יסודי בת ים 09.05.2024

שבוע 21 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים.

פילוסופיה:

צפינו בקטע קצר מתוך ״בריאן כוכב עליון״ של מונטי פייתון, שבו סטן מבקש מחבריו לתנועת ההתנגדות לרומאים שיקראו לו לורטה כי הוא רוצה להיות אישה. השאלות שנשאלו:

למה סטן רוצה ללדת אם הוא יודע שהוא לא יכול?

למה החברים של סטן מתנגדים למה שהוא רוצה להיות?

מה הבעיה בזה שגבר רוצה להיות אישה?

למה הוא צריך לבכות מזה שהוא לא יכול ללדת? הוא יכול לאמץ.

למה הוא לא יודע שאין לו רחם?

אני חושבת שזו זכותו להיות בת, אם הוא רוצה לעשות ניתוח, למה הם לא תומכים בו?

למה הוא אומר ש״אין טעם להילחם״ [על זכותם של גברים להביא ילדים]? אפשר לאמץ.

למה הם נלחמים באיש שרוצה שינוי ורוצה ללדת?

למה סטן רוצה להיות אישה?

סטן יחליט מה הוא רוצה ומה לא, זה החלטה שלו.

זה עצוב שהוא רוצה להשיג משהו והוא לא יכול. מה אתם חושבים על זה?

השאלה האחרונה קיבלה הכי הרבה קולות.

גאיה - נכון שזה עצוב אבל ספציפית הוא יודע שהוא לא יכול ללדת אבל הוא יכול לעשות שינוי מין ויכול לאמץ. זה לא אותו דבר, זה כן עצוב אבל הוא יודע שאי אפשר. אם אני רוצה לקנות משהו ואין כסף זה משהו אחר.

מאיה - לאמץ ילדים עולה כסף, זה לא בחינם. אז אם אין מספיק כסף לזה או שהוא רוצה לעשות את זה בעצמו…

אמה - אם הוא מתחרט על הילד הוא יכול לשלוח אותו לאימוץ.

אלמה - אני לא מסכימה עם גאיה, יכול להיות שהוא לא רוצה לאמץ. ואולי הוא יודע שאי אפשר ללדת אבל עדיין יש בו עצב על זה.

גלי - הוא מדבר על זה שהוא רוצה להיות אישה.

*הדר - ואיך הוא יהיה אישה? באיזה מובן הוא יהיה אישה? כשאני ראיתי את הסרט כמעט ולא היה דבר כזה שינוי מין. היום זה מתקבל על הדעת. מה הדבר המהותי שמשתנה כשהופכים לאישה? זה רק הניתוח?

גלי - אולי הוא גם מרגיש שהוא אישה.

הדר - אז מה זו ההרגשה הזו?

גלי - להרגיש בן זה להתקלח פחות זמן, להתגלח, לא לצבוע את השיער.

ירין - לגבי אמה, לא הגיוני שהוא יתחרט ברגע האחרון לגבי האימוץ.

לירי - לגבי מאיה, הוא יכול לחסוך כסף בשביל זה.

אלמה - אני לא מבינה למה הוא רוצה ללדת. ממה שאמא שלי מספרת זה נשמע מאוד כואב, להוציא בן־אדם מהגוף שלך!

דניאל - לגבי אמה, גברים שרוצים ללדת לא יודעים איזה כאב אישה חווה בלידה ובהיריון. וגם אחרי הלידה זה הרבה סטרס - חוגים, בית־ספר, לקלח אותם…

עדי - אני לא יודעת אם הוא רצה לחוות רק את ההרגשה של ללדת ואז להיפטר מהילד, או שהוא יילד ושיגדל את הילד, או להיות אישה וזהו בשביל לחוות את זה גם.

גאיה - לגבי מאיה, כשאתה רוצה לקנות משהו אפשר לחסוך אליו. כשאתה רוצה לקנות תינוק תחסוך אליו. ולגבי אלמה, נכון שיש בו עצב, אבל למשל אני יכולה לקנות ספר… אני לא יכולה להמציא ספר כי אני לא פילוסופית או ספרותית. אבל אני יכולה לקנות ספר כמו שהוא יכול לאמץ. הוא יודע שהוא לא יכול ללדת.

