסיסית שלהם היא של צופים באירועים, בניגוד למשתתפים או מתחרים. בחלק האחרון של השיעור התלמידות.ים שאלו שאלות על השנה ונגה עזרה לנו לענות, כך שלמדנו גם אנחנו.

בכיתה יא' של ענבל המאירי ועומר בן דוד

את המפגש הראשון פתחנו בהיכרות, בינינו ועם רשימות כאפשרות למהלך ספרותי (ובשיעור הבא - נמשיך איתן כאופציה למהלך פילוסופי ומחקרי). התחלנו במאה ה-10, ביפן, עם "ספר הכרית" של סיי שנוגון, בת לווייתה של הקיסרית, שכתבה מאות רשימות נהדרות שקראנו ביחד מתוך המקראה החדשה שלנו כמה מהן (דברים שאינם ניתנים להשוואה, דברים שנואים, דברים שמרעידים את הלב, דברים אלגנטיים), ובעקבותיהן הצענו קטגוריות רבות ונוספות שכל אחד מאיתנו בחר מתוכן חמש, וכתב כחמש אפשרויות לכל אחת מהן. ערכנו סבב שבו כל אחת הקריאה פרט אחד מתוך רשימה שבחרה, ויצא סבב פואטי ומקרב (למשל, תחת הקטגוריה "דברים שאני אוהב.ת אבל במידות קטנות" עלו לילה קריר, קלישאות, שדות תעופה... בקטגוריה של "דמויות שהייתי רוצה לפגוש לקפה", עלו קרל מרכס, וגם שפע של דמויות מ"אווטאר כשף האוויר", וב"דברים שגורמים תחושת לכלוך" מישהי מאיתנו הציעה - לספר סוד לא שלי). אחרי ההפסקה הצגנו בקצרה את מה שצפוי לנו בשנה הקרובה, את הדרך שבה אנחנו תופסים את החיבור (הטבעי בעינינו) בין הפילוסופיה לספרות, נענינו לבקשה קולקטיבית למדי לשלב מחזה בתכנית הלימודים (מסתבר שיש בינינו לא מעט תלמידי מגמת תיאטרון), והמשכנו עם רשימות ספרותיות - הפעם של ז'ורז פרק, חבר קבוצת האוליפו, שבעקבות היכרות עם פרויקט הזיכרון של הצייר ג'ו ברנרד, קבע חוקים למשחק הזיכרון הזה, שהפך למודל למשחקי "אני זוכר". קראנו קטעים מתוכו, דיברנו קצת על המשותף העולה מהמשפטים הקצרים (התלמידים זיהו מאפיינים של זמן ומקום, רגשות שעולים מהמבנה הכביכול סכמטי...), וכתבנו גם אנחנו עשרה משפטים שמתחילים ב"אני זוכר.ת". מי שרצה שיתף, וכל אחד מאיתנו בחר משפט אחד ששלח בווטסאפ הקבוצתי, ליצירת טקסט פואטי משותף. ובזמן שנשאר - כל אחד בחר זיכרון אחד והרחיב אותו, עם כמה שיותר פרטים ריאליסטיים. לאחת מאיתנו אפילו יצא סיפור קצר :)

בכיתה יב' של נגה וייס ויונתן דיין

בתחילת המפגש פרשנו בפני התלמידים והתלמידות את תכנית הלימודים לשנה הקרובה, שהיא גדושה ומדודה. לפי התכנית, לפני שנתחיל את תקופת הלמידה לבגרות במטאפיזיקה, נקדיש שלושה מפגשים ליחידת בחירה העוסקת במושג "אותנטיות", בספרות ובפילוסופיה (שתי תמות נוספות ביחידת הבחירה ילמדו לאחר הבגרות: על האהבה ועל הנשגב). 

בחרנו לתחום את שלוש התמות שלנו (אותנטיות, אהבה, והנשגב), תחת מטריית המאה ה - 19 הארוכה - זו המתחילה למעשה עם המהפכה הצרפתית ב 1789 ומסתיימת עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה, ב 1918. לאור תוכנית זו, הקדשנו את מפגשנו הראשון להכרות מבואית עם המאה ה-19.

