מכללת תל-חי 03.11.2025

שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

מפגש שלישי, מתחילה להיווצר הרגשה של קבוצה. יש פנים מוכרות, חיוכים, אפילו פטפוטים בין התלמידות שצריך מדי פעם לבקש שקט.

התחלנו בסבב שמות וסיפורי שמות כדי להתחיל להכיר יותר לעומק.

המשכנו בתרגיל שהיה קצת מאתגר - התלמידות התבקשו לכתוב אילו שאלות היו עולות בדעתן אילו היו נוחתות בכדור הארץ ומנסות להבין איך הדבר הזה עובד. המשימה תפסה כיוון שונה משתכננו ונאלצנו למקד אותן פעם אחר פעם. לבסוף קיבלנו שאלות מעניינות כמו איך יש צבעים? האם אני שונה מכולם? מי אני? 

המשכנו בקריאת הקטע "כל זה - מהו?" שכתב ג'ואנג דזה, הפילוסוף הסיני. ניסינו לעורר אצל התלמידים את הפליאה והסקרנות שחוו הפילוסופים הראשונים, כשהתחילו לשאול שאלות ולא הסתפקו יותר בסיפורים, במיתוסים ובאגדות. 

לאחר מכן סיוון חיברה את המחשבה הפילוסופית הראשונית אל תאלס והסבירה את אמירתו כי הכל מים. ניסינו להתחבר למחשבה הזאת מתוך ההבנה שלנו היום.

לאחר ההפסקה קראנו את הסיפור "סיפור אסור" מאת אלכס אפשטיין, בו אחת ההתרחשויות עוסקת בילד שכותב סיפור על קין שרוצח את אלוהים. דיברנו על שבירת המיתוס, שאלנו למה מתכוון סיפור שמנפץ את התבנית המוכרת ודנו בכותרת של הסיפור. 

לאחר מכן חילקנו את הכתה לזוגות, שכל אחד מהם קיבל רעיון עליו היה צריך להמציא מיתוס או סיפור שיסביר אותו, כמו למשל את רעיון הזמן, את האמונה באלוהים, את הצורך בחוקים. התלמידות עבדו יפה והקריאו סיפורים מלאי דמיון.

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

השבוע היינו בהרכב מלא וזה היה זמן טוב להשלים פערים לאלו שחסרו. עשינו תזכורת לשיח המדובר בתרבות יוון וקצת רקע על האודיסאה ועל המפגש של אודיסאוס עם הקיקלופ.

בהמשך קראנו יחד את תחילת שיר תשע עשרה. דיברנו פנלופה ואיזו דמות מתוארת באליאדה, מה הן תכונותיה העיקריות (נאמנות). דיברנו על התמה של האישה המחכה, על הפאסיביות והקושי בלחכות. הם קראו את בקבוצות את הסיפור הקצר "האריג של פנלופה או מי מרמה את מי" של מונטרוסו וענו על שאלות. הטקסט החזיר אותנו לדבר על תרבות קאנונית ועל כך שאמנים יכולים להתייחס אליה במישרין ולצאת מנקודת הנחה שהקוראים מבינים במה עסקינן. הפרשנות של מונטרוסו הופכת את הסיפור ואת האישה לאקטיבית ומרכזית. היו שאהבו את הפרשנות הראדיקלית והיו שפחות אהבו.

השיעור בפילוסופיה התחיל עם השוואה בין מסע הגיבור של אודיסאוס למול מסע הגיבור של סוקרטס – בעוד שאודיסאוס במסע לביתו, סוקרטס במסע לגילוי האמת. בעוד שאודיסאוס חווה קרבות והרפתקאות, "הקרבות" של סוקרטס הם בשיחה ודיאלוג בכיכר השוק. לבד מהשוני, שניהם חכמים וסקרנים ושניהם מציגים דרך אחרת להתמודד עם מצבים קשים וסכנת מוות.

כפי שאודיסאוס ניצל את ערמומיותו לברוח ממערת הקיקלופ, בשיעור הפילוסופיה התחלנו ללמוד את הדיאלוג "קריטון" כדי לראות כיצד סוקרטס פעל כאשר הגיע לסכנת חיים שלא-בצדק. ביצענו חזרה קצרה על המתודה הסוקרטית שלמדנו ב"מנון", ולמדנו על אופיו ודרכיו של סוקרטס כפי שמשתקפים ב"אפולוגיה" (מצד אחד קצת מזלזל וחצוף ומצד שני נאמן לעקרונותיו), כל זאת כדי להתחיל לדון בשיעור על נושא הצדק והציות לחוק, כפי שמופיע בדיאלוג "קריטון".