*אופק - וזה מעציב אותך שאת לא יכולה לכתוב ספר?

גאיה - זה משהו אחר כי זה חפץ. חיים של בן־אדם זה משהו אחר. אם אני בת [אז] אני יכולה ללמוד איך לעשות את זה. אם הוא ינסה להשתנות אני לא בטוחה שהוא יהיה מרוצה ממה שייצא לו אחר כך, אי אפשר לדעת מה יהיה. יש מישהו כזו בטיקטוק. גם לא חייבים לעשות ניתוחים, אפשר לגלח שיער מהזקן ולשים אודם, או פאה. בלי ניתוח ואז תוכל להתחרט.

אמה - גאיה, את כן יכולה להיות פילוסופית, את יכולה לכתוב ספר.

ירין - לגבי הניתוח [לשינוי מין], זה רק ניתוח הוא יכול גם לא להצליח. זה יעשה נזק בלתי־הפיך לבן־אדם. בקטע הזה גאיה צודקת. אבל אתה לא תחווה את מה שבת חווה ומרגישה.

דניאל - יש כל מיני אופציות שהוא יכול לעשות במקום ללדת. לעשות בייביסיטר או להתחתן עם אישה שתלד לו ותשתף אותו בחוויה. והוא גם אומר שהוא רוצה ללדת ולא לגדל ילדים.

*אופק - מה ההבדל? למה הוא רוצה ללדת דווקא?

דניאל - כי לגדל ילדים אפשר תמיד, ללדת זה משהו יותר מיוחד. יש גם חופשת לידה…

*הדר - היום יש גם לגברים חופשת לידה [מסבירה על זה קצת…]

*אופק - אז למה שלא יהיה גם חוק כזה באמת, שמאפשר להם ללדת אם הם רוצים?

מאיה - במקום לרצות להיות בת הוא יכול לשים פאה, או לגזור שיער ולשים עליו, לשים בגדים של בת ולהתאפר. שישים בלון בתוך הבטן. זהו זה בת!

אלמה - זה עדיין לא החוויה של הלידה - הצירים, הלידה, זה לא אותה חוויה.

גלי - לגבי מאיה, זה לא כמו שיש תינוק בבטן.

אלמה - אני לא מבינה איך לאנשים יש כוח לאמץ ילד. זה המון זמן ומאוד קשה.

עלמה - אני חושבת שהוא לא רצה לאמץ הוא רצה ללדת. אם הוא יאמץ זה לא יהיה באמת הילדה שלו כי הוא לא ילד אותה.

גאיה - יש נשים שכן רוצות ללדת ויש גברים שרוצים ילד. ולנשים אין את הכסף לגדל את הילד אז הילד שהיא מולידה הולך לאדם שיש לו את הכסף לגדל אותו. ולגבי אופק - גם אם יחוקקו חוקים שאני ועדי כבר לא חברות [כלומר שאסור להיות חברות] עדיין נהיה חברות. אז הוא עדיין לא יוכל ללדת, החוקים יכולים להגיד מה שבא להם זה לא משנה.

עדי - לגבי מאיה, הוא רוצה להיות אישה פיזית מבפנים ולא רק מבחוץ.

*אופק - איך את יודעת שזה מה שהוא רוצה? ומה זה אומר?

עדי - אישה יכולה ללדת. בלון זה לא ללדת, וגם אימוץ. הוא רוצה לחוות את זה בעצמו. מבחוץ [אישה] זה אודם, פאה, בלון - מבפנים זה ללדת.

*הדר – אתן לא יכולות עדיין ללדת. איך זה שאתן עדיין נשים לעומת בנים? מה הופך אתכן לנשים אפילו שאתן לא יכולות ללדת?

