יסודי בת ים 30.12.2021
- דרך רוח
- 29 בדצמ׳ 2021
- זמן קריאה 5 דקות
שבוע 11 של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. זה מה שהתרחש אצלנו בחמישי האחרון:
הדר הירש:
פילוסופיה:
הזכרנו את המפגש הקודם (קהלת ג') והתחלנו בזה החדש בציור של דאלי. לא הכברתי מילים. הילדים כתבו שאלות:
למה יש בציור חור שחור? מה זו החיה הלא מוכרת? למה הצייר בחר לצייר שעונים? מה הדברים בכחול? למה השעונים נוזלים? מה השעה בשעון? למה הציור יפה?
תלינו את השאלות, טיילנו ביניהן. השאלה שנבחרה: למה הצייר בחר לצייר שעונים?
אורי: אולי אהב שעונים
אלרואי: חובב שעונים
ליאורי: מדבר על זמן
אור: באמת מדבר על זמן. הזמן שלו כאילו נוזל
עדי: תמיד הוא חייב לדעת מה השעה
דניאל: אולי רצה לדעת בדיוק מה השעה
אורי: היה צריך אם כך לצייר שעון רגיל, לא נוזל
ליאורי: זמן נמס
שני: אולי ככה הוא מדמיין שעונים
אור: כל טיפה בחיים שלו נוזלת
אלרואי: אולי הוא מוכר שעונים
ליאורי: אולי הוא חסר תחושת זמן
שני: צייר שעונים כדי להוסיף עניין לתמונה
ליאורי: שעון הוא מוצק
אורי: אולי שרפו את השעון
אני: יש ביטוי כזה, לשרוף זמן
אלרואי: יש 24 שעות ביממה. יש לך שיעורים אבל אתה רואה טלוויזיה. שורף זמן
ליאורי: אם אתה ישן וחולם אתה. לא מרגיש זמן. זמן נוזל, נשרף בחלום
אלרואי: ברור שעובר זמן כשאתה ישן
עדי: כשישנים הזמן עובר מהר. שינה שורפת אנרגיה
ליאורי: הזמן נמס בתוך חלום. חלום יכול להרגיש שעה וזה בעצם 5 דק' ולהיפך
אלרואי: הפיל עשה רעידת אדמה והוא מת
עדי: למה אתה חושב שזה פיל?
אורי: הזמן לא נשרף. הוא נוזל. מתמשך ומתמשך
ליאורי: השחור בתמונה הוא האינסוף והשעונים נוזלים אליו
דניאל: אולי בגלל השמש השעונים נמסו, נהיו כמו מים
עדי: אם אשים שעון בחוץ הוא לא ימס
אור: למה אתם אומרים שנשרף זמן ולא מתמשך?!
ליאורי: יש שעון שנוזל. אפשר לשים לב לשעה . הזמן עצר בשעה הזאת
אני: מי רוצה לתאר את הציור מהזיכרון שלו? (הציור כבר לא מונח לפני הילדים)
שני: יש חור השחור לוקח את השעונים אל השמש
אור: שעונים, שקיעה, חיה מוזרה
ליאורי: בחלק מהציור רצפה שחורה, מלא שעונים נוזלים
אלרואי: חור שחור, פיל, רצפה שחורה, ענף עם שעונים וים
אור: אולי ניסה לצייר את סוף העולם כי הכל שחור טבליות מתות
ליאורי: כי הזמן נמס. ובסוף העולם לא יהיה אף אחד והזמן לא יהיה
אני: חוזרת על המשפט של ליאורי במילים שלי: האנשים חילצו ואיתם יעלם הזמן. הבנתי נכון?
