יסודי בת ים 25.11.2021

שבוע שביעי של לימודים ב'תרבוטק' בבת ים. מוזמנים להצטרף אלינו לרגע קט:

הדר הירש:

פילוסופיה:

אתמול הגיעו 16 ילדים למפגש בבת ים. החלטנו להעביר את החלק הפילוסופי יחד. לפני שחילקנו טקסט (הפתיחה של הגלגול של קפקא) סיפרתי קצת על המחבר ועל נושאי הכתיבה שלו. דיברתי גם על הביטוי "מצב קפקאי".

קראנו את הטקסט בסבב. קראתי שוב ברצף תוך ביאור מילים לא מובנות. אופק קרא את אותו קטע בתרגום אחר. הילדים כתבו שאלות. השאלות נתלו על הקיר. הוקדש זמן לטיול בין השאלות.

השאלות שנכתבו:

ג'וק זה ביטוי? (*השתמשנו במילה ג'וק ולא שרץ. אולי טעות כשאני חושבת על זה עכשיו)

איך סמסא הפך לג'וק?

מה זאת אומרת היה מוטל על גבו הנוקשה?

מאיפה באה הג'וק?

למה לג'וק יש רגליים מרובות?

למה חלם שנהפך לשרץ?

מה הטקסט אומר?

למה הטקסט לא ברור?

מה זאת אומרת עשוי חוליות?

בן כמה סמסא?

למה כתוב: רגליו דקות ארוכות עלובות?

איך סמסא הגיב?

מה זה נוקשה?

הצבענו. התחלנו בשאלה איך סמסא הפך לג'וק?

אדיר: זה קסם או חלום

תהל: חלום שלו

מעיין: בסיפור כתוב שהיו לו חלומות טרופים, חלומות מיוחדים

כאן עצרתי ואמרתי (וציטטתי,) שסמסא לא חלם שהוא שרץ אלא הוא התעורר שרץ. אמרתי שכקוראים אנחנו חייבים לתת כבוד להחלטה של הכותב ולהתייחס אל הכתוב.

עדי: אולי התחפש. אמר שהוא ג'וק.

אלין: לדעתי אולי היה קסםאו באמת נהיה ג'וק מהקסם

אורי: יש אנשים שעושים דברים מתוך שינה.

תהל: יכול להיות שהוא ג'וק כשהוא קם ובחלום זה גם היה ככה.

ניסיתי לקדם: האם אתם זוכרים טקסט שקראנו על מישהו שגם חלם שהפך לחיה? היה קל להזכיר את צואנג טסה.

מעיין: ג'וק זוחל על הרצפה ומפחיד אנשים. פרפר פחות

אלין: פרפרים יותר מרגיעים

עדי: ג'וק רק חום. פרפרים באים בצבעים שונים

אלין: יש גם ג'וקים לא חומים

אופק: למה הוא הפך דווקא לגור לעומת הפרפר? הדר סיפרה שהיה קצת דיכאוני. זה קשור?

אדיר: הדמיון קובע לך, זה לא מה 'אתה רוצה

אלרואי: ג'וק חי יותר זמן

מעיין: פשוט היה לו סיוט

זיו: אולי בגלל שהיה לו סיוט הוא התעורר

אלין: אולי קפקא דווקא אהב ג'וקים

אני: איך סמסא הגיב לדעתכם כשראה את המהפך בגוף שלו?

אדיר: הוא הגיב בפראות, נבהל ממש והתחיל להתחרפן. עוד שנייה רצה להתאבד חס וחלילה או רצה שמישהו ידרוך עליו

עדי: הגיב בפחד

אלין: לא להגזים. אם הוא היה אוהב ג'וקים אז היה מגיב בכיף. אם לא הוא היהה ממש מבוהל

עדי: אולי הסופר כתהב על קרוב משפחה שהוא לא אוהב

רותם: היה מבוהל אף אחד לא רוצה להתעורר ככה

אלין: פחד מעצמו

אופק: זה תלוי בנקודת המבט?

אורי: הוא דמיין לא בחלום

אני: איך הייתם מגיבים אם אל שלכם היה הופך לג'וק?

אורי: אם זו היתה אחותי הייתי שמח...

