יסודי בת ים 14.10.2021

אז אחרי כמעט שנתיים של הכנות, עליות ומורדות, התרגשויות ואכזבות, פתחנו אתמול, סוף סוף, גם את בית החינוך השני למדעי הרוח לתלמידי היסודי בתרבוטק בבת ים.

20 מתלמידי כיתות ד'-ה' בביה"ס 'יגאל אלון' בעיר הגיעו למרכז התרבוטק הנפלא בבת ים ואז הרוח עלתה:

הדר הירש:

ספרות:

כולנו התרגשנו, גם המבוגרים וגם הילדים. התרגשות טובה. המפגש החל במליאה בחדר גדול בספרייה. עדי וסיגל פתחו את המפגש. שיחקנו משחק הכרות שבדיעבד היה ארוך ומייגע משהו (למרות שהשיג את מטרת הכרת השמות).

אחריו אכלנו כריכים. גם הארוחה היתה יכולה להיות מדויקת יותר, כך בדיעבד.

העבודה האמיתית החלה בחדר שהכיל את שתי הקבוצות. קראנו את השיר 'שבת בבוקר' של תרצה אתר (אחרי שסיפרנו על המשוררת). הילדים זכרו את השיר המולחן. דיברנו קצת על הדובר בשיר.

התחלנו בתרגיל כתיבה: הילדים התבקשו לכתוב על חווית שבת שלהם כשהיו קטנים. חווית השבת שלהם עכשיו. מה שונה (אם שונה) החוויה המוקדמת מזו שבהווה. עוד הכברתי וביקשתי שיכתבו על חוויה של משהו אחר מהם לגמרי, על השבת של כלב המשפחה או של הבלון או של אמא שלהם. החלק האחרון היה הרבה יותר מידי יומרני לשלב הזה. גם העובדה שהתרגיל היה מחולק לכמה שלבים לא הטיב. למרות זאת הילדים שיתפו פעולה ועבדו.

פילוסופיה:

אחרי הפסקה פעילה ואנרגטית חזרנו לחלק של לימוד פילוסופיה. הקבוצה התפצלה לשתיים. אנחנו דיברנו על מרים ילן שטקליס וקראנו את השיר "אלישבע מה נחמדת".

הילדים כתבו בעיקר שאלות אינפורמציה (מה צבע השמלה? איזה פרחים היו בשמלה, בת כמה אלישבע) . היו שתי בנות (שני אותם) שכתבו מחשבות פתוחות יותר. שני שאלה  "למה אומרים עליה דברים".

רותם כתבה שכשהייתה קטנה הבובה שלה עזרה לה. אני חושבת שהבנות הבינו שהשאלות שלהן חריגות. רותם סרבה לדבר באופן תקיף. שני סתם היתה נבוכה. הילדים בחרו לעסוק בשאלה על צבע השמלה של אלישבע. הדיון מוצה מהר מאוד.

כיוונתי לשאלה של שני על ה"דברים" שאמרו על אלישבע. איך הדברים השפיעו ועל מי, למה לציין דבר אם הוא כל כך ברור (האף השבור, הקרחת וכו'). לא הספקנו להעמיק בדיון. אני מודה שהיה לי קשה לא "להיות מורה".

כיוונתי הרבה יותר ממה שאני אמורה. אני מקווה ללמוד. זה מאתגר ויהיה נהדר להגיע לשלב שבו הדיון יתרחש עם פחות עזרה.

אופק נגאר:

ספרות:

פתחנו בסבב היכרות: כל אחד אמר את שמו ויצירה שהוא אוהב, והבא אחריו היה צריך להגיד גם את שמו שלו וגם את שמו של הקודם לו. בתחילה הם לא רצו להגיד איזו יצירה הם אוהבים, אבל לאט-לאט הם התחילו לשתף, בייחוד לאחר שהבהרנו שגם סדרות טלוויזיה "תופסות".

לאחר מכן יצאנו להפסקה של חמש דקות להתרעננות, וכשחזרנו למליאה קראנו את "שבת בבוקר" של תרצה אתר. אני הקראתי את השיר והתלמידים עקבו. הם רצו לשמוע את הלחן אבל מפאת קוצר זמן לא עשינו את זה.

