השבוע ה-19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: (אופק נגאר) קראנו קטע קצר מתוך ״אדה״ מאת ולדימיר נאבוקוב, העוסק בזיכרונות מהעבר. השאלות שנשאלו: האם פגעו בו באהבתו הראשונה? למה קרו לו בילדות ״צירופים בלתי צפויים״? למה כתוב ״כאב ראשון או חלום בלהות״, למה לא דברים טובים ודווקא ״אהבתו הראשונה״? למה ואן שיחזר את עברו הרחוק ביותר ולא השאיר אותו כפי שהוא היה?  למה שמישהו ישחזר משהו שהוא כבר עשה – ועוד משהו ממש מפעם?  השאלה האחרונה נבחרה (פה אחד). מאיה – יכול להיו

השבוע ה-18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: (אופק נגאר) קראנו קטע קצר מתוך ״ספר הדאו״ על הפכים שמשלימים זה את זה. השאלות שנשאלו: למה צריך שכל העולם יידע שהיפה הוא יפה? למה כתוב רק הפכים? מה הכוונה ב: ״כל העולם יודע שהיפה הוא יפה, וזה המכוער״? למה בשתי השורות האחרונות הוא משתמש בשמות מעליבים (רע, מכוער)? למה כל העולם יודע ש״היפה הוא יפה״ וש״הטוב הוא טוב״ - יש כאלה שלא יודעים. השאלה האחרונה נבחרה. ירין - לא יכול להיות שכל העולם יודע וכמה בודדים לא. ״כל

השבוע ה-17 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה (אופק נגאר): קראנו קטע קצר מתוך ״המשתה״ לאפלטון, העוסק באהבה, ביופי ובטוב. השאלות שנשאלו: האם דיוטימה רוצה להתחתן עם סוקרטס? האם לסוקרטס היו חברים? למה הם מדברים על אהבה, מאהב ודברים כאלה? למה כתוב ״המאהב משתוקק לדברים יפים״? למה דיוטימה מדברת על דברים יפים? מי המאהב שמתכוונים אליו בטקסט? האם הוא [סוקרטס] פגש אותה [דיוטימה] בחיים האמיתיים? ולבסוף השאלה שנבחרה: מה היה קורה אם סוקרטס לא היה שואל שאלות, איך החיים

שבוע מס׳ 16 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה (אופק נגאר): צפינו בסרטון של חברת קוסמטיקה שבו רואים דוגמנית שמאפרים אותה, ואז עושים פוטושופ לתמונה שלה ומפרסמים בשלט חוצות. השאלות שנכתבו: למה חברת הקוסמטיקה פרסמה פרסומת לא נכונה? למה בשלט הייתה אישה (זה היה יכול להיות בן)? אם האישה ידעה שיערכו את התמונה, למה היא הסכימה? מדוע האנשים שינו את [התמונה של] האישה (היא כבר הייתה יפה)? מה דעתכם, האם זה בסדר לעשות את זה? למה אישה או כל אדם אחר צריכים פוטושופ ואיפור

שבוע מס׳ 15 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: (אופק נגאר)   אירחנו את אליאסף, המורה המלווה שלנו. קראנו טקסט נוסף מג'ואנג-דזה, "שמחת הדגים". (קראנו בהתחלה חלק אחד שלו. באמצע הדיון חילקתי את ההמשך שלו.) השאלות שנכתבו: מה הקשר "זו שמחה של דגים"? הטקסט נכתב בסינית, איך זה שהוא בעברית? למה השמות [של אנשים] ארוכים ולא-מובנים? למה ג'ואנג-דזה חושב על דגים? האם דגים יכולים לשמוח? השאלה האחרונה נבחרה. אמה – דגים יכולים לשמוח אבל לא רואים שהם שמחים. כל אחד יכול לש

שבוע מס׳ 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. ספרות: היינו יחד שתי הקבוצות.  חילקנו את השירים הז"הב שכתבנו יחד בשבוע שעבר. מעטים שיתפו אותנו בקריאה בקול. המשכנו לספר שהבאתי "כמה טוב להכיר את מר ליר" שמו. סיפרתי על אדוארד ליר, צייר, מאייר, משורר שירי נונסנס שחי במאה ה19 וטייל הרבה בעולם. גם לארץ ישראל הוא הגיע. קראנו שני שירים שלו. דיברנו על מאפייני שירי אי-גיוון, על חריזה, על רוח השטות בהן, על האנשה. הילדים, אני מודה, התלהבו הרבה פחות מההתלהבות של אופק ושלי... בחל

שבוע מס׳ 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: צפינו בסרטון של אדם שמקריא את סיפור הילדים ״טרופותי״ בקולות של הדמויות השונות (מלווה בתצלומי הספר). הסיפור בקצרה מספר על עכבר קטן שמסתובב ביער, ולכל הטורפים הפוטנציאליים שהוא פוגש הוא מספר שהוא הולך לפגוש את ״טרופותי״ - יצור מומצא ומפחיד. להפתעתו הרבה בסוף הוא באמת פוגש את טרופותי שרוצה לאכול אותו, אבל העכבר מראה לו איך כביכול כל חיות היער מפחדות ממנו (כאשר למעשה הן מפחדות מטרופותי עליו שמעו סיפורי אימה). הש