עדי – לא סיימתי, ולגבי אופק – זה לא אפשרי בטבע אז זה לא משנה שיהיה חוק כזה.

דניאל – לבנות יש יותר קשרים בשיער. וגם אם הן לא יכולות ללדת עדיין יש להן מחזור. לבנים אין, וגם בנים יותר שעירים.

אלמה – יש בנים עם שיער ארוך וקשרים. ושלוקח להם גם זמן להתקלח.

*הדר – אז זה אומר שבנות ובנים זה אותו דבר?

אלמה – חוץ מאיברי המין וממה שדניאל אמרה [כנראה עניין המחזור].

עלמה – לא נעים לי לומר, אבל יש משהו שלבנים יש ולבנות אין.

גאיה – בנות יכולות להיראות כמו בנים אבל אנחנו לא יכולות לעשות דברים אישיים. יש דברים שלבנים אין אבל אם אני רוצה להפוך לבן אז גם אם אני אהפוך לבן עדיין יהיו לי את הדברים האלה. למשל מחזור.

*אופק – רציתי להוסיף שזה מעניין שדניאל ציינה את המחזור, כי כשבנות מקבלות מחזור זה מסמן שהן כבר פוריות ויכולות ללדת. ומכיוון שבחברה שלנו ההגדרה של אישה היא היכולת ללדת, נובע מכך שכשילדה מקבלת מחזור היא בעצם ״הופכת לאישה״, כביכול, על פי הסטנדרטים של החברה שלנו. ודבר שני, לגבי עלמה – זה לא שיש לבנים משהו שלבנות אין אותו, אלא שלבנים ולבנות יש שני דברים שונים. מה שיש לבנות אינו חוסר של מה שיש לבנים אלא דבר בפני עצמו.

כאן הסתיים הדיון שלנו (שמרתי את ההערות שלי לסוף, היה לי חשוב להעיר אותן אבל לא רציתי להתערב במהלך הדיון). אני מרגיש שבמהלך הדיון שלנו הלכנו סביב־סביב לשאלת הגדרת האישה, מבלי שדנו בה ישירות. נדמה לי שהיה קשה לבנות לחשוב על מהי אישה – גם, כנראה, כי הן עדיין צעירות מידיי, אבל גם כי זו לא שאלה שהחברה מעודדת נשים צעירות להתעסק בה. אני שמח על הבחירה לפתוח בנושא ״פמיניזם ומגדר״ בשיעורי פילוסופיה שלנו, הנושא האחרון לשנה הנוכחית.

ספרות:

ממשיכות לעסוק בשיר של לאה גולדברג.  בתחילת המפגש סיפרתי לילדות שבחופשת הפסח היה יום שחשבתי עליהן במיוחד. בבוקר אביבי הייתי בכפר יפה בגיאורגיה. היו שם עצי תפוח בפריחה לבנה יפת תואר. היו לי גם תמונות להראות להן.

קראנו את השיר. לשמחתנו כל הבנות רצו לקרוא בקול. היה נהדר להיווכח בקריאה הקולחת, המדויקת שהשתפרה כל כך. עד סוף המפגש הקדשנו את הזמן לכתיבה חופשית על השיר. בדקות האחרונות שנותרו לנו גאיה קראה בקול את שכתבה. היא התחילה בתיאור השיר ומשם היא זרמה לסיפור מקסים, רומנטי, עליז ויפה שהמציאה בהשראת השיר. זה היה מרגש. גאיה התחילה את ההרפתקה בדרך רוח חסרת בטחון לגבי היכולת שלה לשאול שאלה, לכתוב, להשתתף בדיון. השינוי שחל בה עצום. היא מגיעה למפגשים שלנו בתנופה, בחשק. מביעה עניין. יכולת ההבעה שלה בכתב ובעל פה מדהימה (ראו את הדברים ממפגש פילוסופיה ). תרגיל הכתיבה שלה, שניכר היה שנהנתה לכתוב אותו, הפך את השיר של גולדברג לשלה. היה לנו כיף בבת ים השבוע. התגעגענו.