התלמידים קיבלו לקרוא בזוגות את תחילת הדיאלוג, תוך מענה על שאלות מנחות. השאלות המנחות הראו לנו שהמרחב התרבותי היווני נוכח לא רק באודיסיאה אלא גם בסיפוריו של אפלטון על סוקרטס. התלמידים הציגו כי קריטון מבקש מסוקרטס לברוח מהכלא, בין היתר, בגלל האופן המביש בו הוא עצמו ייתפס בציבור. אך סוקרטס משיב כי אין להתייחס לדעת הקהל אלא להקשיב רק לעקרונות המנחים שאדם גילה בשיקול-דעתו בלבד. זה כל מה שהספקנו בשיעור, ובשיעור הבא נמשיך לעסוק ב"קריטון" ובתפיסות המוסריות שהוא מעלה (דוגמת - אין להשיב על עוול בעוול).

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

כבר בקיץ התלמידים התחילו את תהליך העיסוק במסות. אלעד ביקש מהם לבחור נושא לכתיבה ואף העביר להם חומרים ראשוניים כדי שיוכלו לקרוא מעט ולהעמיק את ההבנה שלהם בנושא שבחרו. כל תלמידי הכיתה בחרו נושא לכתיבה ואתמול התחלנו בתהליך עצמו.

     אלעד פתח את השיעור בהצגה כללית של הסוגה – המסה. קראנו מסה (איך לא?) של ארנה קאזין, שם דבר בתחום כתיבת המסות והנחיית כתיבה בעצמה, 'איך לחיות' ומתוכה עלו מאפייניה העיקריים של הסוגה הזאת. דרך הקריאה במסה התלמידים הבינו מעט יותר לעומק מה משמעותה של המסה ומה מבדיל אותה מסוגות אחרות. תוך כדי הקריאה, התוודעו גם לשמו של "אבי הסוגה", מישל דה מונטיין, אותו נפגוש בחלק הפילוסופי של השיעור.

     לאחר הקריאה עברנו לחלק המעשי. פתחנו מחברת...כל תלמיד כתב את הנושא שבחר בתוך שמש אסוציאציות והתלמידים קיבלו 10 דקות לכתיבת כל האסוציאציות שעלו בהם בנוגע לנושא שבחרו. באופן זה, התלמידים קיבלו המחשה מיידית לכל התחומים והנושאים האפשריים לכתיבה אשר נוגעים לנושא שבחרו. כהמשך למתודה זו, קיבלו התלמידים 20 דקות נוספות, אך הפעם התבקשו לכתוב במשפט אחד 5 סיפורים אפשריים שהם יכולים להיזכר בהם, שיהוו אפשרות לכתיבה או להרחבה ואולי ישולבו במסה שלהם בהמשך הדרך.

     באופן זה, המשימה המאוד רחבה ועמומה הזאת – כתיבת המסה – הפכה להיות הרבה יותר מוחשית ומוגדרת, אפשר לגעת בה או להבין אותה, ונוצר הבסיס עבור התלמידים להמשך כתיבה בשיעורים הבאים.

      את החלק הפילוסופי פתחנו עם אותו סיפור סיני שקראנו בשיעור שעבר: בחיים הטוב הופך לרע, הופך לטוב וחוזר חלילה. לא ניתן לשפוט אירוע ברמה הערכית עד ש...אולי עד המוות?

משם עברנו להשלמה, מנקודת מבט פילוסופית, להבנה שלמה של סוגת המסה. התחלנו בשאלה 'מהם מאפייניה של הכתיבה הפילוסופית?'. ראינו שכתיבה פילוסופית מתאפיינת בסדר וארגון רעיוני, חתירה לאמת אוניברסאלית או אמיתות כלליות ומחויבות לצורה הטיעונית-לוגית. עם מאפיינים אלו ניגשנו לקרוא את ביקורת הספר שיצאה בעקבות הוצאתו לאור של התרגום החדש (דאז...) של 'המסות' למישל דה מונטיין. התמונה שעלתה מן הביקורת היא של כתיבה פילוסופית ייחודית, כזאת שאיננה מחויבת לצורה הלוגית, כזאת שחותרת להבנה עצמית ואמת אישית וכזאת שנעה על זרמי החיים על התווך בין כתיבה ספרותית לפילוסופית.

     הרקע הונח, ניתן עכשיו לגשת ולקרוא במסה הפילוסופית עצמה: מישל דה מונטיין 'אין לשפוט אם היינו מאושרים אלא לאחר מותנו'. שוב אותו נושא מתחילת השיעור אך באופן שונה לחלוטין: מיתולוגיה, שירה, פילוסופיה, הגיגי חיים וניסיון. הכל מתחבר יחד להעביר מחשבה, רעיון, מבלי להתחייב לנכונות הכללית. מושגים של טוב ורע, אושר, חיים ומוות מתכנסים יחד בתוך חוויה אסתטית של כתיבה. עם טעימה ראשונית זו של המסה הפילוסופית סגרנו את השיעור.