שבוע מס׳ 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: פתחנו עם טקסט של ניטשה שהילדים קראו במפגש הקודם. הטקסט הוא קטע מתוך ״שקיעת האלילים״, וניטשה מציג בו למעשה את העמדה של מרבית הפילוסופים - אליה הוא מתנגד - לגבי אי-האמון בחושים. לא אמרנו לילדים שניטשה מציג כאן עמדה שאיננה שלו. באמצע הדיון תכננו לשלוף את המשך הקטע, שבו ניטשה מציג את עמדתו שלו שמאדירה את החושים, ובייחוד את חוש הריח. השאלות שנכתבו (על הקטע הראשון): למה הטקסט מדבר דווקא על דברים שקשורים בגוף? מה ז

שבוע מס׳ 9 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה: קראנו קטע קצר מתוך ״הגיונות על הפילוסופיה הראשונית״ של דקארט, העוסק בחושים שמטעים אותו. השאלות שנשאלו: האם הוא באמת ישן, ואם הוא ישן איך הוא חש? למה הוא מדבר על עצמו אם לכל בני־האדם יש חושים? למה הוא מתכוון ב״שאני ישן״? למה הטקסט מדבר על חושים? למה כל האנשים חושים שחושים זה לא דבר טוב? איך יש לו את כל החושים אם הוא פילוסוף חשוב כל כך? למה כל התופעות מוטעות? למה שהוא יחשוב שאין לו חושים - הרי הוא זה ששומע, מרג

שבוע שמיני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. הפעם החלטנו לשבור שגרה עם צפייה בסרט. אופק המליץ על סרט אנימציה מנטפליקס, נימונה שמו.  את הסרט ראינו כמובן לפני שהבאנו אותו לצפייה לחברים בבת ים. הצטיידנו בפופקורן, הכנו מכלים קטנים מבריסטולים וקיווינו שהילדים יאהבו את הסרט כמו שאנחנו אהבנו אותו. לא התאכזבנו. הילדים היו מרותקים לאורך כל השעה וארבעים דקות.  הסרט מספר על נימונה, ילדה שובבה במיוחד,  על סף האלימה שחוברת לאביר קטוע יד שמואשם ברצח שלא ביצע. היא מזדהה איתו כי

שבוע שביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר פילוסופיה: קראנו את הקטע של פרוסט על עוגיית המדלן. הקריאה הייתה קשה, עצרנו הרבה לבאר מילים לא ברורות. גם כתיבת השאלות הייתה קשה: השאלות: למה היא רעדה ועבר בה עונג? [הכוונה ״הוא״ וכו׳] מה הוא מנסה להשיג? האם הטקסט מנסה להעביר מסר ומהו? למה יש בטקסט הרבה נושאים ומילים לא קשורות? למה הוא הרגיש בן־חלוף? האם זה טקסט של גדולים?  השאלה האחרונה נבחרה. נויה ו׳ - הטקסט לא נועד לגדולים, זה תלוי אם אתה בנוי למילים האלה, א

שבוע שישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר פילוסופיה: קראנו קטע מתוך ״ספר הדאו״ העוסק בחושים. השאלות שנשאלו: מה הכוונה ״5 הצבעים מעוורים את עינו של האדם״? למה הוא מתכוון ב״מרחיק את זה ובוחר בזה״? מי הוא אותו חכם? למה דווקא 5 צבעים? למה ״רכיבה וציד מטריפים את ליבו״ זה דבר רע, אם כשהוא רוכב וצד הוא נהנה? למה להרחיק משהו אם בסופו של דבר הכל מעניין אותנו? למה מדובר על צבעים? - זה נושא מוזר ומשונה אבל אפשר להתמודד.  השאלה האחרונה נבחרה. נויה - הם חושבים שזה

שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. הדר הירש פילוסופיה למפגש שלנו בבת ים הגיעו 14 חברים. התחלקנו לשתי קבוצות.  הזכרנו קצת את הטקסטים הקודמים ופנינו לקרוא את הטקסט הבא שפתח נושא חדש, חושים. הטקסט נלקח מתוך הספר "נהגה בחשיכה", ספר שיחות עם ילדים. השאלות שנכתבו: (היה קשה הפעם לכתוב שאלות. לא ממש הבנתי למה). היא לא יודעת לראות אז היא עיוורת. גם חוש הריח שלה לא כל כך טוב (היא מריחה אחרת מאמא שלה). אז מה היא חוץ מעיוורת? איך זה שהאמא לא הריחה כלום? לורטה העיוור