ליאורי: כן
אור: הזמן לא יעלם. רק לא ישתמשו בו. לאף אחד לא יהיה אכפת
אורי: לא יבדקו מה השעה כי אף אחד לא יהיה קיים יותר
ליאורי: אף אחד לא ידע שיש זמן
אורי: אולי זה ציור של תחילת העולם, לא סוף העולם
שני: אולי זה בכלל עולם אחר. זה לא ציור של סוף או תחילת העולם. זה ציור של עולם אחר
אורי מסכים עם שני
אור: זה לא אומר שאם אין שעונים אין זמן
ליאורי: שעונים מסמלים זמן. זה לאו דווקא שעונים. זה משהו שמבטא זמן
דניאל: אין עולם אחר
אורי: אולי יש ועוד לא גילו אותו. השעונים הם מטפורה. השעון אמור לדמות משהו
ליאורי: מטפורה זה משהו שמסביר ומבטא דבר כמו שהשעונים לא באמת נוזלים
אני: אז למה הם צוירו ככה?
ליאורי: כי זה אומר משהו על הזמן
דניאל: לפעמים הזמן נעצר
אני מקריאה שאלה נוספת: מה זה הדברים בכחול?
אור: ים
אורי: שמים או סופת ברקים
אור: היה למטה כחול. לא יכול להיות שזה שמים
ליאורי: כדור הארץ עגול. אם אנחנו בקצה אז מתחתינו יש אנשים וגם מעליהם יש שמים
אני : איזו תחושה מעלה הציור?
ליאורי: עצב כי סוף העולם
אורי: כעס ועצב כי אם לא היה חור שחור אז היה כעס שאנשים לא הקשיבו בזמן שצריך לשמור על הסביבה
שני: הציור מתאר מקום חם שמעביר מסר שהזמן פשוט עובר , הזמן נעלם. זה עצוב.
עדי: עצוב כי אני רואה חיה מתה
דניאל: עצב כי הכל נמס. משהו לא טוב קורה
ליאורי: בגלל החיה והשקיעה יש דרמה
אני: אותי הציור הזה מטריד.
שאלתי אם הם אהבו את הרעיון להביא ציור במקום טקסט מילולי. התשובה היתה חיובית!
ספרות:
המפגש החל בבקשה שלי מדניאל שיקרא את הטקסט המקסים שכתב. הוא נעתר. ילדים נוספים ביקשו והיה כיף. המשכנו לקטע הפתיחה של אי המטמון. קראתי את תיאור יורד הים המסוקס. תרגיל הכתיבה היה לחשוב על דמות מבית הספר ולתאר אותה מבחינה חיצונית בלי לנקוב בשמה כך שניתן יהיה לזהות אותה . עדיין לא קראתי את העבודות שלהם. אחרי שהקדשנו כרבע שעה לכתיבה התפננו להמשיך לקרוא את בג'ורג'י.
אופק נגאר:
פילוסופיה:
קראנו קטע מתוך "ג'ואנג-דזה", ממנו קראנו כבר שני קטעים. השאלה שנבחרה : מה הכוונה "החיים והמתים כולם גוף אחד?"
מעיין - שאם אנחנו מתים אנחנו הופכים להיות חלק מהגוף של אלוהים.
אוריה - אבל יש כאלה שמאמינים ויש כאלה שלא.
מעיין - זה טוב להאמין באלוהים.
דניאל - זה לא קשור בהכרח לאמונה באלוהים, זה הגיוני לא להאמין. וגם בכללי גם אם כן מאמינים זה לא אומר שהמתים הופכים לגוף של אלוהים, אחרת מה הפואנטה של אלוהים שהוא ישות אחת? אולי הכוונה שהזחלים אוכלים
את האנשים המתים ואז הם הופכים לדשא, לאדמה וזה גוף אחד אדמה. וגם כתוב שגם החיים וגם המתים הם כולם גוף אחד, כי כולם התחילו מאמבה אחת. אפילו לא כתוב "אדם אחד" אלא "גוף אחד". וזה גם לא גוף אלא ישות.
שירה - יש לך נשמה אחת שהיא או טובה או רעה, וכשאתה מת אתה עולה למעלה ונהפך או לשטן או למלאך. זה כמו מה שמעיין אמרה אבל זה אחר לגמרי.
