שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון השיעור שהתקיים בזום, היה קודם כל הזדמנות להיפגש, לשמוע ולשאול לשלום התלמידות. אחרי התעדכנות ושיתוף, למדנו בתיחום זמנים קצוב במיוחד, מתוך התחשבות באילוצים שונים, על התבודדות מרצון. הנושא לא קשור למה שלמדנו ולא למה שנלמד, אבל כן קשור למצב שבו אנחנו נמצאים, שבו נכפית עלינו התבודדות יחסית ממעגלים של אנשים שאנחנו רגילים ו/או רוצים בקרבתם. קראנו מכתב של סנקה, פילוסוף סטואי מהמאה הראש

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי השבוע המשכנו בדיון שלנו על פנומנולוגיה ואיך היא יכולה להעשיר את הכתיבה שלנו. פתחנו בחזרה קצרה על הנלמד בשיעור הקודם, ואז קראנו את השיר "הגיבונים" של נתן זך. בשיר ראינו איך זך משתמש בשני ערכים אנציקלופדיים זה מול זה באופן שאנה אבחנה יפה כאירוני. דיברנו על איך הוא יוצא מתוך הגדרות (בדומה לפנומנולוגיה השואלת את שאלת ההגדרה/מהות מהו X) וכן יוצר איזושהי הזרה ביחס לאנושי והחייתי, שמאפש

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון התכנסנו להמשיך את שהתחלנו לפני מספר מפגשים בסדנת הכתיבה שלנו. עמוס חסר לנו וישוב בשבוע הבא. כתיבת המסה עשויה מקוביות קטנות, בשלבים, ונחוץ כרגיל לעשות סדר. הזכרתי במצגת מה היו השלבים עד כה בידיעה שלא כולן נמצאות באותו המקום, למשל: "התבוננו במה שכתבתן. האם ישנה שם גם סיטואציה קונקרטית?" או "בחרו שתיים-שלוש שאלות מתוך מטר השאלות. המשיכו לכתוב את המסה איתה יצאתם לדרך בעזרת השאלות ה

שבוע 17 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי חזרנו אל הפנומנולוגיה של הוסרל, שפיתח את השיטה והפך אותה לטרנד חם. בחנו את אפשרויות המחקר של אותו מדע ראשוני דרך מושג האינטנציונליות, ההתכוונותיות, את הנחות היסוד שיש לנו ביומיום כשאנחנו באים לבחון תופעה, עם דעות קדומות ושיפוט, ואת ההצעה של הוסרל לצמצום פנומנולוגי, לשימה בסוגריים, להשהיית שיפוט, שרק במצב כזה התופעה מגיחה כהיא עצמה, כמו שהיא נתפסת. הצגנו אותה ככלי חזק לכתיבה מסאית,

שבוע 17 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון לפי שפינוזה, קנאה היא רגש שאנחנו נוטים אליו מטבעינו. המהלך הלוגי הוא כזה – אנחנו מנסים/ חותרים להרגיש את היכולת שלנו (עיקרון הקונטוס). אנחנו מעריכים את היכולת שלנו ביחס ליכולת של אחרים. ככל שאחרים מסביבינו יכולים יותר, דירוג היכולת שלנו נהיה קטן יותר. תוצאה לוגית של i-iii: אנחנו נוטים מטבעינו לקנאה. פתחנו את השיעור לא במהלך הלוגי, אלא בשיחה חופשית יותר ופתוחה. שאלנו "האם קנאה ה

שבוע 16 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי נקודת המוצא שלנו, עם שתי אורחות משמחות במיוחד - ויטה ודיאנה שסיימו את "דרך רוח" בשנה שעברה - הייתה תרגיל כתיבה. כל אחת לקחה פתק שכתובה עליו מילה - כמו מהר, לאט, חושך, אור, לבד, ביחד... - וכתבה עשרה משפטים שנקשרים למילה. מי שרצו הקריאו, ואז חיפשו אחר בן הזוג המנוגד להם ויצרו ביחד טקסט שעושה שימוש במשפטים מכל אחד מהניגודים. הטקסטים המשותפים (שהמילים יין ויאנג חזרו בכמה מהם) המחישו עד

שבוע 16 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו עם המשכים חשובים משבוע שעבר: שתי תלמידות הקריאו את מה שכתבו והקבוצה הגיבה במטר של שאלות. היה יפה לראות. מהירות התגובה לא באה על חשבון רצינות המחשבה. הורגש רצון לשאול היטב, מתוך קשב. בעקבות אלוהים או הטבע של שפינוזה, וזה שהציץ אלינו מבעד לשאלות של שתי תלמידות בסדנת הכתיבה – קראנו יחד שיר של אלמוג בהר, "עד שהגיע לגיל שלוש לא סיפרתי לבני על אלהים". זו גם הכותרת וגם השורה הרא