שאלנו אותם מי מדבר בשיר: חלק ישר אמרו שילד או ילדה, וחלק התייחסו לתרצה אתר שכתבה את השיר, ואמרו שאישה בשם תרצה אתר מדברת בשיר.

הבהרנו מעט את השאלה ואז התקיים דיון מעניין סביב השאלה למה אנחנו חושבים שמדובר בילדה דווקא ולא בילד. התלמידים חזרו לטקסט שוב וקראו אותו בשנית, והביאו ציטוטים מתוך הטקסט לכאן או לכאן.

הם הקשיבו אחד לשני והדיון התנהל מעולה, על אך שהוא היה קצר מידיי מפאת חוסר זמן.

בסוף הדיון ביקשנו מהם לכתוב מה הם היו עושים בשבת בבוקר כשהם היו בגן, לעומת מה הם עושים בשבת בבוקר כיום. בנוסף, ביקשנו מהם לנסות לחשוב על השבת מנקודת המבט של מישהו אחר, כמו אבא, אמא או אפילו הגן שנשאר סגור.

התלמידים היו מאוד רציניים וניסו לזכור את כל ה"מטלות", הם חילקו את המטלה לשלוש שאלות והתעקשו לענות באופן מסודר על שלושתן. למדנו מזה להבא לשאול שאלה מרכזית אחת ולא להתפזר יותר מידיי.

היו כאלה שהתקשו ולקחו את זה קשה. הסברתי להם באופן פרטני שזה תמיד קשה לשבת מול דך ריק ולהתחיל לכתוב, אמרתי להם שזה קורה גם לי ולכל הסופרים והמשוררים, ונראה שזה הרגיע אותם. עשיתי ביחד איתם דמיון מודרך קצר – עצמנו עיניים ונזכרנו בשבת בבוקר כשהיינו בגן. שיתפתי בעל-פה על השבת שלי וביקשתי שיכתבו על השבת שלהם בתור התחלה. בהמשך גם דמיינו איך השבת נראית עבור ההורים שלנו.

היה רגע מיוחד שבו תלמידה אחת אמרה לי, "זה קשה להיכנס לראש של מישהו אחר", ואמרתי לה שהיא צודקת, זה באמת קשה.

פילוסופיה:

השיעור התרחש אחרי ההפסקה, שנמשכה לתוך השיעור. המסגור של השיעור לא היה מוצלח בעיניי, כך שחצי השעה הראשונה התבזבזה על הירגעות (שלא הצליחה) והקדמות. לתלמידים היה מאוד קשה לשבת ולחזור ל-Mood רציני, אולי בגללה השעה אבל לדעתי בגלל המסגור של השיעור. פעם הבאה ארצה לקחת את הקבוצה שלי בסוף ההפסקה ולעשות איתם מתיחות בחוץ כמה דקות, כדי להוריד את הקצב טיפה (כי בהפסקה הם מוציאים הרבה אנרגיה והקצב שלהם עולה), ואז לפני שנכנסים לספרייה למסגר את השיעור, כלומר להגיד: "עד עכשיו היינו בהפסקה, עכשיו חוזרים ללמוד", ולוודא שכולם הורידו קצב עוד בטרם שנכנסים לכיתה.

בסופו של דבר הגענו לקריאת פסקה מתוך "או-או" של סרן קירקגור, אודות השעמום כמקור כל הרע. התלמידים לא הצליחו לעקוב אחר הטקסט, על אף שהגדלתי להם אותו. להבא אמספר את השורות, וכדי שיתאמצו מעט יותר בקריאה לא נקרא אולי עד סוף משפט אלא עד סוף השורה – כך יצטרכו יותר לעקוב אחר הקריאה. התלמידים כתבו שאלות ובחרנו יחד שאלה לדון בה. פעם הבאה חשוב מאוד להפריד קודם בין השאלות המידעיות לשאלות הפילוסופיות, אולם הפעם לא היה לזה זמן.

לא הגענו לשלב הדיון, ובשלב זה היה נראה שהתלמידים רוצים שהמפגש יסתיים והם התעסקו בעניינים שלהם, בשיחות פרטיות ובניסיון להתבלט בקבוצה ולמשוך תשומת לב. להבא הטקסט יכול להיות קצר יותר, וכאמור שורות ממוספרות להקלה על הקריאה. הייתי רוצה לקרוא את הטקסט הזה איתם שוב במהלך השנה, לאחר שנתרגל אחד לשני.