אמילי - אני מאמינה באלוקים, והמתים נמצאים ליד אלוקים בשמיים. ואת המתים קוברים באדמה. כולנו גוף אחד - כלומר כל המתים עולים לשמיים ואז בשמיים זה כמו גוף אחד, והרי כולנו מתים.
אוריה - לא הבנתי את שירה.
מעיין - אין דבר כזה בן אדם רע או טוב, בכל אחד יש רע וטוב. כמו כשדיברנו על הילד הרע, יש גם ילד טוב. אנחנו ברובנו ילדים טובים. אני חושבת שיש שטנים ספציפיים ומלאכים ספציפיים אבל הם לא יכולים למות הם בשמיים.
אני - מנסה לשאול לאן הדיון ממשיך.
דניאל - זה לא שמישהו הופך לשטן או למלאך. אלא שטן זה כמו אלוהים רק בגיהנום. שד זה כמו מלאך של גיהנום.
אוריה - לא הבנתי מה זאת אומרת אם הופכים לשטן או למלאך.
מעיין - לגבי מה שדניאל אמר, יש כאלה שמאמינים יש כאלה שלא. מי שמאמין באלוהים מאמין שמי שלא מאמין הולך לגיהנום.
אוריה - הבנתי את מה שדניאל אמר וגם מה שמעיין אמרה, אבל אני פחות מסכימה עם דניאל.
אמילי - מי שמתנהג יפה הולך לגן עדן ומי שלא הולך לגיהנום. יש כמו דוכן עם שופט שמחליט לאן אתה הולך לפי איך שהתנהגת.
אוריה - אבל זה לא שיש באמת דוכן כזה לדעתי עם שופט.
הדיון המשיך בשני כיוונים - אחד זה הוויכוח בין דניאל למעיין לגבי השאלה בדבר המלאכים והשדים. דניאל טען שהמלאכים הם כמו הבנים של אלוהיםב והשדים הם כמו הבנים של השטן. ולכן כשמתים לא הופכים לאלוהים/שטן אלא למלאך/שד.
הכיוון השני זה של אוריה ואמילי, ששאלו האם יש שופט שמחליט לאן אתה הולך בהתאם להתנהגות שלך בחיים או שזה קבוע מראש.
הדיון היה מבולגן מאוד, עד כדי כך שלא הצלחתי לסכם אותות ניסיתי להחליט ביחד איתם על איזו שאלה אנחנו דנים אבל כבר לא נשאר מספיק זמן. בנוסף היו התפרצויות ובלגן בלתי-פוסק. השיעור היה קשה אבל עלו תכנים מעניינים והייתה חשיבה ברמה גבוהה בעיניי.
ספרות:
קראנו את השיר "אדם חייו ארוכים מאוד" של יהודה עמיחי. קראנו אותו פעמיים, ואז דיברנו עליו קצת - למה היא רתוקה אל האיש "היפה והרע הזה"? למה מופתעים מחגי חנוכה? על מה השיר הזה מדבר? חלק אמרו שעל אהבה וחלק אמרו שעל הזדמנויות בחיים. הם ביקשו כל הזמן לכתוב הערות וכד' ולכן החלטתי להקדים את מטלת הכתיבה ולתת להם לכתוב. המטלה הייתה לבחור שורה או שתיים מהשיר ולהתכתב איתה - להמשיך אותה או לכתוב מה היא מעלה בנו.
לאחר הכתיבה אני רציתי לתת לחלקם לקרוא את מה שכתבו וכך להמשיך את הדיון. אבל סיגל שאלה אותי למה הבאתי את השיר הזה והאם אני חושב שילדים בגיל הזה מבינים את האהבה שיהודה עמיחי מדבר עליה.
עניתי שבעיניי זה לא שיר על אהבה אלא שיר על החיים ועל זמן. התפתח דיון על אהבה, נישואין - היה נראה שהנושא רחוק שנות אור מהילדים. בדיעבד הייתי מעדיף באמת לשאול אותם איך הם מבינים את השיר, ולא לכפות עליהם את הפרשנות לפיה השיר עוסק באהבה.
תגובות