שבוע 15 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי אתמול, לאחר שינוי קל בתכניות, עשינו שיעור שנושאו המרכזי היה הזרם הפנומנולוגי. הרעיון (שגם הובהר לתלמידות) הוא שאנחנו לא סתם בשיעור פילוסופיה, אלא שהפילוסופיה היא חלק בלתי נפרד ממהלך הכתיבה המסאית, וההזרה הפנומנולוגית, כמו גם השאלה המהותית "מה זה X" יכולות לשרת אותנו מאוד בכתיבת המסה, ובפרט בהרחבת החלק ה"מהרהר" שבה. פתחנו את השיעור בחזרה לפרגמנט האהוב של תאלס "הכל מים". שאלנו שו

שבוע 15 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון הקדשנו את המפגש שלנו לסדנת הכתיבה שעד כה התכוננו אליה בדרכים עקיפות. חזרנו בקצרה על עקרונות מרכזיים של המסה האישית (כתיבה בגוף ראשון, נובעת מהתנסות אישית, בתנועה מהפרטי לכללי). בשבוע שעבר ביקשנו מהתלמידות.ים לחשוב על שאלה שמעסיקה אותן ושירצו לברר אותה במהלך הכתיבה. התלמידות שיתפו שתי דוגמאות לשאלות במליאה, ובשאלות הבאות דנו בשתי קבוצות נפרדות. היה יפה לראות את האופן שבו הם מקשי

שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס הכיתה שלנו חברותית מאוד ומגובשת (כמו שאומרים) מהחודש הראשון. הם יושבים יחד בארומה ובספריה, מדברים הרבה בווטסאפ הקבוצתי והאווירה בכיתה טובה ומכילה. החלק הראשון בעבודה על המסות חיזק את המגמה הזו. ישבנו, זה שבוע שני, מול שולחן אחד. כמו בליל סדר עמוס תלמידים (ושני מורים), והמשכנו בהקראה של הסיפורים האישיים. על גזענות שנתקלה בה תלמידה; גזענות מעליבה, על תחושות של בדידות, על התלבטויות

שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי סיימנו את החלק הראשון של הנושא השנתי שלנו - המונולוג, עם קאנט כנקודה משמעותית במחשבה המונולוגית. חזרנו על המהפכה הקופרניקאית השנייה שלו, שמחזירה את האדם למרכז דרך השכל האנושי שמכונן את התופעות. בין עולם התופעות, שבמסגרתו יש סובייקט תופס ואובייקט נתפס, לדברים שנמצאים מעבר לתחום הניסיון ואפשרות החקירה שלנו - התעורר דיון על צורות ההסתכלות שלנו. ליהי תהתה, אם אי אפשר להגיע לדברים כשלעצ

שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון בהתחלת השיעור שחזרנו את הסיום של השבוע שעבר. השחזור היה דרך מילה חדשה "הנעה". מה מניע את הכוכבים? לא הטלוס (התכלית) להידמות לאל ולחקות את אי ההשתנות שלו בתנועה סיבובית, כפי שסברו לפני קופרניקוס, גליליאו, קפלר וניוטון, אלא כוח המשיכה, סיבה. ומה מניע אותנו? עם השאלה הזאת, יצאנו לחברותות לקרוא באתיקה של שפינוזה, במשפטים 6-9 בחלק השלישי, שמכוננים את עקרון הקונטוס שלו. המשפט הפותח

שבוע 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. שיעור משותף לכיתה י' (ענבל ודניאל ) ולכיתה יא' (גל ועופר) פתחנו את השיעור בהדרכה משותפת עם כיתות י' בספריה על כיצד צדים מקורות, מהם מקורות ראשוניים ומשניים, ועל אופן השימוש בכותר, מפתח חיפה, וכו'. הם שרדו יפה את הפלוריסנטים וההדרכה, ובשעה השנייה עברנו לשיעור משותף שהועבר בעיקרו על ידי דניאל פלדי ובסיועי הצנוע, בנושא קאנט והחידוש הסינטתי אפריורי שלו. כיתות י''א סיימו בדיוק ללמוד על יום, כאמפריציסט וכשעון המעורר לדו