תחילה דיברנו על תהליכים פוליטיים שאפיינו אותה: התפתחות התודעה הלאומית, מהפכנות פוליטית ותהליכי דמוקרטיזציה מדורגים. בהמשך, הצגנו תהליכים פסיכו-סוציאליים רחבים: חילון, האמונה בקידמה וסדקיה, וזרמי הרומנטיקה והנאורות. חתמנו את המבוא התמציתי עם קווים כללים לתזה המרכזית של הגל בפנומנולוגיה של הרוח, על ההיסטוריה של האמת, על היותה מבקשת להכיר את עצמה דרך ההיסטוריה האנושית, ותפקידה של הפילוסופיה בתוך כך.

לאחר ההפסקה פצחנו בקריאת הנובלה "בין לילה ובין שחר" מאת יהושע קנז, שתמלא את כל השיעורים הקרובים, תוך יצירת הקשרים בינה לבין הרעיונות הפילוסופיים שנלמד בד בבד. מיד עם תחילת הקריאה מצאנו קשרים למאפייני המאה ה -  19 עליהם דברנו לפני ההפסקה: "בין לילה ובין שחר" הוא משפט הלקוח משירת אלתרמן (עוד נעסוק בהקשר הזה) שמופיע גם בתוך הסיפור עצמו (עמ' 71). הבחירה בשם זה מתאימה למאפייני הזרם הרומנטי באמנות המאה ה - 19, בין היתר אותה היקסמות משעת הדמדומים, שבהם מתמוססים הגבולות, ומתרחשים שינויים דרמתיים בטבע ובאופן מטאפורי גם באדם. האור בשעות ה"בין לבין" הוא אור מלא מסתורין והטבע טומן בזמן הזה סכנה והבטחה גם יחד. 

המשכנו לקרוא: הנובלה מתחילה עם ביקור אבלים של "הוועד" חמישה בני נוער מה"מושבה" (אריק, אלי, נעמי, רחל ודמות המספר) בביתו של פסח, בן כיתתם, שאמו נפטרה. פסח גר בבית אחוזה ישן, בלב פרדסים, בפאתי המושבה. המספר אומר כי הבית נבנה על ידי "מיליונרים" שבנו אותו על מנת להתפרנס מהפרדסים, אבל נטשו אותו כשפרצה מלחמת העולם, ומאז מתגוררים בו קרוביהם העניים, בני משפחתו של פסח. כאן עצרנו את הקריאה, כי החל ויכוח אם מדובר במלחמת העולם הראשונה או השנייה. התעכבנו לא מעט על השאלה הזו. רמזים על כך שעלילת הסיפור מתרחשת בארץ ישראל יש למכביר: השמות העבריים, המושג "מושבה" והמושג "פרדס". אבל האם עלילת הסיפור מתרחשת בזמן שבין שתי מלחמות העולם, או שמא עלילת הסיפור מתרחשת אחרי מלחמת העולם השנייה? כדי לענות על השאלה הזאת יש להתקדם בקריאה (בהמשך אכן מתווספים פרטים שממקמים את העלילה בשנות החמישים, לאחר מלחמת העולם השנייה). 

התלמידים, בחדות אופיינית, קלטו את הייחוד בבחירתו הפואטית של קנז לספר את הסיפור בגוף ראשון רבים. הם גם הבחינו באופן שבו אותו מספר בגוף ראשון רבים, נצמד כל פעם לתודעה של דמות אחרת, עד כדי שנדמה כי הוא בעצם "מספר כל יודע" ולא מספר בגוף ראשון. עצרנו את הקריאה בעמוד 12, בסוף הפיסקה המתארת את פסח, שבה עובר המספר, באופן מפתיע, לדבר בגוף ראשון יחיד ואומר משפט שכולו רומנטיקה צרופה: "באותו רגע חשתי בו משהו חדש: המוות שעבר בביתו כמו טבע עליו איזה אות מסתורי, שפך עליו אור מסוים של נוכחות אחרת" (עמ' 12).