שבוע רביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. פילוסופיה (אופק והדר): כעשרים דקות לפני תחילת השיעור תפסו אותנו האזעקות, והדר ואני הצטופפנו במקלט ביחד עם חצי מבית־הספר. כתוצאה מכך, גם מניין התלמידים שנשארו איתנו בתום האזעקה היה בערך מחצית, ולכן החלטנו להעביר שיעור משותף. קראנו קטע קצר מתוך ״הדרשה על ההר״ שבברית החדשה, העוסק באהבה לאויבים (מתי ה 43-48, מייד אחרי ״להפנות את הלחי השנייה״). לפני הקריאה הסברתי בשתי מילים על הברית החדשה הקדושה לנוצרים ביחד עם התנ״ך ועל דמו

שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר פילוסופיה: קראנו טקסט של עמנואל קאנט מתוך ״על השלום הנצחי״, שעוסק במצב של שלום לעומת מלחמה. השאלות שנשאלו: למה כתוב ״שלום״ ולא ״שלום של מדינה״? מה זאת אומרת ״אינו ערובה לכך שהיא לא תפרוץ״? מה היה קורה אם לא היה שלום? למה מלחמה היא מצב טבעי ושלום לא? האם קראנו את הטקסט בגלל המצב? מה זה אומר ״מצב טבעי״? למה הטקסט מדבר על מלחמה? השאלה האחרונה נבחרה. אדם - אופק הביא את זה בכוונה בגלל המלחמה. עדי - בגלל שעכשיו מלחמ

שבוע שני בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר: פילוסופיה: קראנו קטע מתוך ספר תהילים העוסק בדמותו של האדם רודף השלום. השאלות שנשאלו: למה הטקסט כזה ארוך? אחרי מה / מי הוא רודף? מיהו אותו איש (הרודף שלום וכו׳…)? למה יש אנשים רעים? למה לא קראנו את המשך הטקסט? על מה מדבר הטקסט? ולבסוף השאלה שנבחרה:  ״רודף מזכיר לי מכות ודברים רעים, וזה ההפך משלום. איך זה?״  (בזמן ההצבעה על השאלות, אחד מהתלמידים החדשים ניסה לגרום לילדה נוספת להצביע לשאלה שלו על סמך החברות ביניהם.

את השנה השלישית בבת־ים התחלנו לא ב״תרבוטק״ אלא בבית־הספר ע״ש יגאל אלון - השנה אנחנו באים אל התלמידים! הקמנו את בית־החינוך שלנו בספרייה הבית־ספרית, והתחלנו את המפגש הראשון עם משחקי היכרות, ולאחריהם - פילוסופיה.   פילוסופיה: הטקסט שהעסיק אותנו היה לקט של הגדרות למילה ״שלום״. השאלות שנשאלו: למה כל סכסוך בין מדינות צריך להיות אלים? למה ״שלום״ זה שם ישראלי נפוץ? מה קורה במצב שבו התדיינות לא מובילה לשום מקום ואין יכולת להתפשר? מה זה ״זולת״ ו״כפייה״? מה הקשר בין השורש של״מ למילה ״של

שבוע 24 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר והדר הירש: פילוסופיה: לקראת ביקורו של הפילוסוף יהודה עתי בבית־החינוך שלנו בשבוע הבא, קראנו את אחד משיריו שנקרא ״זה כמו לבחור בין שמחה לעצב״, מתוך ספרו ״מה לך רוח?״. השאלות שנשאלו: למה צריך להבין שאין בחירה בין עצב או שמחה? למה קיים הדופק כשיש עצב ושמחה? למה רק החום דופק ופועם, האם הלב לא אמור לפעום גם? מה משמעות ״הדופק הפועם״ בהקשר של שאר השיר? עם מה הוא דיבר - על קושי בחיים? כשהוא אומר ״איפה אתה״ למה הוא מתכוון

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. אופק נגאר פילוסופיה: קראנו ציטוט קצר של אמנית הקול ויקטוריה חנה, מתוך ראיון שנערך איתה, וזאת לאחר שהדר סיפרה לנו עליה ולאחר שצפינו באחד מהקליפים שהוציאה ( קישור ). הציטוט עצמו היה קצר: ״כל קושי שיש לנו, כל מום – מום, מם־וו־מם – כל מום שאנחנו נולדים אתו הוא יכול, בגלל הקושי, להכריח אותנו, לאלץ אותנו לחקור משהו.״ השאלה שנבחרה לדיון: למה בכלל צריך לחקור משהו? תהל - אפשר לחקור משהו כדי לדעת עליו עוד, להרחיב את הידע. לחקור זה ט

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי היסודי בבת ים. הדר הירש: היה כיף להיפגש שוב עם הילדים בבת ים אחרי שלא התראינו בשבוע שעבר. את מפגש ספרות התחלנו בשיחה על כתיבה. אמרתי להם שהיה מעניין לקרוא את תרגילי הכתיבה שלהם. המשימה היתה לכתוב על עולם ללא כסף, כמשאלת הלב של דוקטור דוליטל.  רובם (או ליתר דיוק כולם חוץ מטקסט אחד, של ליה, שבאה לדבר איתי קצת, לקבל דחיפה קלה שתתניע את הכתיבה) כתבו על עולם מדכא מאוד, אלים מאוד, מכוער, עצוב. תיאורים של דיסטופיה נוראה. תהיתי בקול למה. עדי אמר