הדיון הסתיים כי נגמר הזמן. שוב הרגשתי שמשהו התפספס. הילדים היו בקונקרטי ולא הצליחו להבין את הסמליות. כדי "לסדר" את הסיטואציה הם חזרו שוב ושוב על האפשרות שזהההיה רק חלום.

אני תוהה אם הקטע הזה לא מתאים לגילם. אשמח לדעות שלכם.

ספרות:

לחלק הספרותי חזרנו לקבוצות קטנות. חילקתי לילדים טקסטים שהם כתבו עם תגובה שכתבתי להם. הקדשנו לזה מס דקות.

קראנו את מקס ומוריץ של וילהלם בוש. סיפרתי שהסיפור נכתב לפני 250 שנה והספר שתורגם מגרמנית לשפות רבות יוצא עדיין עם הציורים המקוריים שוב ושוב. הסברתי מה זה יצירה קלאסית. שאלתי אם הם מכירים יצירה כזאת.

אדיר הזכיר את השיר של תרצה אתר שבת בבוקר. הסכמתי ודייקתי: קלאסיקה ישראלית. אלין הזכירה את אנה פרנק. רותם הזכירה את הסרט טיטאניק.

על הדוגמה האחרונה אמרתי שלא חלף מספיק זמן לדעתי כדי להחשיב את היצירה הזו כקלאסיקה, יתכן בהחלט שכך יהיה.

קראתי שלושה פרקים ראשונים. (לכל זוג היה ספר. הם עקבו בקריאה וגם נהנו מהציורים).

כשסיימנו לקרוא אלרואי אמר: מה זה הספר הלא חינוכי הזה! מלמדים אותנו לעשן!? התחיל דיון בעניין הזה. למה לכתוב על דברים כל כך מרושעים שמקס ומוריץ עושים, האם זה מקלקל את הנוער? אור אמרה שאם הספר היה על

דברים נחמדים זה פשוט לא היה מעניין. שני אמרה שזה סיפור ובסיפור מותר ואפשר. זה משעשע. רותם אמרה שזה דווקא אומר את ההיפך, שהם התנהגו רע. שאלתי איך לדעתם נגמר הסיפור.

דניאל  חשב שהילדים הרעים יתנצלו בפני כל מי שנעשה לו עוול. אלרואי אמר שהם יענשו. דניאל אמר: מה ששנוא עליך לא תעשה לחבריך. קראנו את החלק האחרון בו מקס ומוריץ מוכנסים לשק. סופם לא נאמר באופן ברור, רק ברמז.

סיפרתי על תגובות שונות לספר : אלו שחושבים שהסיפור משחית ואלו שטוענים שדווקא הוצאת אגרסיות באופן דמיוני ותיאורטי זה רעיון טוב מאוד.

תרגיל הכתיבה היה לכתוב על תעלול שעשיתם או שאתם מדמיינים שתעשו. עדיין לא עברתי על הדברים שהילדים כתבו אך ניכר שהם עבדו יפה.

אופק נגאר:

ספרות:

לקח זמן להתחיל בגלל בעיות משמעת. החלטתי להתחיל דווקא במטלת הכתיבה שתמשיך ישירות את שיעור פילוסופיה - ביקשתי מהם לכתוב על הגלגול שקראנו מנקודת מבט כלשהי (של סמסא, או של מי שמוצא אותו, וכו').

העטים היוו שוב עניין (הם רבים על העט השחור), ולכן חילקתי להם את העטים הישנים שהם אחידים בצבע שלהם. הייתי רוצה שהשיעור מספיק יעניין אותם כך שלא ירצו להתעסק בשטויות כמו הצבע של העט.

כשנרגע העניין עם העטים התלמידים כתבו בשקט, אני מצפה לקרוא את מה שכתבו.

לאחר מכן המשכנו לקרוא ב"גלגול", מכיוון שאני תכננתי לקרוא איתם את העמודים הראשונים בשיעור ספרות דווקא, וגם מכיוון שהתלמידים הביעו התעניינות בהמשך הסיפור. כולם קראו ועקבו אחרי הסיפור, ועצרתי אולי פעמיים לביאור מילים קשות.

סיימנו בחלוקה של הטקסטים משבועות קודמים, והם קראו את מה שכתבתי להם. היה קצת מבולגן כי היו לי שני טקסטים לחלק להם (אחד מלפני שבוע ואחד מלפני שלושה שבועות, כי הייתי חולה באמצע).