שבוע 13 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון המשכנו עם המסה של בכל סרלואי. ניכר היה, וגם נאמר במפורש, שהתלמידות התחברו אליה. התעכבנו על האופן שבו היא כתובה: איך זה שנכתבים דברים שקל כל כך להתחבר אליהם, שנדמה שהם מוכרים לכל מי שיושבת בחדר, ובכל זאת הם מפתיעים וחדשים? השתהינו על פסקאות אחדות, על עולם הדימויים שלהן, מאפיינים בולטים, ועל התנועה האופיינית למסה כסוגה בין הדוגמה הפרטית והסיפור המסוים, טענות כלליות, וטקסטים קודמי

שבוע 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי את השיעור פתחנו בקריאת המסה של אורי שגב, "הרחק ממסדר הדגל - על 'עלטה' מאת דוד פרישמן", שזכתה במקום הראשון בתחרות כתיבת מסות. ההנחיה לקראת הקריאה הייתה לשים לב לשאלות שאורי שגב מעלה ומבקשת לחקור ולתובנות שהיא מגיעה אליהן. ומאחר שגם אנחנו בתהליכי כתיבת המסות שלנו, וליתר דיוק בשלב של הוספת טקסט חיצוני לסיפור האישי (כמו שיר, ציטוט מסיפור, רומן, סדרה, ציור...), עקבנו בקריאה צמודה אחר ה

שבוע 12 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון פתחנו עם מסה של בכל סרלואי – "מתי גיליתי שאני שמנה". הזדמנות טובה להתחיל לספר מהי מסה, על היותה לא בדיונית, על חיוניותה של סובייקטיביות, על הניסיון. התלמידות נדרכו כבר בכותרת. אמרנו – גם כדי להשהות מעט את הדיון המתפרץ – שאלה מן הסימנים לאפקטיביות של המסה הזו: האופן שבו היא מעוררת דיון ומחשבה, שפע של אסוציאציות, נותנת מילים לדבר שהרגשנו בו אבל לא שמנו עליו את האצבע באופן הזה. בע

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי את השיעור השבוע פתחנו בחזרה קצרצרה על הרעיונות המרכזיים של "מות המחבר", בו עסקנו בשבוע שעבר. ראינו אלמנטים בארתיאניים בשיר "מבוא לשירה" של בילי קולינס, המעביר את הרעיון שהטקסט פתוח "לשוטטות אך לא לחדירה". לאחר מכן המשכנו עם בארת דרך המחשבות שלו על הצילום והתעכבנו על מושגי הסטודיום והפונקטום בצילום. בעוד הסטודיום הוא הידע הכללי, התרבותי, המשותף; הפונקטום הוא הדבר שדוקר אותי (ודווקא

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. את השבוע ה 11 בקמפוס שלנו באורנים פתחנו במליאה שהוקדשה לחדוה הרכבי . אחרי הבשורה הכואבת על לכתה, הרגשנו צורך להכיר לתלמידות והתלמידים את דמותה ויצירתה. זאת היתה גם הזדמנות עבורנו לצלול לגוף הכתיבה שלה ולכתיבה עליה. את המפגש פתחה יעל תמיר שמלמדת את כיתה י', שסיפרה על הרכבי וגם יצרה שביל גישה לקריאה של השירה שלה, דרך השיר "י"ג הסברים". אלישע הילד שואל שאלה גדולה שמרחפת במוטו מעל השיר, והשיר מנסה להשיב, 13 הסברי

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי האם תיתכן שפה פרטית? התחלנו בניסיון כזה - בתרגיל כתיבה שקנדריק לאמאר (הראפר הראשון שזכה בפרס פוליצר, ומי שנחשב לממשיכה של טוני מוריסון) סיפר שקיבל בשיעור בחט"ב והשפיע על יצירתו בהמשך - כל אחת כתבה טקסט קצר שמובן רק לה ונתנה למי שלידה לקרוא. ליהי, למשל, כתבה על משחק מילים עם חברות, שבמסגרתו השימוש במילה "בית" היא קוד שמשמעותו מצב רוח טוב. הלל בחרה במשפט מסדרה, יערה כתבה שיבוש לשו

שבוע עשירי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. בכיתה י' של יעל תמיר ועמוס ינון "גדול נפש", לפי המינוח וההגדרה של אריסטו, הוא מי ש"חושב את עצמו זכאי לגדולות, והוא אמנם זכאי לאלה." הזכאות היא הן למעשים גדולים, במובן של יכולת ומיומנות שמאפשרות לאדם לבצע אותן, והן זכאות לכבוד שניתן על המעשים האלה אחרי שנעשו. לעומתו מעמיד אריסטו את "שפל הרוח", מי שזכאי לגדולות אולי לא פחות מגדול הנפש, אך מבטל את עצמו ונמנע או מעשיית המעשים הגדולים או מהכבוד שניתן עליהם או מ